שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אחד מתגלח, אחד עם זקן. ושניהם היו נשים
    ליאור ויובל, זוג אוהבים, הם טראנסג'נדרים - נשים שהפכו לגברים. "הדבר הכי מסובך מבחינתי זה לאלף את הקול הקטן שבראש שלי לדבר נכון. שנים הוא לא דיבר נכון", אומר ליאור. סרט תיעודי חדש, "אמא, לא הרגתי את הבת שלך", נותן זווית אחרת על סוגיות של מיגדר . גברים, סיפור אהבה
    מצד אחד, אין חדש תחת השמש. מאז ימי בראשית אנשים עשו סקס, בכל מיני צורות. גם אם נלך רק לפי התורה, אז בנוסף לזיווג המקובל של אדם עם חוה, היו גם כל מיני קומבינות אחרות, שקוראי התנ"ך האדוקים נחשפו אליהן רק מתוקף היותן אסורות, כגון גילוי עריות, משכב זכר, ולא עלינו - אפילו משכב בהמה.

     

    מצד שני, לפעמים אני רואה דברים שגורמים לי לחשוב שבכל זאת, גם בתחום מיניות האדם יש חידושים, חלקם מדהימים למדי. האינטרנט מאפשר חשיפה לדברים האלה, ולעיתים גם תוכניות אירוח כמו זו של אופרה ווינפרי, או סרטים תיעודיים בערוץ המדע.

     

    ערוץ יחסים מיועד לכל המיגדרים ולכל סוגי המיניות, אם כי כרגע מיוצגים בו בעיקר הטרוסקסואלים והומואים. עצם החשיפה למיניות ההומוסקסואלית נראה בתחילת ימי הערוץ חדשני ומוזר, וכעת, אחרי עשרות טורים של טל איתן, "מיק בראון" ואחרים מזדמנים - נראה לי שזה כבר לגמרי לא מוזר. גם כמות תגובות הנאצה החשוכות הולכת ופוחתת באופן מובהק.

     

    בחרתי לכתוב על סוג אחר של מיניות, בעקבות סרט תיעודי מיוחד, רגיש ומרגש, "אמא, לא הרגתי את הבת שלך", מאת אורנה בן-דור ועמי טיר. הסרט מציג סיפור אהבה של ליאור שגיא ויובל מלמד. ליאור מתגלח. ליובל יש זקן, שפם וקרחת. ולשניהם כתוב "נקבה" בתעודת הזהות. מבלבל? כן, בהחלט. זה בילבל גם אותם עצמם במשך שנים, עד שהגיעו לזהותם האמיתית, שאינה קשורה בכרומוזומים שלהם, כנראה.

     

    ליאור ויובל הם טראנסג'נדרים "F טו M" - נשים שהפכו לגברים. הם נמצאים בשלבים שונים של המהפך הקיצוני הזה בחייהם. "הדבר הכי מסובך מבחינתי זה לאלף את הקול הקטן שבראש שלי לדבר נכון. שנים הוא לא דיבר נכון", אומר ליאור. בסרט משובצים קטעי וידאו שהקליט ליאור לאורך התהליך, וברקע מתנגן השיר "כמו צמח בר" - "מחר אני אהיה כה רחוקה, אל תחפשו אותי".

     

    קול גברי ומניירות של "גבר-גבר"


    "תסתכל לים, אל תסתכל עליי"


    "שיהיה בהצלחה, אחי"


    ליאור עם אמא רבקה'לה. אומר קדיש על אבא כבר שנתיים (מתוך הסרט)

     

     

    כשמסתכלים על ליאור שאחרי, גבר בעמיו, עם כרס גברית, קול גברי ומניירות של "שיהיה בהצלחה אחי" ו"גבר-גבר", נראה שליאור הילדה כל כך רחוקה, בכלל אין מה לחפש אותה. למרות שהחברים מהקיבוץ עדיין רואים אותה מבעד לליאור הגבר, לצערו, ואולי גם אמא רבקה'לה.

     

    מראים אותו בסרט מקבל זריקות טסטוסטרון. "אני מרגיש יותר גברי ויותר בטוח בעצמי. פתאום אני יכול להתחיל לדבר במקומות ציבוריים", הוא אומר. הטסטוסטרון גם גורם לו, לדבריו, להיות יותר תזזיתי וחרמן, "פתאום הבנתי כמה הבנים בכיתה שלי היו אומללים".

     

    הוא הולך על שפת הים עם יובל, גבר ותיק יותר ממנו, בעל שיער פנים עבות וזרועות שעירות כדבעי, שמנסה לחבק אותו. ליאור קצת מתפדח, "למה אתה צריך לצאת מהארון בכל מקום... תסתכל לים, אל תסתכל עליי", הוא אומר לו. "אני נמנע מלהסתכל עליך, כי אם אני אסתכל יכול להיות שבאמת אני ארצה לנשק אותך... תוריד ת'יד".

     

    "בכל פעם שאתה עושה פעולה גברית אתה מאושר בטירוף"

    ליאור מדבר למצלמת הווידאו, מספר על התגובה של אמו. "איך להסביר לאמא שבכל פעם שאתה עושה פעולה גברית אתה מאושר בטירוף. כשהיא מבקשת ממך להחליף בטריות בשעון, להרים מזוודות... אני אומר קדיש על אבא שלי כבר שנתיים".

     

    הדברים האלה, המובנים מאליו לכל גבר מלידה, ואולי אפילו סטריאוטיפיים מדי, מכבידים לפעמים, מאומצים בחדווה רבה על ידי מי שנולד, מבחינתו, במיגדר הלא נכון. הם מהווים סוג של אישור שהצעד הקיצוני הזה הצליח.

     

    אמא של ליאור מספרת שהיא כעסה עליו, תקופה ארוכה מאוד חשבה שהוא עושה זאת כפרובוקציה. "אם יכולתי לבחור, הייתי ממשיכה לקרוא לך בתור נקבה. כן, כי 22 שנה אני גידלתי בת.... אני אגיד משהו נורא נורא חזק, אבל ככה אני מרגישה: אובדן הבת וקבלה של ילד אחר. אפילו להסתגל לקול הזה. אני מכירה אותך עם קול אחר. מה זה הקול הזה. מה זה הקוצים האלה על הפנים. מה זה השיעור הזה על הרגליים והרגליים. זה לא הבת שלי. זה מאוד קשה".

     

    על המשפטים הטעונים האלה, הנאמרים מול המצלמה, אומר ליאור: "כל השינויים האלה הם יחד עם דברים מאוד מאוד טובים שקורים. את קיבלת בן חי".

     

    והאמא אומרת: "מה שלא יקרה, אני אותך לא מוכן לאבד ולא מוכן לוותר".

     

    "מוכנה", מתקן אותה ליאור על פליטת הפה הכפולה.

     

    מעבר ליחסים עם האמא, הסרט מלווה את הזוג ליאור ויובל במאבקם עם הרשויות. הם נותנים הצהרות לעורך הדין, מתראיינים אצל הפסיכולוגית, מבקרים עם ליאור אצל המנתח הפלסטי שיבצע לו את ניתוח הסרת השדיים.

     

    מבחינת שניהם, השינוי הזה של המיגדר היה עניין של חוסר ברירה. "אי אפשר היה לחיות אחרת", הם אומרים, כל אחד במילים שלו.

     

    יש להם בעיות ביורקרטיות. שני טיפוסים שנראים גברים לכל דבר, אבל בתעודות זהות שלהם רשום "נקבות" כל עוד לא עברו ניתוח של שינוי איבר המין. הם סוג של פורצי דרך.

     

    מחכה להם עוד ההתדיינות בנושא חתונה וילדים, כמו הרבה זוגות "רגילים". בינתיים הם מסתפקים בכלב.

     

    • הסרט "אמא, לא הרגתי את הבת שלך", יוצג לראשונה בסינמטק בתל אביב ב-27,13,14,15 בספטמבר בשעה 14:45. הסרט הופק ע"י אולפני הרצליה עבור ערוץ 10, בסיוע הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. כל הצילומים בכתבה לקוחים מתוך הסרט.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים