קוקסינל – את מי הוא מבלבל?

פרשת כי-תצא מציעה סל עשיר של נושאים: אשה יפת תואר, בן סורר ומורה, חוק הגירושין, דיני צרעת, מחיית זכר עמלק ועוד ועוד.

פסוק אחד, ממזרי ומרתק לוכד את תשומת לבי (כב, ה):

לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה:

בגדי גברים, בגדי נשים – הפסוק הזה שייך לתאוות הסדר האוחזת גם בפרשה שלנו והוא משתלב עם איסור לבישת שעטנז (צמר ופשתים יחד), איסור החרישה בשור ובחמור יחד, האיסור לשכב עם אשה בעולת בעל והאיסור לצרף ממזרים, עמונים ומואבים לקהל. למישהו היה ממש חשוב לארגן את העולם, למיין אותו, 'להבדיל בין אור לחושך ובין ישראל לעמים'.

האנתרופולוגית מרי דגלאס ('טוהר וסכנה'), העוסקת בבירור המשמעות התרבותית של חוקי הכשרות המקראיים, מפנה את תשומת לבנו לקשר האפשרי בין גבולות וחרדה - ככל שהקהילה חשה שקיומה מאויים יותר כך היא תנסה למיין, להבדיל את עצמה מהעולם המאיים ולארגן את חייה באופן שיאפשר לה להרגיש פחות אובדה.

ומה מספר לי הפסוק שלי? הוא מספר שהעולם מאוד מחולק לגברים ולנשים ושבמסגרת החלוקה הנוקשה היו מאז ומעולם, אנשים שרצו להפר אותה - ללבוש בגדי נשים ולהיפך, שאם לא כן, מי היה מעלה בדעתו לנסח את החוק הזה?! הפסוק גם מלמד אותי שה'ממסד' הקהילתי הרגיש כל כך מאויים מהערבוב עד שבחר להשתמש בקביעה הקיצונית: 'תועבת ה' אלוהיך כל העושה אלה'.

לחכמי התלמוד היה משא ומתן מורכב עם עקרון הסדר. תרבות בית המדרש מושתתת על החוייה היצירתית ויצירתיות היא בלגן. יסודה של היצירתיות ביכולת המחשבתית לשנות את הסדר הקבוע של הדברים. הפרדוכס הוא בהבנה שבשביל לייצר בלגן צריך שיהיה קודם סדר. הבלגן זקוק לסדר. היצירתיות זקוקה לשמרנות. זו תלות הדדית. ככה זה עובד.

על ר' יוחנן יפה התואר

גם בסוגיה שלנו – בגדי הגברים והנשים – נמצא את חז"ל מייצרים קצת בלגן ומספרים את סיפור התאוות שמאחורי החוק המקראי.  

הגיבור של הסיפור שלנו הפעם הוא רבי יוחנן, בן המאה השלישית לספירה, ראש ישיבת טבריה וגדול חכמי ארץ ישראל בתקופת התלמוד.

ר' יוחנן היה גבר יפה, תאב חיים ולמוד סבל. אחד הדברים המאפיינים את היופי ואת התשוקות של ר' יוחנן הוא שזהותו המינית מתעתעת ומותחת את גבולות המקובל (למשל בחוק שלפנינו).

נתחיל מהסיפור המפורסם על הרחצה בירדן. יום אחד, מספרת האגדה התלמודית, רחץ ר' יוחנן בירדן וריש לקיש, בריון שיחזור בתשובה ויהיה לחברותא של ר' יוחנן, ראה אותו וקפץ לירדן אחריו. מדוע קפץ ריש לקיש לירדן בעקבות ר' יוחנן? האם ריש לקיש התלהב מיופיו של גבר או שמא ר' יוחנן נדמה לו כאשה? בכתב יד מינכן של התלמוד נכתב שריש לקיש חשב את ר' יוחנן לאשה ולכן קפץ אחריו לירדן. שתי האפשרויות הפרשניות מרתקות ובעיקר מאתגרות את תאווי הסדר – האם לפנינו גבר הנמשך לגבר או גבר הדומה לאשה או... מה שתרצו, העיקר שיהיה קצת מבולגן ושמח.

בתיאור עדין, מבושם ונדיר באיכויותיו מציע התלמוד את יופיו של ר' יוחנן (ב"מ פד ע"א – מתורגם מארמית):

הרוצה לראות את יופיו של ר' יוחנן יביא כוס של כסף מבית האומן, ימלא אותו בגרגרי רימון, יניח עלים של ורד אדום על פי הגביע, וישים את הגביע בין השמש לצל, אותם זהרורים שיראה הם מעין יופיו של ר' יוחנן.

רימון הוא סמל פוריות וסמל מיני נשי ואני תוהה למה נבחר דווקא הרימון בתיאור זה, ולמה כל כך הרבה אדום... ואני כמובן לא היחידה שתוהה. באותו מקום בו מתואר יופיו של ר' יוחנן נמצאת רשימת הגברים היפים ביותר בתולדות העם היהודי שעד התלמוד ושמו של ר' יוחנן נעדר מהרשימה. בתשובה לשאלה מדוע נפקד ר' יוחנן היפה מהרשימה מסביר התלמוד שלר' יוחנן לא הייתה 'הדרת פנים', ורש"י מסביר ש'הדרת פנים' היא הזקן. הנה גבר יפה במיוחד ולו פני תינוק או פני אשה.

ועכשיו אני מגיעה גם לפסוק שלנו. חז"ל, בבקשם להבין את פרטי החוק (ופרטי הפנטזיה) של הפסוק, מציעים אפשרויות שונות למשמעות המשפטית של 'כלי גבר' ו'שמלת אשה' (נזיר נט ע"א):

אמר ר' יוחנן: המעביר בית השחי ובית הערוה - לוקה משום 'לא ילבש גבר שמלת אשה'. (והצעה אחרת להבנת האיסור) שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים.

אמרו ליה (לו) רבנן לר"ש בר אבא: חזינא ליה לרבי יוחנן דלית ליה (ראינו את ר' יוחנן שאין לו שיער) אמר להון (להם): מחמת זקנה נשרו.

רבי יוחנן מפרש את איסור 'לבישת שמלת אשה' כאיסור לגלח את שיער בית השחי ובית הערווה ומיד אחר-כך אנחנו מדווחים על ידי החכמים שראו ששערו של ר' יוחנן עצמו מגולח. כאמור, חז"ל אוהבים לעשות בלגן. (נכון, יש גם תירוץ ששער גופו נשר בגלל זקנה... אבל תודו שהסיפור והקושיה הרבה יותר מרגשים מהתירוץ...).

אז מה היה לנו כאן? חכם תלמודי מרכזי שביריון אחד קופץ אחריו לירדן והופך לחברו הטוב. החכם הזה יפה אך נטול זקן. החכם הזה פוסק הלכה ולפיה גילוח שיער הגוף של גבר אסור באיסור 'לבישת שמלת אשה' ובאותו זמן ממש לא מתאמץ להסתיר את העובדה ששיער גופו מגולח. ולא פחות חשוב – הוא לא קוקסינל ולא דראג-קווין, לא הומו ולא סטרייט שהרי ההגדרות האלה שוב כופות על העולם סדר חוקים, דורשות להחליט מי אנחנו.

ר' יוחנן הציע לחיים המיניים קצת צבעוניות לא מוגדרת (ור' יוחנן רואה את עצמו כממשיך דרכו של יוסף הצדיק שסיפורי חז"ל אודות זהותו המינית בוודאי יעסיקו אותנו בפעם אחרת).

שבת שלום 

נ.ב

אני לא בטוחה ש'לזכור את אשר עשה לנו עמלק' זה הרעיון הכי בריא בעולם...

ד"ר רוחמה וייס היא חוקרת ומרצה לתלמוד. מלמדת בהיברו יוניון קולג' בירושלים, בבית המדרש "קולות" ובבית המדרש "בית שמואל" ועורכת את סדרת "יהדות כאן ועכשיו" בידיעות ספרים