"אלכסנדר היה אחראי מאוד ולא עשה שטויות"
ארבעת בני משפחת קבנוב-סטפנוב שנהרגו בשבת לפנות בוקר בתאונה הקשה ליד יקנעם הובאו למנוחות בקיבוץ בחן. אחד מחבריו של אלכסנדר, שנהג ברכב, סיפר עליו כי שירת בצה"ל כנהג ומעולם לא היה מעורב בתאונה. ויקטור, אביו של אלכסנדר - שאיבד בתאונה גם את אחיו, גיסתו ובנם - אמר: "אין מה לעשות - זה גורל"
"אלכסנדר שירת כנהג ובמהלך כל שירותו הצבאי הצטייר כנהג מצטיין שמעולם לא עשה אף שריטה על הרכב" - כך סיפר אחר-הצהריים (יום א') ל-ynet רזיאל, חברו של אלכסנדר סטפנוב שנהרג בשבת לפנות בוקר בתאונת דרכים קשה ליד יקנעם עם דודו ודודתו, ולדימיר ולובוב קבנוב, ובנם אנדריי. אלכסנדר נהג ברכב.
כ-200 בני משפחה וחברים הגיעו לקיבוץ בחן כדי ללות את ארבעת בני המשפחה בדרכם האחרונה. נדמה היה כי הקרובים הרבים לא עיכלו עדיין את האסון הכבד. איש לא נשא הספד. ויקטור סטפנוב - שאיבד ברגע אחד את בנו, אחיו, גיסתו ואחיינו - עמד דקות ארוכות מעל הקברים, הסתכל עליהם והתקשה להיפרד מיקיריו גם כשכמעט כולם כבר עזבו את המקום.
סטפנוב התקשה לתאר את תחושותיו ורק אמר: "אין מה לעשות - זה גורל. זה מה שקרה". רעייתו קטרינה לא הצליחה לדבר ובכתה.
לא רחוק מהם עמדו שתי נשים חבוקות שהתייפחו אף הן. אחת מהן סיפרה ל-ynet כי הכירה את בני המשפחה עוד באוקראינה, לפני שעלו לישראל. לדבריה, כל הקהילה שלהם שעלתה מאותו אזור שומרת על קשרים הדוקים בישראל, לצאת לבילויים משותפים ולחגוג ביחד בחגים. "הם משפחה נפלאה, עבדו קשה כל חייהם. אני לא מאמינה שזה קרה", אמרה החברה בצער כבד.
משפחה אחת - ארבעה קברים טריים (צילום: עידו ארז)
רזיאל, חברו של אלכסנדר, הגיע עם חברים נוספים מהשירות הצבאי המשותף. הם עברו יחד את כל השירות והיו אמורים להשתחרר באותו היום, אך רזיאל החליט לחתום קבע. "היינו חברים מעבר לצבא", סיפר רזיאל. "הכרתי גם את המשפחה של אלכסנדר. יש לי רק מלים טובות להגיד עליו - הוא תמיד עזר לכולם. פשוט בחור עם לב זהב. היה לנו חלום משותף לנסוע לעבוד בקנדה".
גם ארתור נברוב הכיר את אלכסנדר בצה"ל. לדבריו, חברו המנוח עבד בעבודה פיזית קשה לאחר השחרור, כשליח בסופרמרקט, ולא היה ניתן לתפוס אותו בלי חיוך. "אף אחד בסביבתו של אלכסנדר מעולם לא היה עצוב, כי הוא תמיד ידע להצחיק, לספר בדיחה ולעודד. הוא תמיד היה בן אדם אחראי מאוד, שלא עושה שטויות.
"פגשתי אותו באותו יום שנסע לחיפה, החלפתי איתו כמה מלים וקבענו להיפגש. הוא גם סיפר לי שמצא עבודה חדשה ושכבר לא יצטרך לחזור הביתה בחצות. הוא היה מאוד מאושר, חייך וצחק".
לפנייה לכתב/ת 
