אסטרטגיה מול טקטיקה

המצב בשדרות הוא בלתי נסבל. מדי יום ביומו יורים הפלסטינים מרצועת עזה רקטות קסאם על ישובי הנגב המערבי ובמיוחד על שדרות. מספר הנפגעים בנפש אומנם אינו גבוה, אך שיבוש החיים התקינים הוא בלתי נסבל. לא ניתן לצפות מהתושבים שימשיכו בחיי השגרה כאשר כל רגע עלולה ליפול רקטה על ראשם. הירי המכוון על אוכלוסיה אזרחית הוא פשע מלחמה, ודי שנזכיר את הודעת הג'יהאד האיסלמי השבוע כי הירי המאסיבי הוא "מתנה לפתיחת שנת הלימודים". על רקע זה צריך לשאול מדוע נמנעת ישראל מלהפעיל את כוחה הצבאי כנגד הרקטות.

אני מניח כי ההיסוס בהפעלת הכוח נובע משיקול הנוגע למאזן הרווח וההפסד של פעולה צבאית בעזה:

ראשית, אין בידינו טכנולוגיה המסוגלת לעצור את הרקטות באוויר. מערכת הביטחון החליטה אומנם לפתח טכנולוגיה כזו, אך הצבתה המבצעית תתרחש רק בעוד מספר שנים. עד אז, הפסקת הירי יכולה להתבצע רק באמצעות כניסה לרצועה והשתלטות על מספר קילומטרים שירחיקו את המשגרים מעבר לטווח הקסאם. השתלטות כזו היא אפשרית אך יש לה מחיר באבידות (לשני הצדדים ובמיוחד לפלסטינים). אופי השטח המיושב בצפיפות יוביל גם לפגיעה באזרחים יהיו מאמצי צה"ל להפחיתם כאשר יהיו. יש להניח כי העולם יזדעק להגנת הצד החלש וישראל תאבד נקודות נוספות בדעת הקהל העולמית.

שנית, מכיוון שאיננו רוצים להישאר ברצועה נצטרך לצאת משם אחרי טיהור שטחי הירי. ומה אז? מן הסתם יוכלו ארגוני הטרור לחזור למקומם ולחדש את ירי הרקטות. המאזן הכולל של פעולה צבאית כזו אינו נראה חיובי במיוחד.

אני סבור כי "החשבון" שהוצג לעיל, למרות שהוא "נכון" מבחינת המציאות הפיסית, הוא מטעה. נקודת המוצא שלנו אינה צריכה להיות חיפוש דרכים שימנעו פיסית את השיגור (כאמור, דרך כזו אינה בנמצא) אלא התנעת תהליך שילך ויפחית את איום הרקטות עד להפסקתו הכמעט מוחלטת.

שום תהליך כזה אינו אפשרי במצב בו מדינת ישראל מהססת להפעיל את כוחה, גם אם החשבון לטווח הקצר אינו מצדיק זאת. עלינו לשנות את דרך החשיבה ולעצב מחדש את כללי המשחק. נניח שנבצע פעולה קרקעית בעזה (בכוונה לחזור בסופה לשטחנו) שבה נספוג אבידות ונגרום לאבידות רבות בצד השני; נניח גם כי אחרי תקופת רגיעה מסוימת שתושג ע"י הפעולה, יחודש ירי הרקטות. נוכל תמיד לחזור על הפעולה ולהיכנס שוב לרצועה. וחוזר חלילה. ארגוני הטרור יוכלו לפתוח כל פעם בסיבוב חדש של ירי רקטות-פעולה צבאית ישראלית-תקופת רגיעה-ירי רקטות, וחוזר חלילה. הניסיון שצברנו בשישים השנים האחרונות, וההיגיון הפשוט, מלמדים כי כל החלטה על יציאה לסיבוב נוסף תיעשה עבורם קשה יותר ויותר, ותיתקל בהתנגדות גוברת והולכת של האוכלוסייה הפלסטינית שתזכור את תוצאות הסיבוב הקודם.

ההרתעה המצטברת שתושג בדרך זו היא אחד העקרונות הבסיסיים ביותר עליהם מושתתת תורת הביטחון של ישראל מאז ומתמיד. הראייה האסטרטגית רחוקת הטווח והזמן צריכה לגבור כאן על החשבון הטקטי קצר הטווח.

בסופו של דבר המצב די פשוט: אין דרך להפסיק את פעולתם של ארגונים פנאטיים, שאינם מכירים כלל בזכות קיומנו, ללא הפעלת כוחנו. עצם הפעלת הכוח, גם אם יש לה מחיר, ואפילו מחיר כבד, היא הדרך היחידה לחולל תהליך שבסופו הפחתה, ואולי אף הפסקה, של הירי חסר ההבחנה של רקטות על אוכלוסיה אזרחית.

אלוף (מיל') פרופ' בן-ישראל הוא חבר-כנסת מטעם סיעת קדימה.