מקום לדאגה

למרות היותו מבוסס על יצירת המופת של היצ'קוק "חלון אחורי" (1954) "דיסטרביה" הוא צאצא כושל ועילג. הסרט מוכיח כי בניגוד למה שחושבים תסריטאים מאותגרים יצירתית בהוליווד - לא ניתן לעבד כל דבר לעולמם של בני נוער. את הסיבות לכישלון ניתן לתלות בעבודת בימוי מרושלת, עלילה צפויה, מסרים שמרניים ומשחק מעצבן במיוחד של כוכב הסרט – שיה לה'בוף.

גיבור הסרט "חלון אחורי" הוא מציצן בעל רגל שבורה המעדיף את פנטזיית השליטה של המבט על מערכת יחסים בוגרת עם אישה החושקת בו. השילוב בין מוגבלות פיזית ("סירוס" סמלי) ואשליית עוצמה המיוחסת למבט כל-רואה מקביל למעמדו של הצופה בקולנוע. היצ'קוק חתר לחשיפת המוגבלות של המבט ואשליית העוצמה המיוחסת לו. כך הוא בחן בערמומיות את מהות חווית הצפייה בקולנוע תוך ניסוח אמירה מורכבת אודות היחסים בין המינים. ב"דיסטרביה" הגבר מוחלף בגיק צעיר, ועלילת הסרט נעה לעבר פיתרון של טראומה שמקורה במות אביו של הגיבור ורגשות האשם שהתפתחו בעקבות מוות זה. את הטראומה יפתור הגיבור באמצעות השגת שליטה באחרים באמצעות המבט שלו. הדמיון השטחי בין הסרטים מסווה כוונות הפוכות של יוצריהם.

התחבולות השחוקות ביותר להבהלת הצופים

בתחילת הסרט אנו פוגשים את קייל (לה'בוף) ואביו במהלך מסע דיג שלו בחיק הטבע. זהו רגע של שלמות אידילית הנקטע, זמן קצר לאחר מכן, בתאונת דרכים שבה מת האב. שנה לאחר מכן קייל הפך לנער עצבני ואכול רגשות אשם. בהתקף זעם הוא מכה את המורה לספרדית. זהו חטא כפול – גם תקיפת מקור סמכות, וגם כנגד "אחר" היספני בחברה רב-תרבותית. הוא נענש במעצר בית למשך תקופת הקיץ שבמהלכו הוא מנוטר על ידי צמיד עיקוב המוצמד לרגלו. נקודת המוצא היא של גיבור בעמדת חולשה פיזית ורגשית. מנותק מאביו המגונן ומהמרחב של הטבע, וכעת הוא כלוא בחדרו עם צעצועיו האלקטרוניים. האם בתנאים אלו ניתן להשיג את הישועה?

קייל מתחיל להסתגל למצבו כאשר הוא מגלה כי מחלונות חדרו ניתן לבלוש אחר שתי דמויות. הראשונה היא שכנתו החדשה והצעירה אשלי (שרה רומר) הנוהגת לשחות בבריכה של הבית הצמוד לביתו. השניה היא של השכן "מר טקנר" (דיוויד מורס) שהתנהגותו החשודה תואמת את הסימנים שניתנו לרוצח סידרתי הפועל בסביבה.

"דיסטרביה" שוזר את שני הקווים העלילתיים. אשלי הופכת לשותפה לפעולות המעקב אחר טקנר ובמהלכן, כצפוי, היא מתקרבת לקייל. טקנר, המגלה את המעקב, מתחיל בתגובה לחזר אחר אימו האלמנה של הגיבור (קארי אן מוס). החיזור הוא איתות ברור לבן כי מוטב לו להפסיק את פעולות המעקב.

הגיבור שמשיג את הבחורה השווה

הטראומה האדיפלית של קייל נובעת מאובדן הסמכות האבהית ורגשות האשם שיש לו כתוצאה מאובדן זה. ההתגברות אפשרית רק כאשר הבן יתפוס, באופן סמלי, את מקומו של האב. הדבר מותנה בהשגת שלוש מטרות: מציאת בת זוג, חסימת דרכו של ה"אב החלופי" המרושע לאימו, ומעבר מעמדת פושע תחת פיקוח לנציג החוק. תהליך אחרון זה מחייב לא רק את תפיסת הרוצח אלא גם אקט של פיוס עם החוק המגולם בדמותו של שוטר היספני, שהוא, לגמרי במקרה, קרוב משפחה של המורה שהוכה. את שלוש המטרות חותר קייל להשיג באמצעות שימוש בטכנולוגיות המאפשרות מעקב ושליטה בנשואי מבטו.

כדאי לחיות בתוך בועה

בחצי המאה שעברה מאז "חלון אחורי" טכנולוגיות המעקב התפתחו פלאים. בסרט המקורי הסתפק הגיבור במצלמה עם עדשת זום פאלית. ב"דיסטרביה" מופעלים שלל אמצעים: משקפת, מצלמת וידאו, טלפונים סלולאריים, תוכנות עריכה, מאגרי מידע אינטרנטיים (ל"פליקר", למרבה ההפתעה, לא נמצא שימוש בסרט). הגיבור-גיק משתמש ומתאם בין מכשירים אלו באופן מושלם. למרות שבתחילת הסרט אמצעי המעקב האלקטרוניים כולאים את קייל, ככל שהסרט מתפתח הם מתגלים כחיוניים להחזרת השליטה ולהשגת השחרור וההתבגרות של הדמות. בכך נוקט הסרט עמדה מתחנפת כלפי הצופים הצעירים. גם אם הם חיים באופן פאסיבי בתוך בועה טכנולוגית, הסרט מדגים להם את התועלת בכישוריהם ואת הפוטנציאל שיש לכישורים אלו להציב אותם בעמדת הגיבור המשיג את הבחורה השווה.

עמדתו השמרנית של הסרט הייתה נסבלת אם הוא לא היה כה לקוי בהיבטי הבימוי והמשחק. הכשל מטריד כפליים מכיוון שמדובר בבמאי (די.ג'יי קארוזו) ובשחקן (לה'בוף) שכבר הספיקו לגלות מידה מסוימת של כישרון לפני שנבלעו בפס הייצור ההוליוודי (קארוזו ב"אגם המוות" מ-2002, ולה'בוף ב"Guide To Recognizing Your Saints" מ-2006). קארוזו מפגין בימוי רשלני הקוטע אירועים עלילתיים, מעלים ומחזיר דמויות באופן שרירותי ומשתמש בתחבולות השחוקות ביותר להבהלת הצופים.

לה'בוף בן ה-21 שכבר הוכתר על ידי שפילברג ככוכב הגדול של בני דורו (תפקיד ראשי ב"רובוטריקים", תפקיד הבן של אינדיאנה ג'ונס בפרק הרביעי שייצא בקיץ הבא) מפגין שלל עוויות ומחוות קופצניות. יחסיו של קייל עם דמויות המשנה – אשלי, אימו וחברו "האסייתי המגניב" רוני (ארון יו), רחוקים מלשכנע.

התחושה המפחידה ביותר איתה יוצאים מסרט זה היא שלמרות כשליו יוצריו יודעים היטב את נפש צופיהם. דור שגדל על משחקי מחשב, טלנובלות ויו-טיוב עלול להתעלם מכל מגרעותיו של הסרט ולחוות את הסקיצה הדלה הזו כחוויה מרגשת ומותחת. הצלחתו של הסרט בארה"ב רומזת כי יש סיבה לדאגה.