1 בספטמבר? י"ח באלול!
כל עוד נתכחש ללוח השנה היהודי, לא תוסר מעלינו סכנת ההתבוללות בתפוצות ובארץ כאחד
היום נפתחה בשעה טובה שנת הלימודים תשס"ח. שנת הלימודים נקראת אמנם בשמה העברי, אך משום-מה היא נפתחת מדי שנה ב-1 בספטמבר. ילדי ישראל לא יספיקו, בימים הספורים שעד ראש השנה, ללמוד על חגי ישראל ומנהגיהם. אזרחי ישראל ימשיכו לתהות מתי "יוצא" השנה ראש השנה, ומתי "נופל" יום הכיפורים.
כבר למעלה מ-3,500 שנה חלים מועדים אלה ב-א' וב-י' בתשרי בהתאמה, עוד מהימים שבהם איש לא חלם על הלוח הנוצרי ("הכללי", "האזרחי"). הם אינם "יוצאים" ואינם "נופלים". מה יותר פשוט מלקבוע שכל שנת לימודים תיפתח ב-א' באלול, ולאפשר חודש לימודים מלא עד לראש השנה? כך תיפסק הבטלה של החופש הגדול הנמשכת עד "אחרי החגים".
מובן שמיד יקומו תלמידים, ובעיקר מורים ומורות, ויתבעו את עלבונו של החופש הגדול מחשש שזה יקוצר. אך גם בלי להגיע להחלטה הדרושה שחופש זה ארוך ובזבזני מדי (סוגיה הראויה לדיון נפרד), אין כל בעיה לקבוע שחופשת הקיץ תתקיים בחודשים תמוז-אב במקום ביולי-אוגוסט. חום יולי-אוגוסט זהה לחום תמוז-אב. אין כל סיבה שלא לקיים את שנת הלימודים מ-א' באלול ועד סוף חודש סיוון, במקום מ-1 בספטמבר עד סוף יוני.
חגי ישראל ומנהגיהם קשורים בלוח העברי ובעונות השנה בארץ ישראל. מי שמאחל "שנה טובה" בימים אלה מתכוון לשנה העברית החדשה, כלומר לזו המתחילה ב-א' בתשרי ולא לזו ש"נופלת" השנה, במקרה, על ה- 13 בספטמבר, ובשנה הבאה בתאריך אחר כלשהו. לוח השנה הוא מחזורי מטבעו, ואינו יכול להתייחס בכל שנה לתאריכים אחרים עבור אותם מועדים ואירועים. אך לא ניתן לתת לכך משמעות בעיני ילדים ומבוגרים כל עוד מתנכרים ללוח שלנו.
הזדמן לי לאחרונה לשוחח עם תלמידת כתה ד', ילידת פברואר, ילידת פורים. אותה תלמידה, לא זו בלבד שלא ידעה את התאריך העברי של יום הולדתה ושהוא חל בחודש אדר - היא אף לא ידעה מהו חודש אדר, וממילא גם לא מהם החודשים האחרים בלוח השנה היהודי. במציאות זו, סכנת ההתבוללות מאיימת לא רק בתפוצות, אלא גם בארץ ישראל ובמדינת ישראל.
טוב עשו חלוצי ההתיישבות הציונית כאשר חידשו את מנהגי החגים היהודיים
וקיבעו את הקשרם לעונות השנה ולפעילויות החקלאיות: חג הקציר, חג הביכורים, חג האסיף, ט"ו בשבט. מעשה מבורך זה איננו שלם, כאשר האירועים אינם מתפרסמים על-פי הלוח העברי (אין מניעה לפרסם גם את התאריך הנוצרי). כמו כן: כאשר העירייה של העיר העברית הראשונה מפרסמת, למשל, שאירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל יתקיימו ב-22 באפריל, היא מנתקת את הקשר ההיסטורי ליום העצמאות.
בימים אלה של ייאוש ואובדן דרך, חשוב לשוב אל השורשים ולהשיב את התקווה ואת הציונות למחוזותינו. זהו צורך קיומי, ללא קשר עם היותו של אזרח ימני או שמאלני בהשקפותיו הפוליטיות, דתי או חילוני במנהגיו ובאורחות חייו. לוח השנה העברי הוא גם המכנה המשותף והמקשר בין כל היהודים בעולם, המתחילים בקרוב את שנתם החדשה. שנה טובה, שנת תקווה.
