ביקורת משחק: SOCOM US

הכותר האחרון בסדרת SOCOM מחדש, פחות או יותר, שום דבר ביחס למשחקים הקודמים בסדרה. גם כאן נוכל לפגוש גרפיקה סבירה פלוס עם פס קול חביב. האלמנטים האור-קוליים עוטפים משחק שהוא דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. מצד אחד – קמפיין משמים ונטול מעוף, שלא מעניק סיבה אמיתית לרכוש את המשחק, בעוד שמצד שני – מצב ריבוי המשתתפים עושה את העבודה. כמו תמיד.

לפני חמש שנים הגיע אלינו משחק SOCOM הראשון. בזמנו, הדבר ממנו כולם התלהבו, היתה היכולת של השחקן לחלק הוראות לחברי הצוות שלו באמצעות מיקרופון חביב ושלל צעקות קרב מלאות משמעות. לא אחת היינו מרוכזים מדי בנסיונות לבדוק מה קורה כשצועקים לחייל "תביא אבקת חשמל מהרס"פיה", כך שפספסנו את עוצמתו של הרגע.

ומהי עוצמתו של הרגע? העובדה שאותו SOCOM הפך שם נרדף לאפשרות לשחק משחק יריות רב פעילות באמצעות מתאם הרשת של ה-PS2 הזקנה והחביבה. לא רק מאבקים תכופים ביצורים ממוחשבים בעלי בינה מלאכותית, אלא חבירה לצוות מיומן וקרבות עתירי משתתפים עם אנשים חיים לגמרי, והכל - על מסך הטלוויזיה שלי. שאר כותרי SOCOM בהחלט חיזקו את מעמדה של הסדרה בתחום, תוך אדישות מסויימת ביחס לאפשרות המשחק למי שלא מתחבר לרשת. קרי - מצב ה-Single.

בהתאם למסורת ארוכת שנים זו, SOCOM: US Navy SEALs Combined Assault, הכותר האחרון בסדרה, שומר על אותו הקו. הווה אומר - מצב ריבוי משתתפים מהנה ביותר ולצידו, מצב Single דלוח משהו, שאמנם מתהדר בשמונה עשרה משימות, אבל לא ממש מעניק לשחקן את התחושה שיש טעם לבזבז עליו את הזמן.

עוד ב-vgames: הביקורת על Bioshock

חוק שימור החומר

למה זה קורה? או. שאלה טובה. או שהמפתחים לא ממש ערים לאיכות המוצר שיוצאת מתחת ידיהם או שלא ממש משנה להם, אבל לאורך כל הסדרה ניתן להצביע על בעיה אחת שפשוט לא נפתרת: בעיית האינטליגנציה המלאכותית. אין מה לומר, יצורים ממוחשבים כל כך טיפשים היינו מצפים לפגוש

במשחק שנשאב מסלסלת המוזלים בדוכן הפיצוחים מתחת לכלבו שלום, אולם אין כך הם פני הדברים.

דוגמאות? לא חסר. הלכנו לאט, היתה דממה. לפתע שמנו לב שבמרחק לא גדול מאיתנו עומד לו שומר שממש מתחנן שנעביר לו את המשמרת עם צרור לגרוגרת. הצרור אכן נורה, אך בגלל בעיות קשות של השחקן, הוא פילח את שמי הלילה הבהירים. והנה, למרות כל ההמולה, אותו שומר חביב בחר להמשיך ולספור כוכבים, תוך התעלמות ממלאך המוות הדופק על דלתו. לדוגמא פשוטה זו אפשר להוסיף יריבים (וידידים) שמתפרצים אל קו האש בכמעין משאלת מוות מוזרה, אי מילוי הוראות פשוטות של חברי הצוות שלנו ומעל הכל - Pathfinding שהיה מבייש אפילו את סטיבי וונדר. מדהים איך אנשים (ממוחשבים) עושים את הכל על מנת למצוא את הדרך הבלתי אפשרית מנקודה א' לנקודה ב'.

אם הצלחנו להתעלם מהבעיה הקטלנית הזו, נותרנו עם משחק שאולי עומד בפני עצמו, אבל בהחלט יכול להחשב כחבילת הרחבה של המשחק הקודם. או של זה לפניו. זה אומר גרפיקה בינונית שאפילו לא ממצה את היכולות של ה-PS2, פס קול שכבר פגשנו, חוסר בכלי נשק חדשים (יש, אבל לא מספיק) ובכלל - תחושה של "את זה כבר עשינו ושם כבר היינו". זה נחמד אם אתה חובב הסדרה, אבל מי שיסתכל בכותר הזה מבעד לעיניים מעט יותר ביקורתיות יבין שאין חדש תחת השמש.

למי שתהה, העלילה של המשחק פשטנית עד מאוד. מתברר שבאיזו מדינה שכוחת אל בשם Adjikistan יש כל מיני אנשים רעים שהחליטו להוציא את הרוע שלהם מגבולות המדינה הבדיונית הזו, בכיוון ארצות הברית האמיתית לגמרי. התגובה לכך היא שליחה של כוחות מיוחדים ומכאן הכל מתחיל. למקרה שתהיתם - שלא כפי שהתרגלנו ממשחקים אחרים, כאן העלילה לא נכתבה על ידי אף אחד מוכר והמילה "בנאלית" מתארת אותה ביתר שאת.

מתחברים להנאה

אז למה אנחנו צריכים את כל הבלגאן הזה? כאמור - מצב ריבוי המשתתפים עושה את העבודה ומביא אושר, גם לאנשים כמו עבדכם הנאמן, שלא ממש

משתגעים לשחק מול יצורים אנושיים (במיוחד עקב כמות הפסדים בלתי נתפסת).

מצב ריבוי המשתתפים הבסיסי כאן הוא האפשרות לעבור את הקמפיין בצוותא עם חבר אחר. זה טוב, כי תמיד כיף לשחק ביחד. זה מצוין, כי זה מתבל את הקמפיין המשמים במעט פעילות חברתית וזה מוזר, כי אין מסך מפוצל, מה שמצריך התמודדות על קצב פריימים צונח...

מיציתם את ריבוי המשתתפים בתצורתו הזו? הגיע הזמן לחבר את מתאם הרשת ולצאת לחגוג. המשחק מאפשר לשלושים ושניים שחקנים לרוץ ולירות אחד על השני בטירוף חושים. זה תלוי, כמובן, במפה בה בחרתם, אבל זה המקסימום האפשרי.

מכיוון שמדובר בכותר מוכר, לא היתה לי בעיה למצוא אנשים (שחגגו את בואי בשלל יריות מדוייקות) ושמחתי לראות שבדרך כלל המשחק זרם ללא האטות מעצבנות, גם במקרים של עשרים שחקנים מתרוצצים.

יש לציין שניתן לארגן קלאנים וכל מיני פעילויות מהסוג הזה, אבל אין יותר מדי אנשים שרוצים

להתחבר עם שחקן כושל שכמותי. יש לציין שבגלל כפילויות במפות, מי שרכש את המשחק הזה, יוכל לשחק גם עם שחקני SOCOM 3.

השורה התחתונה

אז, כאמור, SOCOM: U.S. Navy SEALs Combined Assault מהווה את המשכה הטבעי של סדרת SOCOM. מצד אחד - מצב ריבוי משתתפים מעולה, עם המון שחקנים שרק מחכים לאחרים שיבואו לחלוק איתם את חדוות ההרג. מצד שני - אם אין לכם מתאם רשת, אפשרות ה-Single אינה אטרקטיבית מספיק בכדי לגרום לאדם לרכוש את המשחק רק בשבילה. בקיצור - אם אתם מחובבי הסדרה, תהנו גם מהמוצר הזה. אם לא ואין לכם מתאם רשת זמין - חבל על הזמן ועל הכסף.

טוב יותר מ: SOCOM 3: U.S Navy Seals

רע יותר מ: Call of Duty 3