שתף קטע נבחר
לילד שלכם יש סגנון למידה וכדאי שתזהו אותו
חכם, תם ושאינו יודע לשאול? מהיום אמרו: חזותי, שמיעתי ותנועתי. עכשיו, כששנת הלימודים באמת מתחילה, שווה לעצור רגע ולגלות איך הילדים שלכם מתמודדים הכי טוב עם חומר לימודי חדש. לא תאמינו כמה זה יכול לעזור להם ולכם

האם אתם אומרים לילד שלכם אלף פעם אותו דבר, והוא לא קולט? ואולי תוך כדי שיחה איתכם הוא מתרוצץ כאחוז תזזית בחדר? והילדה שלכם, שמציירת כל-כך יפה במשך שעות, האם היא מתקשה להתרכז בזמן השיעור? שימו לב: כל ההתנהגויות האלו הן חלק מהסימנים שמראים לכם מהו סגנון הלמידה של הילד שלכם - כלומר, מהו הערוץ שדרכו הוא קולט ידע חדש בצורה הטובה ביותר.

 

עדנה ענב, מחברת הספר "הורים במבוך - איך תהיו שותפים פעילים להצלחת ילדכם בבית הספר" (הוצאת יסוד) ולשעבר מנהלת בבית ספר יסודי, הקדישה לנושא פרק בספרה. "מקרים של תלמידים שלא למדו באופן 'קונבנציונלי", היא אומרת,  "‬הביאו אותי לעסוק בשאלות שמעסיקות מורים ומחנכים כבר זמן רב: למה תלמיד אחד לומד טוב יותר מהשני? איך זה שחלק גדול מהילדים ששומעים הסבר בכיתה לא קולטים אותו? ולמה אין שום קשר בין ההצלחה בבית הספר להצלחה בחיים הבוגרים? בקיצור, איפה בית הספר לא פועל נכון‭."?‬

 

התשובה שמציעה ענב היא פשוטה: סגנונות למידה, וההתאמה (או חוסר ההתאמה) שלהם לאופן הלימוד במערכת החינוך. "יש שלושה טיפוסי לומדים עיקריים‭,"‬ היא אומרת. "רוב האנשים שולטים בסגנון למידה אחד, ומעדיפים סגנון אחר נוסף. ככל שסגנון ההוראה יהיה הולם יותר לסגנון הלמידה, התלמיד יצליח יותר‭."‬

 

את החלוקה הזו היא שואבת בעיקר ממודל שבע האינטליגנציות של גארדנר (אבי תורת "האינטליגנציה הרגשית") ומתיאוריות נוספות בתחום החינוך. "אין כאן שום דבר שהמצאתי‭,"‬ היא אומרת. "רק הדגשתי כאן חלקים מתוך ידע נרחב, שיכול להקל על הורים להבין את ילדיהם טוב יותר‭."‬ והאמת? הוא מקל להפליא: מי שמצליח לזהות את ילדו (או את עצמו) בתוך אחד הסגנונות ממש שומע את האסימונים נופלים. נסו ותראו.

 

הלומד החזותי: תמונות מספרות לי

 

ללומד החזותי (כ-65 אחוז מכלל הלומדים) קל יותר לקבל מידע חדש בתמונות, דיאגרמות, טבלאות, סרטים, ספרים ותדפיסים - כל אמצעי שבו כלי הקליטה המרכזי הוא העין. הוא זוכר תמונות בספר יותר מאשר מילים ששמע (אם כי מילים שקרא הוא לרוב זוכר מצויין). הוא בדרך כלל מקפיד על לבושו, ונהנה לצייר, לשחק בלגו ובפאזלים. עוד מאפיין שלו - הוא יכול ללמוד במשך זמן רב מאוד.

 

הלומדים החזותיים מתחלקים לשניים: חזותי-מילולי (שנוטה להעדיף אמצעים כמו ספרים או תדפיסים וזוכר היטב מילים כתובות),‬ וחזותיים לא מילוליים, שמעדיפים תמונה או שרטוט. בעת הלמידה, הלומד החזותי ישתמש באיורים ותמונות, ישתמש בצבעים (מארקרים) כדי להקל על עצמו, יסמן מילים ומושגי מפתח, יכתוב לעצמו הערות, רשימות וראשי פרקים.

 

 קשה לו כאשר הוא צריך ללמוד מהסברים ארוכים בעל-פה, כאשר דורשים ממנו רק להקשיב, כשעליו לעבוד בסביבה אפרורית או באור פלורוסנטי, או כשעליו לנקוט פעולה לפני שהוא רואה או קורא את כל מה שצריך לעשות.

 

כדי לסייע לו ללמוד, כדאי לעודד אותו:

  • לשבת קרוב למורה, כדי לראות את שפת הגוף והבעות הפנים שלה, ולהימנע מהסחות דעת חזותיות.  
  • לרשום במהלך השיעור.
  • לתרגל לבד, במקום שקט, ולא עם קבוצת למידה.
  • להשתמש בצבעים ובמארקרים, גראפים, טבלאות ותרשימי זרימה.
  • למצוא סרטים, סרטי וידיאו ומחזות שנלמדים בכיתה כסיפורים, כדי לחזק את הלמידה.


מקשיב או משתעמם? (אילוסטרציה: liquid library)

 

הלומד השמיעתי: אתה רוצה לדבר על זה?

 

הלומד השמיעתי הוא הילד שקולט נפלא בלי לרשום בכיתה דבר, ולפעמים אפילו בלי להכין שיעורי בית. מספיק להגיד לו משהו פעם אחת - והוא זוכר. הוא חושב במילים, ולומד באופן המיטבי באמצעות הרצאות, דיונים, שיחות והקשבה. כישוריו הבולטים הם דיבור, כתיבה, סיפור סיפורים וכל מה שקשור בשפה. הוא אלוף הטריוויה, ויכול לדבר על כל דבר בלי להתכונן מראש - ובדרך כלל גם לשכנע אחרים בעמדתו. לא פעם הוא גם בעל חוש הומור מפותח וכישרון מוזיקלי.

 

על אף שכלי הקליטה העיקרי של הלומדים השמיעתיים הוא האוזן, חלק מהם הם גם קוראים טובים. הלומד השמיעתי מוסח בקלות מרעשים, אבל קשה לו גם להתמודד עם שקט ארוך בכיתה. לא קל לו לחכות שהמורה תסיים לדבר (והוא יוכל לדבר בעצמו), להימנע מביטוי רגשות באופן מילולי, ולהבחין בפרטים. הוא אוהב לקרוא בקול מידע או להסבירו לאחרים. מפני שהוא נוטה לא פעם לדלג על פרטים בזמן קריאה, אפשר לראות אותו מוליך אצבע על פני השורה בזמן קריאה. כ-30 אחוז מבין הלומדים הם "שמיעתיים".

 

כדי לסייע לו ללמוד, כדאי לעודד אותו:

  • להיות נוכח בכל השיעורים.
  • להשלים בעזרת חברים את מה שצריך להיות רשום במחברת
  • ללמוד בקבוצות.
  • לזכור את הדוגמאות המעניינות, הבדיחות והסיפורים ששולבו בשיעור.
  • להשתמש באצבע או בעיפרון מחודד כדי לעקוב אחרי החומר שנקרא ולא לדלג. זה חשוב בעיקר במתמטיקה.

 

הלומד התנועתי-מגעי: אל תגידו לו לשבת בשקט

 

רק חמישה אחוזים מהילדים הם לומדים תנועתיים. הלומד התנועתי זוכר מידע ומעבד אותו על-ידי תנועה במרחב ומגע בסובב אותו. אלה הילדים שמראים בידיים ובגוף יותר מאשר במילים; אלה שנוגעים בכל דבר, מפרקים ובונים. הלומדים התנועתיים שולטים לרוב היטב בגופם (ספורטאים, שחיינים ורקדנים טובים), יש להם ידיים טובות, וכשהם לומדים משהו חדש הם מעדיפים קודם כל להתנסות בעצמם.

 

קשה להם מאוד לשבת בשקט ו"לשמור את הידיים שלהם לעצמם‭,"‬ והם נוטים לדבר עם אחרים תוך כדי עשיית משהו אחר. בגלל זה, לצד העובדה שמכ ערכת החינוך לא בנויה לדרכי הלימוד שלהם, לא פעם מגדירים אותם כתלמידים מתקשים, ומבלבלים בינם לבין ילדים עם בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה.

 

ללומד התנועתי-מגעי קשה במיוחד לשבת בשקט, קשה לו לתקשר בלי להיות קרוב פיזית לאחר, להתמיד בפעילות אחת לטווח ארוך, ולהיזכר במה שראה או שמע (קל לו יותר להיזכר במה שעשה).‬ לעתים קרובות הלומד התנועתי מתקשה בכישורים בין אישיים, בכתיב ובכתב יד שוטף וקריא. כדי ללמוד, הלומד התנועתי ינוע במרחב כשהספר בידו, ישתדל לקרוא חומר שכתוב בקצרה, ישתמש בטכניקות זכירה שדורשות מגע, תנועה ופעילות ידיים. 

 

כדי לסייע לו ללמוד, כדאי לעודד אותו:

  • ללמוד על-ידי עשייה וחקירה פעילה.
  • לבחור למטלות בית בניית מודלים או הדגמות לכיתה (במקום דו"ח כתוב).
  • לשבת קרוב למורה, כדי להיות ממוקד בלמידה.
  • אם יש אפשרות, להעדיף למידה התנסותית (כמו מעבדות וסדנאות) על פני הרצאות.
  • ללמוד פרקי זמן קצרים, לעשות הפסקות תכופות ולשנות מיקום בכל הפסקה.
  • במקום לסכם את השיעור במחברת, לכתוב הערות בצורת מילות מפתח, או במקום מילים, לצייר או ליצור טבלה.
  • לא לשים לב לשגיאות כתיב!
  • להשתתף בקבוצות למידה קטנות – בנות שניים-שלושה חברים.
  • להשתמש במחיאת כף, רקיעה או ניתור כדי לחלק הברות במילה או ספירה במתמטיקה.
  • בכתיב - לכתוב בחול, לעצב אותיות בפלסטלינה. במתמטיקה - לספק חפצים ממשיים לביצוע תרגילי החשבון.

 ‬

ולמי הכי קל ללמוד בבית הספר?

 

נכון שכ-65 אחוז מהתלמידים הם לומדים חזותיים, אבל מערכת החינוך, טוענת ענב, מתאימה ללומד השמיעתי יותר מכל. "רוב השיעורים הם פרונטליים, ודורשים בעיקר הקשבה‭,"‬ היא אומרת. "הלומדים החזותיים עוד מסתדרים, אבל המדאיגים מכולם הם הלומדים התנועתיים. אפשר לקדם את הלומד התנועתי אם רק נבין שהוא כזה, ואז נאפשר לו ללמוד במרכז למידה שמשלב פעילויות שונות, או אם נצרף אותו לקבוצת למידה יחד עם לומד שמיעתי‭."‬

 

איך מערכת החינוך יכולה לענות על הצרכים של תלמידים עם סגנונות למידה שונים?

 

ענב: "בתי הספר היום לא בנויים נכון. ידוע כבר שנים רבות שההוראה הפרונטלית לא מתאימה למרבית הילדים - אבל המערכת לא נותנת אפשרות להציע

משהו אחר, מבחינת מספר הילדים, מבנה הכיתה ואפילו מבחינת הכשרת המורים. אני טוענת שבבית הספר צריך להיות אולם הרצאות שמתאים למאה תלמידים, שבו הם מקבלים הרצאה של 15 דקות, ואחר כך מתפזרים למרכזי פעילות, שבהם יהיו אפשרויות למידה שונות. אם נותנים לילדים אפשרות בחירה, כל אחד מהם יבחר בערוץ שיאפשר לו להצליח יותר. אחד יראה סרטון, אחד יקרא, אחד יבנה מודל. אבל זה כמובן חזון אחרית הימים.

 

"בינתיים אני רק מקווה שהורים יקראו, ויבינו שאין טעם לכעוס על הילד שלהם אם הוא לא מבין גם כשאומרים לו אלף פעם או מתרוצץ תוך כדי דיבור. במקום זה, שימצאו איתו את הדרכים בהן קל לו יותר ללמוד". 

 

  • הכתבה המלאה פורסמה לראשונה בעיתון "לאשה"

 


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאשה בפייסבוק
מומלצים