שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מה עם חלוקה בזכויות הפנסיה לאחר הגירושים?
    ברור שרכוש משותף, שנרכש מכספים משותפים של בני הזוג או רשום על שם שניהם גם יחד, יחולק ביניהם בחלקים שווים. אבל מה קורה כשחלק מהרכוש כולל זכויות פנסיה ופרישה הרשומות על שם אחד מבני הזוג? כמה פסיקות בנושא

    זכויות פנסיה ופרישה, כגון קרן פנסיה ופיצויי פרישה, נחשבות חלק בלתי נפרד מהתמורה שעובד זכאי לה מהמעביד עקב עבודתו ונועדו לשמש מקור פרנסה לעובד כשיפרוש ממקום עבודתו. במקרים רבים, זכויות אלה - בתוספת דירת מגורים - הם הנכסים העיקריים של המשפחה הממוצעת, חלק הארי בעתודה הכלכלית של המשפחה.

     

    בארץ אין פנסיה אוטומטית לכלל האוכלוסיה. לחלק מהמיגזרים יש זכויות פנסיה המוסדרות בחוק במסגרת פנסיה תקציבית. למשל, אנשי צבא קבע או עובדי מדינה זכאים לפנסיה על פי החוק, ובמיגזרים אחרים מוסדר הנושא בסכמים קיבוציים, על ידי הפרשה לקרנות פנסיה חיצוניות. קיימות גם זכויות פרישה אחרות כגון פוליסות ביטוח מנהלים בחברות ביטוח, קופות גמל בנקאיות, וקרנות השתלמות, פדיון ימי חופשה, פיצויי פיטורים.

     

    ברור שרכוש משותף, שנרכש מכספים משותפים של בני הזוג או רשום על שם שניהם גם יחד, יחולק ביניהם בחלקים שווים בעת הגירושים. אבל מה קורה כשחלק מהרכוש כולל זכויות פנסיה ופרישה הרשומות על שם אחד מבני הזוג?

     

    האם כלל זכויות הפנסיה והפרישה הן נכסים משותפים של שני בני הזוג? 

    נושא זה עבר התפתחות משמעותית במהלך 20 השנים האחרונות. בעבר סברו שופטי בית המשפט העליון כי אין לחלק את הנכסים הסוציאליים בין בני הזוג. הנימוק העיקרי לכך היה, שמדובר בכספים ששולמו על ידי המעביד לבן הזוג העובד, כלומר הם נכס אישי שלו, לא נכס משפחתי בר חלוקה. המאמץ שהשקיע בן הזוג העובד בקבלת כספי הפנסיה נתפש כמאמץ אישי שלו בלבד, שלבן הזוג האחר אין חלק בו, ולכן אין מקום ליהנות את בן הזוג האחר מהכסף הזה.

     

    בעקבות ביקורת בנושא זה החליט בית המשפט העליון, בשורה של פסקי דין, כי כלל זכויות הפנסיה והפרישה שצברו בני הזוג או אחד מהם מיום הנישואים ועד למועד הקרע שייכות לבני הזוג בחלקים שווים, גם אם טרם פרש בן הזוג העובד ממקום עבודתו. נקבע כי בן הזוג האחר יהיה זכאי לחלקו ברגע שימומשו הזכויות - כשבן הזוג העובד יפרוש מעבודתו ויזכה לכספים.

     

    חנה, שהיתה נשואה לאמיר 20 שנה, טענה שהיא זכאית למחצית מכספי הפנסיה של בעלה, מאחר שלאורך כל שנות נישואיהם, עד למועד עזיבתה את הבית, היא דאגה למשק הבית, גידלה את הילדים ואיפשרה לבעל להתקדם בסולם הדרגות בעבודה, בנוסף לעבודתה ולתרומתה לפרנסת הבית כמטפלת בילדים.

     

    הבעל טען כי יש לראות את כספי הפנסיה המשולמים לו משכורת שמשלם לו המעסיק ערב צאתו לגמלאות, כדי לאפשר לו מחייה בשנות הפרישה. מאחר שאשתו עובדת בעצמה, ואינה זכאית למזונות ממנו, הרי שאין לפסוק שמגיע לה חלק ממשכורתו. הפטור ממזונות האשה, לטענת הבעל, צריך להקנות לו פטור גם משותפות איתה בכספי הפנסיה. השופט דחה טענה זו, וקבע כי האשה זכאית גם זכאית למחצית כספי הפנסיה. כלומר - על הבעל להעביר לאשה מחצית מהקצבה החודשית המשולמת לו.

     

    האם יכולה אשה ליהנות במקביל מזכותה למזונות ומזכותה למחצית הפנסיה של בעלה?

    דפנה ויובל היו נשואים 20 שנה, ובאחרונה, לאחר שיובל פרש לגמלאות מצה"ל בדרגת אל"מ, הודיע לדפנה שברצונו להתגרש. דפנה עתרה לבית המשפט על מנת שיצהיר כי כלל הרכוש של בני הזוג, לרבות זכויות הפנסיה שצבר יובל במהלך שרותו בצה"ל, שייך לשניהם, וכן כי יורה על חלוקתו השווה ביניהם. בנוסף הגישה דפנה תביעת מזונות כנגד יובל. הבעל טען כי הפנסיה החודשית המשולמת לו היא תחליף למשכורת חודשית ומטרתה יצירת אמצעי קיום מינימלי לעובד שפרש. לפיכך, אין האשה זכאית הן לדמי מזונות והן למחצית הפנסיה. הבעל טען גם, שאם הוא פטור מתשלום מזונות לאשה - הרי שפטור זה גורר פטור מתשלום מחצית הפנסיה החודשית לאשה.

     

    בית המשפט לענייני משפחה, ולאחריו בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור, דחה את טענת הבעל וקבע שזכות האשה לשותפות בפנסיית הבעל אינה קשורה בזכותה למזונות. חיוב הבעל בהעברת מחצית זכויות הפנסיה שלו לאשתו נובע מהזכות הקניינית-רכושית המתגבשת בעת איזון רכושם המשותף של בני זוג. יחד עם זאת, כל עוד נשואים בני זוג והבעל חייב במזונות אשתו, לא תהייה האשה זכאית בוזמנית גם לגבות מזונות מבעלה וגם את מחצית הפנסיה המגיעה לבעלה, אלא תצטרך לבחור אם לממש את זכותה למזונותיה, או את זכותה למחצית פנסיית בעלה. בנסיבות בהן פטור הבעל מתשלום מזונות אשתו, ללא חשיבות למקור הפטור, תמשיך האשה ליהנות מזכותה הרכושית למחצית פנסיית הבעל ותוכל לגבותה. כלומר, זכותה הרכושית של אשה למחצית פנסיית בעלה מתגבשת ללא קשר למצבם הזוגי של הצדדים וקשורה אך ורק למועד ביצוע האיזון הרכושי ביניהם ולעובדה שלא משתלמים לה מזונותיה במקביל.

     

    האם קיימות נסיבות שביהמ"ש לא יורה על חלוקה שווה של זכויות הפנסיה שצבר אחד מבני הזוג?

    רויטל ואריה היו נשואים 35 שנה והורים לארבעה ילדים משותפים. במסגרת סכסוך ביניהם הגישו זה נגד זה תביעות בבית המשפט לענייני משפחה, לרבות תביעה לחלוקת הזכויות הפנסיוניות. במהלך שנות הנישואים עבדה האשה מהיום הראשון לנישואיה כמזכירה במשרד ממשלתי בו החלה לצבור זכויות פנסיה, לצד היותה עקרת בית ורעיה המגדלת את הילדים. באחרונה פרשה לגמלאות. הבעל למד בטכניון במשך שנים והחל לעבוד בחברה ממשלתית בצורה סדירה וקבועה ולצבור פנסיה שנים רבות לאחר האשה. הוא טרם הגיע לגיל פרישה.

     

    לטענת האשה, מאחר שהיא כבר פרשה לגמלאות וזוכה מידי חודש לקבל פנסיה חודשית אותה היא צריכה לחלוק עם הבעל, ואילו זכויות הבעל בפנסיה ימומשו רק עם צאתו לפנסיה בגיל 67 , נוצר אי צדק. הבעל זכאי ל-50% מכלל זכויות הפנסיה שהאשה צברה החל מיום נישואיה ועד מועד הקרע, במועד זה רויטל גם פרשה מעבודתה והיא צברה את מלוא זכויותיה. זכויות הפנסיה של רויטל גבוהות יותר מזכויות הפנסיה שהספיק אריה לצבור במהלך תקופת עבודתו הסדירה. מנגד, אריה, שטרם יצא לגמלאות, משתכר יותר מפי שניים מהגימלה החודשית של רויטל, משכורת אותה אין הוא צריך לחלוק עם האשה. כלומר, האשה שמקבלת גימלה בסך 6,000 שקל בחודש אמורה להפריש 3,000 שקל לבעל, המשתכר סך של 13,000 שקל נטו. כך שהכנסותיה של האשה יפחתו ויעמדו על סך של כ- 3,000 שקל בלבד, בעוד הכנסתו של הבעל תעמוד על כ-16,000 שקל.

     

    בית המשפט קיבל את טענת האשה וקבע כי עריכת איזון בין זכויות הפנסיה של הבעל ושל האשה שנצברו עד למועד הקרע תביא לתוצאה לא שיוויונית בנסיבות המקרה, לכן יש הצדקה לחלוקה בלתי שווה של זכויות הפנסיה, וזאת על ידי ביטול חיובה של האשה להעביר לבעל מחצית מכספי הגימלה שהיא מקבלת.

     

    יודגש, עצם העובדה שאחד מבני הזוג פרש לגמלאות בעוד שבן הזוג האחר ממשיך להשתכר אין בו כדי להצדיק שלילת חלקו של בן הזוג העובד בזכות הפנסיה של בן הזוג שפרש, אלא כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו.

     

    כיצד יחולקו זכויות הפנסיה בין אלמנתו של בעל הפנסיה לגרושתו? 

    בני הזוג חן החליטו להתגרש לאחר 30 שנות נישואים. בהסכם הגירושים שנערך ביניהם, התחייב הבעל לשלם לגרושתו את מחצית זכויות הפנסיה שצבר במסגרת עבודתו במהלך נישואיהם בקרן הפנסיה "מקפת", למשך כל חיי האשה. כן נקבע בהסכם הגירושים שבמקרה של פטירת הבעל לפני האשה, תיחשב האשה לצרכי הפנסיה כשאירתו של הבעל, וזאת גם אם במועד פטירתו יהיה נשוי לאחרת. זמן קצר לאחר הגירושים נישא הבעל בשנית, וכעבור כשנה נפטר ממחלה קשה. הגרושה והאלמנה טענו לזכויות בפנסיה של המנוח: הגרושה לפי הסכם הגירושים, ואילו אלמנה לפי תקנון קרן הפנסיה.

     

    בית המשפט קבע שבתקנון קרן הפנסיה נאמר שהפנסיה תשולם לאלמנת המנוח שתהיה בעת פטירתו. עם כל הכבוד, המנוח לא יכול לקבוע הסדרים שעומדים בסתירה לתקנון הקרן, ואין הוא יכול לגרוע מזכויות האלמנה שנקבעו בתקנון. על כן, המסקנה היא, שהגרושה שחיה עם המנוח במשך 30 שנה אינה זכאית לקבל את חלקה בפנסיה, בעוד האלמנה, לאחר שנת נישואים אחת בלבד, תקבל את מלוא הפנסיה מקרן הפנסיה.

     

    בית המשפט הוסיף, כי התוצאה לפיה הגרוש/ה אינו זכאי לחלקו בכספי בכספי הפנסיה שנצברה לאורך שנות נישואים ארוכות היא תוצאה קשה . נדמה כי ראוי שבן הזוג הגרוש/ה הזכאי לחלקו בזכויות הפנסיונית של בן זוגו בעודו בחיים, לא תקופח זכותו וייגדע מקור פרנסתו עקב הפטירה, וחרף העובדה שהיה שותף לצבירת הזכויות לצורך קבלת פנסיית השארים. אבל בהיעדר חקיקה מתאימה, לא היה מנוס מהכרעה בהתאם לתקנון הקרן.

      

    • עו"ד בש מתמחה בדיני משפחה ובגישור לגירושים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סי די בנק
    בן הזוג האחר זכאי לחלקו בזכויות ברגע שימומשו
    צילום: סי די בנק
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים