מרוסיה באהבה

"ילקוט שירת רוסיה" בעריכת אברהם שלונסקי ולאה גולדברג

זוהי אנתולוגיה מרהיבה של שירים מן השנים הכי סוערות של רוסיה, החל בשלהי המאה ה-19 ועד קרוב לאמצע המאה ה-20 - שנים של שבר וזעזוע (גם בחיים וגם באמנות), הבאים לידי ביטוי בשירה חדשנית ונועזת (לשעתה) וטעונה אנרגיה עד להתפקע. השירה המופלאה הזאת זכתה גם לתרגום עברי שמעטים כמוהו, פרי עטם של כמה מן הבולטים במשוררי התקופה - העורכים עצמם (שלונסקי וגולדברג), וכן אלכסנדר פן ועזרא זוסמן.

סיפור חניכה שובר לב - נער בן שש-עשרה מתאהב ביפהפייה צעירה יהירה וקפריזית, ומתחלחל לגלות שאביו מנהל איתה רומן חשאי ואסור. למרות שטורגנייב התפרסם כיוצרן של דמויות נשים תמות וטהורות וזכּוֹת מבט - הנה בנובלה הזאת מככבת דווקא "פאם-פאטאל" הנהנית להתעלל במחזריה, וביחסים בין הנפשות הפועלות נפערת תהום אפלה שלא היתה מביישת גם סופר בן ימינו.

לרוסיה, כך נדמה, מתאימה במיוחד האימרה הצרפתית "ככל שזה משתנה, כך זה נשאר אותו דבר": תמיד ישלוט שם איזה משטר עריץ, תמיד תבעבע במחשכים איזו מהפכה, תמיד יתכנסו תאים מחתרתיים של פעילי טרור... וכך גם ברומן הזה, שעלילתו מתרחשת על רקע המהומות של שנת 1905, ובמרכזו סטודנט המסתבך בקשרים עם ארגון-טרור הזומם להתנקש בחייו של אחד מבכירי הממשל (שלמרבה האירוניה מתגלה כאביו של אותו סטודנט עצמו). ואכן, עיקר קסמו של "פטרבורג" טמון באירוניה המזהירה שלו, כמו גם בשלל דימוייו הססגוניים - החל במשחקי תחפושות משעשעים וכלה בפצצת-זמן שהותקנה מקופסת סרדינים והיא מתקתקת בלי הרף. בעצם אפשר לומר בפשטות ש"פטרבורג" של אנדריי ביילי הוא פצצה מתקתקת גדולה אחת.

כעשרים שנה עשה וַרלאם שַלאמוֹב במחנות הכפייה

והמוות הסובייטיים באזור קולימה. סיפורי קולימה הם מסמך תיעודי - היישר מן התופת - וגם אמנות גדולה, של סופר היודע למצוא את המילים הנכונות לניסוח הזוועה. זה ודאי יישמע מוזר, אבל כשאני קוראת טקסט של שלאמוב אני תמיד מוצאת את עצמי חושבת על פלובר, שטרח ועמל כל ימיו בחיפוש אחר "המילה הנכונה", או "המילה המדוייקת". סיפורי קולימה, דווקא משום שהחומרים שלהם קשים ומזעזעים כל-כך כשלעצמם - מה שמחריד ועוצר-נשימה בהם הוא דיוּקן של המילים.

"אני איש חולה... אני איש מרושע. נראה שיש לי מחלת כָּבֵד": כך, בהתרסה, נפתחת הנובלה המבריקה הזאת, שכולה מונולוג סרקסטי מפי "איש המרתף" בעל המחשבות החתרניות (המילה הרוסית בשם הספר פירושה גם מרתף וגם מחתרת). מה שנפלא כאן היא העובדה שמפיו של אותו אנטי-גיבור מריר וחדל אישים, שאינו מעורר שום אהדה, מגולל הסופר דווקא את השקפותיו שלו, את הרעיונות הכי קרובים ללבו: הרטוריקה האירונית הזאת, שכולה הפוך-על-הפוך, כובשת בעוצמתה את הלב ואת השכל.

• נילי מירסקי היא עורכת "הספריה לעם" של הוצאת "עם עובד" ותרגמה ספרים רבים מרוסית. לאחרונה ראה אור בתרגומה ספרו של אנדריי פלטונוב "בעולם נהדר ואכזר".