שורשים היא לא מילה גסה

תחילת שנת לימודים מלווה תמיד בהתרגשות. המראה היפה והמרגש הזה של רבבות ילדים והוריהם, עושים דרכם אל הגנים ובתי הספר, עם הילקוט החדש, הריח המיוחד של המחברות והספרים , בית הספר הנקי והמסויד הממתין לבאים בשעריו, החששות והתקוות, הכל הכל מתנקז ומתרכז ביום הזה של תחילת שנת לימודים.

האם אנו נותנים להם כלים להתמודד מול האלימות, אתרי הפורנוגרפיה, תרבות השתייה והשיכרות, הדקירות ותאונות הדרכים הנגרמות מכך,או שמא די לנו לנפנף באחוזי מקבלי תעודת הבגרות? (וגם האחוזים הללו הם כבר לא משהו...)

האם אנו מציבים לפניהם גבולות, סימני קריאה, ציוויים, ערכים , אמירות ברורות, או שמא אנו מעדיפים להוביל אותם לעולם של כאוס, בו הכל יחסי, זמני, משתנה, לא מוחלט, רווי ומלא בסימני שאלה, בתהייה, בטעייה, בבהייה, חסר גבולות ברורים, אמורפי ומנוכר , בו במקביל גם כולם צודקים וגם אף אחד לא צודק, ותעשה מה שנראה לך, וגם זה בסדר?

לאיזו זהות אנו רוצים לחנך את הילדים? לזהות יהודית גאה בערכיה, מסורתה, עברה, מנהגיה ספריה ומורשתה, או אולי לזהות לא מחייבת, דהויה, קוסמופוליטית, כללית, זהות העולם הגדול, הדואגת להוציא דרכון זר ליום פקודה, זהות החוששת מיותר מדי יהדות, תנ"ך, תפילה, הכרת הסידור אפילו, הרועדת מכל אזכור של יהדות ומסורת, שמא יש כאן איזו קונספירציה ומזימה אפילה של החזרה בתשובה?

האם המוצר המוגמר של מערכת החינוך הוא אפיקורס, היודע, בקיא, מחובר ומורד, או כזה שאפילו לשאול אינו יודע? (על משקל דבריהם של יעקב חזן או מאיר יערי ז"ל, מדור המייסדים שאמרו "רצינו לגדל דור של אפיקורסים ויצא לנו דור של עמי ארצות")

בין כותלי בתי הספר יש הרבה יותר מדי ממה שלא צריך להיות, והרבה פחות מדי ממה שלטעמי כן צריך להיות. הרבה יותר מדי כוחניות, אגואיזם, מימוש עצמי, קריירה, אלימות, גסות רוח, (שאח"כ רואים אותה גם במגרשי הכדורגל וגם בכנסת...), ונדאליזם, וחוסר סובלנות, והרבה פחות מדי פתיחות אמיתית, רגישות, רצון להשכלה והרחבת דעת ואופקים, ענווה, צניעות, חסד ואהבה.

אם ברצוננו להביא את התלמיד בגיל 18, להיות אדם טוב וישר, השמח בחלקו ומפרגן לזולתו, ערכי ומוסרי, רגיש וקשוב, סקרן וחקרן, תרבותי וסובלן, משכיל וידען, ובעל מוטיבציה לעשות, לפתח, לשכלל, להיטיב, לתרום, להתקדם, מבוסס ומושרש בעברו, בזהותו, ביהדותו ומתוך כך גם בעתידו, עלינו להתחיל בכך ממש מהרגע הראשון של 'שלום כיתה א'.

כי דרך שתי נקודות – תחילת כיתה א' וסיום השמינית - צריך לעבור קו חינוכי ישר אחד, ברור, צלול, בהיר, מוגדר.