האם בטהובן נרצח?

האם מישהו הרג את בטהובן? לפי דעתו של פתולוג וינאי, המלחין המחונן אכן נרצח, אולם בטעות, על ידי הרופא שטיפל בו, לאחר שזה סיפק לו מנת יתר של עופרת וגרם להרעלתו. חוקרים אחרים טרם השתכנעו, אולם לגבי עובדה אחת אין כל מחלוקת: המלחין היה אדם חולה מאוד שנים לפני מותו ב-1827.

מחקר קודם קבע כי בטהובן אכן סבל מהרעלת עופרת. בתחילה התגלו רמות חריגות ומסוכנות של מתכת בשערותיו, ולפני כשנתיים גילו את אותם הסימנים גם בשברי עצמותיו. הממצאים הללו חיזקו את ההשערה, על פיה הרעלה זו הביאה למותו של בטהובן כשהיה בן 57.

המומחה הפתולוגי כריסטיאן רייטר טוען כי הוא יודע יותר, לאחר חודשים של בחינת שערות של בטהובן בשיטות המזכירות את אלו שב"CSI". לטענתו, הניתוח אותו הוא מציע, אשר התפרסם בשבוע שעבר ב"Beethoven Journal", מראה כי בחודשים האחרונים לחייו של המלחין, ריכוז העופרת שבגופו זינק בכל פעם שהוא טופל על ידי רופאו, אנדראס וואורוך. לדברי רייטר, היו אלו אותן מנות רעילות שהובילו לנזק בכבד של בטהובן, ובסופו של דבר למותו.

"המוות שלו נגרם כתוצאה מטיפוליו של ד"ר וואורוך", אמר רייטר, ראש המחלקה לרפואה פלילית באוניברסיטת הרפואה של וינה. "למרות שאי אפשר להאשים את וואורוך, כי כיצד היה עליו לדעת שבטהובן כבר סבל ממחלה חמורה בכבד?"

רק בנתיחה שנערכה לאחר מותו של בטהובן, גילו הרופאים כי המלחין סבל משחמת הכבד ומבצקת בבטן. רייטר אומר כי בניסיונותיו של וואורוך להקל על סבלו של בטהובן, הוא ניקז את בטנו מספר פעמים, ואטם את הפצע עם רטייה מצופה בעופרת.

על אף שכבר אז ידעו על רעילותה של העופרת, המנות בהן השתמש וואורוך "לא היו רעילות מספיק על מנת להרוג מישהו בריא", אמר רייטר. "אבל מה שוואורוך בטוח לא ידע, זה שהטיפול אותו סיפק תקף כבד אשר היה כבר חולה, והרג את האיבר".

עוד לפני שהתפתחה הבצקת, וואורוך ציין ביומנו כי כמה חודשים לפני מותו של בטהובן טיפל בהתפרצות של דלקת ריאות עם מלחים שהכילו עופרת, מה שהוביל את החוקרים למסקנה שאכן מדובר בהרעלת עופרת. אולם רייטר טוען כי דווקא שימוש חוזר במשחה שהכילה עופרת בשבועות האחרונים לחייו של בטהובן, הם שחתמו את גורלו של המלחין.

שיער - לא אמין

ניתוח של כמה שערות הראה "מספר נקודות קיצון בהן ריכוז העופרת עלה בצורה דרסטית" בארבע תאריכים בחודשיים האחרונים לחייו של בטהובן, בהם תעד המלחין ביומנו כי עבר טיפולים מידיו של וואורוך. טענות שכאלו עוררו סקרנות בקרב חוקרים בתחום.

"הנתונים שלו מראים כי ככל הנראה, בטהובן נחשף לכמויות רבות של עופרת במהלך 111 הימים האחרונים לחייו וכי עופרת זו נכחה בתרופות רבות בהן השתמש הרופא הזה", אמר ביל וולש, שהיה ראש המשלחת שגילתה נוכחות של עופרת בעצמותיו של בטהובן לפני כשנתיים. אותו מחקר אכן הראה שבטהובן סבל מהרעלת עופרת, אשר ככל הנראה הובילה למותו, אך לא קישר זאת עם שמו של וואורוך. "אני מאמין כי יתכן שמותו של בטהובן נגרם כתוצאה משימוש זה בתרופות המכילות עופרת, על אדם אשר כבר סבל מהרעלת עופרת", אמר וולש.

אולם וולש הוסיף כי דגימות של שיער בדרך כלל לא נחשבות כמקור אמין של

מידע, בניגוד לעצמות – אשר בהן ניתן לראות רמות גבוהות של ריכוז עופרת לאורך שנים, ולא חודשים. עם שיער, "יש לך את העניין של זיהום חיצוני, שמפו, משקעים. קרום התאים שמסביב לשיער נוטה להתפורר", אמר וולש, והציע כי דרוש עוד מחקר לגבי ההרכב המדוייק של התרופות שניתנו לבטהובן בחודשיו האחרונים.

לגבי הסיבות לזיהום העופרת שקדם לטיפוליו של וואורוך, ישנם חוקרים הטוענים כי מקורה בעופרת שעל בקבוקי היין מהם שתה בטהובן. אחרים משערים כי יתכן שבטהובן שתה מים עם ריכוז גבוה של עופרת עוד בילדותו. "אנו עדיים לא יודעים את הסיבה הסופית", אמר רייטר. "אבל הוא היה אדם חולני מאוד – במשך שנים לפני מותו".