משתין עליהם בקשת

חודשיים וחצי אחרי עליית "הפיתוי", קשה לדעת אם אברי גלעד אדיש לביקורת או כועס עליה. "הביקורת לא מעניינת אותי" הוא מודיע השבוע. "אני משתין על הביקורת, אין להם מושג בטלוויזיה".

השתנה על הביקורת היא פעולה אקטיבית שנועדה, כנראה, לסגור חשבון. בכל אופן, אם תיפול לידיו של גלעד ההזדמנות להגשים את חזונו, הקשת הארוכה-חמימה תתחיל את מסלולה בצמרת טבלת הרייטינג. התוכנית ששודרה בשבוע שעבר, למשל, דורגה בין עשרת הגדולים עם 19.8 אחוזי צפייה ויותר מ-460 אלף צופים (באוכלוסיה היהודית). "בשבוע שעבר כתבו ב"הארץ" שהציבור לא מבין את החוקים. אם הציבור לא מבין, איך התוכנית נמצאת בראש טבלת הרייטינג?" גלעד תמה. "יש תוכניות שאופיין דורש שילוב של ביקורת טובה ורייטינג גבוה. 'הפיתוי' היא לא אחת מהתוכניות האלה, היא לא מיועדת למבקרים, אלא לקהל שצופה בה".

ועדיין, למרות סלידתו המנוסחת היטב מהביקורת, בקרוב יוכנסו שני חידושים בפורמט התוכנית. "אלו שני שינויים שיזמנו בעצמנו", טוען גלעד, "קודם כל, הגדלנו את מספר השאלות משמונה לעשר כדי שקבוצות יישארו יותר זמן. הרגשנו שתחלופת הקבוצות גבוהה מדי. השינוי השני נקרא 'תאכלו את הלב': כאשר קבוצה מחליטה לפרוש ולקחת את הכסף, היא ממשיכה לשחק סיבוב נוסף כדי לראות מה היה קורה. אחד הרגעים הדרמטיים אירע באחת התוכניות, שתשודר בקרוב, כשקבוצה פרשה עם חצי מיליון שקל. ב'תאכלו את הלב', התברר שבקלות הם היו יכולים לזכות במיליון שקל".

- נכון להיום אתה מרוצה מהתוצאה?

"כן. במסגרת החוקים, זה מה שאפשר לעשות. עובדה שהצופים אוהבים אותה, וזה המדד היחיד שקובע מבחינתי".

- הדרמה האמיתית באולפן מתחילה עם פרוץ קרבות ההישרדות, אבל עד אז מהלך העניינים די יגע, לא?

"כל שלב הוא שלב. אנחנו, הצעירים המתוחכמים של תל אביב, רוצים הכל עכשיו, אבל יש הרבה צופים שהאיטיות הזאת עושה להם טוב, ואני מרגיש עם זה לגמרי בסדר".

- עד מתי התוכנית תמשיך לרוץ?

"לאחרונה התוכנית קיבלה את החוזה המלא, אחרי שתקופת המבחן הסתיימה בהצלחה. כל עוד המצב יהיה בסדר והרייטינג בסדר וההכנסות בסדר – התוכנית תרוץ. ברגע שזה ישתנה, היא תרד. ככה זה עובד בטלוויזיה".

- הערוץ המסחרי השלישי בדרך, יחד עם עוד כמה ערוצים. קיבלת הצעות?

"אני לא הולך עם קבוצות טרם זכייה. אין לי עניין בהרפתקאות מהסוג הזה. מי שיזכה, מוזמן להרים לי טלפון ביום שאחרי, ואז נשב ונדבר. בינתיים טוב לי בטלעד".

- פועלך התקשורתי כיום מתמצה בהנחיית "הפיתוי" ובהגשה משותפת של "המילה האחרונה" עם אורי אורבך. מספיק לך?

"כששמים את שני הדברים האלה בסל, אני מסופק לחלוטין. ב'מילה האחרונה' אני פותח ג'ורה כמו שלא עשיתי מימיי. ב'הפיתוי' אני עושה עבודה מקצועית לחלוטין ומתגמלת לא פחות. שניהם ביחד מכסים את קשת הסיפוקים במקצוע".

- תחזור אי-פעם לתוכניות הומור מובהקות יותר? יש צ'אנס לראות שוב את הילד רובי או את משה המבודד?

"כתיבת הומור לא מעניינת אותי יותר. אני יודע שכרגע נשמע קול הזיקנה, אבל כתיבת הומור ממש לא מעניינת אותי. יש בזה הרבה סבל, יותר מכפי שמצדיק הסיפוק שמקבלים בסוף".

-אז איך אתה מנתב את עצמך? מה מנחה את קבלת ההחלטות שלך?

"אין אצלי תהליך נורמלי של קבלת החלטות. אין לי קו, אין לי תוכנית, אין לי אג'נדה. אני עושה מה שישעשע אותי מספיק. ברדיו, מה שחשוב לי זה חופש דיבור מוחלט וכמות סבירה של מאזינים. בטלוויזיה, לא יודע. כל שנה-שנתיים משהו אחר".

-כחלוץ אופנת הזיפים, אתה לא אוהב להתגלח או שיש סיפור עמוק יותר?

"בלעדיהם אני נראה בן 16, וילד בן 16 עם קמטים נראה כמו מוטציה. אני לא אוהב את עצמי בלי הזיפים".

- ולסיום, שאלת הטריוויה הנפוצה כרגע: מה תעשה אם ביבי יחזור לשלטון?

"אני אמשיך להתבטא נגדו תחת כל מיקרופון רענן, אלא אם כן הוא יוכיח אחרת. אבל בינתיים, נראה לי שהפשע המאורגן חוזר לשלטון ועד אז אני אמשיך לצרוח עד שייקרעו לי מיתרי הקול, או עד שיפטרו אותי".