רעיון נועז: קחו את הילדים לבית הכנסת בחגים

- "אין ספק שזו חוויה משפחתית משמעותית, שמלווה אותי מהילדות שלי עד היום, אבל הולך ופוחת הדור ואני מתרשל בכך עם ילדי..."

- "אני מרגישה החמצה שהחגים עוברים להם סתם כך ובבתים של הדתיים יש חגיגה אמיתית".

- "אני לא הולכת לבית הכנסת עם דנה לא כי אין לי עניין אלא כי אין לי מסגרת. תמיד גם יש דברים אחרים שצריך לוותר עליהם". 

אלו התשובות שקיבלתי מחבריי (גילאי ארבעים, שלושה ילדים פלוס-מינוס, אזור המרכז), כשהחלטתי לשלוח להם מייל תוהה לגבי חוויות בית הכנסת שלהם בחגים. רוב התגובות התחילו בנקודה כלשהי על הסקאלה בין "היה נחמד אילו יצא לנו, אבל..." ובין "זה מאוד חסר/חשוב לי, אבל..."

מאיפה בא ה"אבל"?

ה"אבל" הוא ללא ספק המכנה המשותף הרחב ביותר. רבים מתקשים לממש את הרצון המהוסס שלהם להגיע לבית הכנסת עם ילדיהם בראש השנה, יום כיפור או שמחת תורה. מדוע אנחנו (חלקנו) רוצים להגיע לבית הכנסת עם הילדים בחגי תשרי? מה גורם לקושי שלנו לממש את הרצון הזה? האם ניתן לצמצם את הפער בין הרצון למימושו?

- "בתור ילדה אני זוכרת שביום כיפור כל השכונה הייתה נפגשת ליד בית הכנסת. חלק מהאבות היו מתפללים והילדים היו יוצאים ונכנסים. הייתה אוירה מיוחדת של יום כיפור שאהבתי. בשנים האחרונות יום כיפור הפך ליום האופנים. בערב יום כיפור כל השכונה נפגשת בכיכר הראשית של שוסטר ומסתובבים באופנים בכל השכונה. האמת היא שלי זה חסר".

חווית בית הכנסת זכורה לנו כחוויה יפה וחגיגית מהילדות שלנו והיינו רוצים שגם הילדים שלנו יכירו אותה. לפעמים הילדים הם רק תירוץ ואנחנו תופסים עליהם טרמפ.

למה עוד? בבית הכנסת הילדים יגלו שמנהגי החג שסוכנות החינוך משננות באזניהם הרכות בכל שנה בסתיו הם לא רק חלק מהעולם הוירטואלי של לוח הפעילות שעל הקיר ומחברת החגים. יש דברים כאלה בעולם הממשי: שופר, ספר תורה, בגדים לבנים, מתפללים. הם מוזמנים להשתתף ולהצטרף לחוויה משמעותית של גדולים שהם לא במרכזה. אולי מלבד האווירה הם אפילו יקלטו כמה מילים או ניגון שילכו איתם הלאה.

- "אנחנו כמעט ולא הולכים. הסיבות העיקריות הן עצלות + אי נעימות (לא רק פיזית, גם עקרונית) להצטופף בעזרת הנשים + אי חשק לחשוף את הבנות לכך שהן שונות / נחותות כביכול ואמורות להשקיף מלמעלה / מהצד על הגברים המתפללים..."

הסיבה הראשונה שמככבת ברוב התשובות היא המחיצה וההפרדה בין גברים לנשים. אחריה מזדנבות כל שאר הסיבות: חוסר נוחות, השעמום של הילדים, חוסר היכולת להתחרות באופניים של יום כיפור או בגשר והדילים שמתחברים תמיד לראש השנה או לסוכות.

סיבה נוספת לקושי שלא הוזכרה היא לדעתי המפתח לכל השאר. תחושת המבוכה שלנו (בעיקר מול הילדים) בחוסר ההתמצאות והידע הבסיסי שלנו בבית הכנסת. איך כולם מכירים את המנגינה הזאת? מתי עומדים ומתי יושבים? בילדותנו נהננו להסתובב סביב בית הכנסת. עכשיו אנחנו אמורים למלא את תפקיד המבוגר האחראי, אבל אין לנו מושג איך עושים את זה.

לקושי הזה אין פתרון זריז וקל. בסופו של דבר אני מקווה שאנחנו נתקרב אל בית הכנסת ובית הכנסת יתקרב אלינו. בכל מקרה, הפתרון של וויתור מראש הוא כרגיל לא פתרון.

אז מה אפשר לעשות?

- "הגדולים השתעממו. אני חושבת שהם באו לא מוכנים. רון התבאס כי רצה לחזור לשחק בפלייסטיישן (מזעזע, לא?)"

• לקבוע עם הורים של חברים מהגן או מבית הספר. גם ילדים מיומני בית כנסת מבלים את רוב הזמן בחוץ עם חברים. החוץ הוא המקום הטבעי של רוב הילדים במשך רוב התפילה. שניים שלושה חברים יעשו את ההבדל.

• לתינוקות ופעוטות מומלץ לדאוג לשתיה, חטיף, צעצועים קטנים ולא מרעישים. בית כנסת הוא לא אולם קונצרטים. הוא מיועד להכיל בני אדם בכל שלבי החיים (מצד שני, יש להתחשב. לא להביא משחקים אלקטרוניים ולא לפתוח שקיות מרשרשות ברגעי השיא של התפילה דווקא).

• לבחור טוב. לברר מראש איפה נחמדים, איפה נגישים ואיפה אוהבים אורחים וילדים.

• לגבש ציפיות ריאליות עבורנו ועבור ילדינו. לבחור חג מסוים, תפילה מסוימת. השנה נבוא עם הילדים לשמוע תקיעת שופר בראש השנה, נשתתף בהקפות בשמחת תורה וכדו'.

• להתכונן בדרך כלשהי. אולי להתעורר לסליחות באחד הלילות שלפני ראש השנה? מי שמגיע לתפילת נעילה מיום של סרטים ופיצוחים בבית, מגיע בנקודת זינוק נמוכה לחוויה משמעותית.

• אפשר להתכונן בכך שמנכיחים את אווירת החג מעבר לארוחה המשפחתית והתפוח בדבש. לשדרג את הטקסיות. למשל, להדליק נרות בערב ראש השנה או לברך את הסועדים ברכות אישיות. אפשר לקרוא משהו יפה ומתאים במהלך ארוחת החג.

• לאלה שאוהבים לעשות: עוגה או חלה, כרטיסי ברכה או קישוטים לסוכה ואפילו דגל (זוכרים?) בכל אופן עלינו ההורים להציע את ההקשר, לכוון אל התוכן של הסמלים.

• אפשר לעסוק בתכנים של החג. יש מבחר גדול מאוד של סיפורים ושירים (אפשר לצרף רשימה), מהם אפשר להמשיך לשיחות נפש או דיונים: תקוות וציפיות לשנה החדשה, איחולים ומשאלות, חרטות, חשבון נפש אישי ומשפחתי, מעשים טובים ורעים, האם אנחנו יודעים לסלוח במשפחה שלנו, האם אנחנו יודעים לשמוח...

• כמו בכל פעילות עם הילדים הרבה תלוי בנו. ככל שאנחנו נהיה מוכנים יותר, נאפשר לחוויה המשפחתית בסיס יציב יותר. אנחנו יכולים לפרגן לעצמנו זמן או מסגרת לקרוא, ללמוד ולהכין את עצמנו לשנה החדשה.  

כמה הצעות נוספות, שיעזרו להכין את הילדים לחוויה:

• לקנות מחזור (סידור מיוחד לחגים) לראש השנה וליום כיפור ולהתחיל "להתידד" איתו בבית לפני שהולכים לבית הכנסת.

• להוסיף פעילויות שמוסיפות לאווירת החג בבית – למשל, לערוך קידוש בערב החג.

• לחשוב על שאלות מעוררות סקרנות ועניין או הסברים קצרים (תלוי בגיל ובאופי), שיעזרו להם להבחין ולהבין מה הם רואים ושומעים. למשל, לשים לב לחפצים לא מוכרים (ארון קודש, במה, ספר תורה...); להתנהגויות לא מוכרות (אנשים מכסים את העיניים ב"שמע" וקדים קידות בתפילה); לחפש דברים שכתובים על הקירות, על הפרוכת.

• אפשר להכין את הילדים לתפילה עצמה. האם הם מתפללים לפעמים בלב? האם יש דברים שהם מבקשים בסתר ליבם? דברים שהם מרגישים שהם רוצים להגיד עליהם תודה? יש שירי תפילה יפים של ילדים (למשל, "ענת אומרת לאלוהים בערב" של יהונתן גפן, "לעולם" של נורית זרחי, או "תפילה" של אלי רווה) ויש גם סיפורים: הסיפור היפה "הצדיק הכפרי", הספר המעולה "מכתבי ילדים לאלוהים" שתרגמה תרצה אתר.

• כמובן שלא חייבים לאמץ דוווקא אוצר מילים ומושגים שהם מחוץ לתחום במילון המשפחתי שלנו. אפשר גם להגיד שבזמן התקיעה בשופר כל אחד מנסה לחשוב על דברים טובים שהוא רוצה לעשות השנה או מנסה להתרכז במה שהוא מרגיש, בתקוות לשנה החדשה...

בזמנים עברו חכמינו הנהיגו ויתורים דתיים מרחיקי לכת בכדי להענות לרצון של כל הציבור לקחת חלק ולהשתתף בטקסי החגים. היום ישנם מספר גדול של בתי כנסת רפורמים וקונסרבטיבים, מחלקה להתחדשות יהודית בחברה למתנ"סים וקהילות חילוניות מתפללות. כמו כן, בתי כנסת אורתודוכסיים "רגילים" רבים מזמינים אנשים שאינם מבאי בית כנסת בשאר ימות השנה להצטרף ולהשתתף. כדאי לנו לחפש את המקום המתאים והידידותי ביותר ולהיכנס. אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו.

• הכותבת היא אמא לשלושה, תלמידת רבנות ב"היברו יוניון קולג'", עוסקת בתיווך בין "רמת השרון" ל"ירושלים", כותבת, מלמדת ומנחת קבוצות מעגל החיים הנשי.