יש לך משהו יפה ונכון בעיניים

"אני כמו בועז מעודה, אני לא יודע לזוז". אסי מפיל (צילום: אופיר קדמי)

אני שמח שסוף סוף שמו לב שאני יותר יפה מבר רפאלי", צוחק אסי כהן, הזוכה במקום הראשון ברשימת היפים והנכונים לשנת 2007 שלנו, "זה מה שאתם בעצם אומרים, לא? היו לי ויכוחים עם אשתי, כל הזמן אמרתי לה שאני יותר יפה מבר, וקלטו את זה".

בוא נעשה סדר. אז מה אתה יותר, יפה או נכון?

"אני יפה ונכון באותה מידה. אתה לא יכול בגיל 20 להתחיל לעבוד על זה. מגיל קטן אתה שם לך את זה כמטרה ובונה את זה. והנה, בגיל 32 וחצי זכיתי בזה".

לא, באמת, איך זה מרגיש להיות במקום הראשון?

"זה סוג של מדד פופולאריות בעצם. זה מאוד כיף ומאוד מחמיא, אבל זה גם מאוד מלחיץ. מה, עכשיו אני צריך לשמור על זה? ואם בשנה הבאה אהיה מספר 2, אז מה זה אומר עליי? מקום ראשון מפחיד אותי, הרי אי אפשר להגיע יותר גבוה מזה. זה אומר שעכשיו אני בשיא שלי? מפה אני ארד? אני מניח שאלפי הטוקבקיסטים יכתבו 'למה בחרתם את

הבחור הרזה והמכוער הזה? למה לא בר רפאלי או רן דנקר?'. אז יאללה חבר'ה, אני מחכה לכתובות הנאצה".

אבל לגביך יש קונצנזוס. לא כמו נינט, שאו אוהבים או שממש לא.

"מאז שהיא זכתה אצלכם במקום הראשון ב'היפים והנכונים' לפני שנתיים הכל הידרדר".

במי אתה היית בוחר למקום הראשון?

"בחרתם בי, אז למה שאקלקל לעצמי? שלא תתחרטו לי עכשיו".

קוראים וקוראות יקרים שלי, צר לי לאכזב אתכם, אבל אסי הוא באמת מתוק. הכי מתוק. ומצחיק. וחמוד. ונראה מדהים. ואין לו פוזות. ומתוק, כבר אמרתי?

נדמה שהוא היחיד שלא ממש מרגיש שייך לסט הצילומים שבו מנסים להעמיד אותו ולהלביש אותו כמו שצריך, כדי שהיה לנו גם שער לפרויקט הזה. בין הסטייליסטית, לעוזרת שלה, למאפרת, לצלם, לעוזרת שלו, כהן הולך לאיבוד, במיוחד כשמלבישים אותו בחליפת שלושה חלקים. "אני מרגיש חנוט", הוא ממלמל ומנסה לשנות את גורלו תוך כדי תחינה לעבור לאיזה ג'ינס. גם בצילום הוא לא ממש מפגין פאסון של דוגמנית מנוסה, או סתם כוכב טלוויזיה, נניח כמותו. "אני כמו בועז מעודה", הוא אומר לצלם, מתנצל, "אני לא יודע לזוז. תגיד לי מה לעשות עם הידיים".

פתאום הצוות עולה על פטנט שאולי ישחרר קצת את כהן המעט־לחוץ. כל אחד בתורו מבקש ממנו לחקות כל מיני דמויות. והנה, זה עובד. אחרי החיקוי של יהודה לוי למשל, העניינים מתחילים לזוז. ככה כנראה זה עובד גם ב"ארץ נהדרת". "מכינים לך קלטת עם ראיון אחד או שניים של הדמות", מסביר כהן את תהליך העבודה, "הכל נעשה בלחץ, אין לך זמן ללמוד את הדמויות. בחזרה אף פעם אין לי את הדמות. רק אחרי האיפור המדהים שעושים לי אני מתחיל להיכנס לדמות, אבל עד שמצלמים אני לא יודע אם זה יעבוד או לא".

אילו חיקויים הכי נהנית לעשות השנה?

"את החיקוי של דייוויד ברוזה, כל הקטע עם הגיטרה היה כיף. דיברתי איתו לפני כמה ימים והוא אמר לי שהוא נורא אהב את זה. גם את החיקוי של ראלב מג'אדלה אהבתי, היה כיף לשיר".

היו חיקויים שהלחיצו אותך?

"בשני מקרים שקשקתי מיראת כבוד: כשחיקיתי את יהונתן גפן וכשחיקיתי את אריק איינשטיין. פחדתי לעשות את הדמויות. מאוד נזהרתי עם יהונתן: לא הלכתי על הפיזיות של הדמות, ובעיקר ניסיתי רק להגיד את הטקסט. ואריק... רציתי למות כשאמרו לי שאני עושה אותו... הייתי ממש בפאניקה, וזה גם לא יצא ממש טוב".

היה נחמד לעשות תפקיד של גבר מניאק. "מסודרים" (צילום: אלדד רפאלי)

ללא ספק, השנה הזו היתה השנה של כהן. זה התחיל בשלל חיקויים בלתי נשכחים ב"ארץ נהדרת", כמו זה של אורי גלר, עם המשפט האלמותי, "אחת, שתיים, ש־לו־ששש!", או ה"מצ'עמם לי" הבלתי נשכח של שימי הרשקוביץ', שכבר זכו להירשם בלקסיקון השפה העברית. זה ממשיך בפרסומות יוקרתית לבנק הבינלאומי ("הצטרפתי לעובדים ביום גיבושון וקיבלתי עט עם אור במתנה", הוא משוויץ). והשיא כמובן, היה תפקיד ראשי בסדרת הדגל של קשת, "מסודרים", בתפקיד תומר הערס השרמנטי, שם טבע את שורת הפתיחה "יש לך משהו עצוב בעיניים".

אתה יודע אם "יש לך משהו עצוב בעיניים" עזר לגברברי ישראל?

"זה משפט שאסף הראל הביא, והוא אמר לי שזה עבד אצלו פעם. אבל לא נראה לי שבפועל זה עוזר לגברים. אני לא אמרתי משפטים כאלה. אשתי היא זאת שהתחילה איתי. היתה לי תדמית של גבר חמוד ורגיש, וזה היה נחמד לעשות תפקיד של גבר מניאק", הוא מודה, "על הסט נכנסתי לזה קצת, בדאחקות כמו 'זה הבית שלי, אני עכשיו סלב'".

אז אפשר לסכם שהיתה לך שנה אינטנסיבית.

"זו היתה שנה טובה. עם 'ארץ' היתה הצלחה לפני, ותהיה גם אחרי. וכמובן 'מסודרים', שלא ידענו אם זה יתפוס. אבל היה גם קשה, כי למדתי המון טקסטים, ולפעמים היו ימי צילום חופפים. היה יום צילום אחד שצילמנו את שימי הרשקוביץ' וחבורתו בשדה תעופה בקומה אחת, ובהפסקה עליתי לצלם את 'מסודרים' בסצינה במטוס".

צרות של עשירים. מה הלאה?

"לצערי ולשמחתי, אני יודע מה אני הולך לעשות. עוד עונה של 'ארץ' ועוד עונה של 'מסודרים'. אני אומר 'לצערי', כי לא תהיה לי הפתעה של פרויקט חדש, אבל מצד שני אלו שני פרויקטים שאני מאוד אוהב. אני מת לעשות סרט דרמה, לצאת מהתפקידים הקומיים".

אני כל כך מאוהב בה. עם הבת, אלי כהן (צילום: ענת מוסברג)

אבל עזבו אתכם מזוטות, כמו "יפה", "נכון", "מסודר", "נהדר". ההצלחה הכי גדולה של כהן היא בתו אלי, בת השמונה חודשים, שהוא כל כך גאה בה. בהפסקה בין צילום אחד לשני הוא מראה לי תמונות שלה בסלולרי: "אני מהנודניקים שכל הזמן מראים את התמונות של הילדים שלהם", הוא אומר בחיוך, "אני וליאן (אשתו - נ.ר) כל הזמן מפציצים את המיילים של החברים, זה בלתי נשלט".

איך זה להיות אבא?

"זה מדהים. כל הקלישאות נכונות, היא פתחה לי עוד מקום בלב. אנחנו זוחלים ביחד, הולכים לפארק, משחקים, היא יורקת עליי, אני מצחיק אותה. היא אומרת 'אבא' על כל דבר, אפילו על הכיסא. זה ליכד אותי ואת ליאן, אנחנו משפחה עכשיו".

אז יש מצב שנראה אותך השנה בקלטות לילדים?

"כרגע לא נראה לי, אבל אני כל כך מאוהב בה, שנדמה לי שאני אעשה כל מה שהיא תבקש. אני אשתדל להיות כמה שפחות פתטי לידה".

אתה יכול להסביר לי, למה לעזאזל העמסתם על הילדה את שמו של המרגל הישראלי?

"כרגע היא לא מודעת לכלום. נקווה שהיא תתחתן בגיל צעיר ואז היא תחליף את שם המשפחה שלה... כבר בגיל 15

נחתן אותה".

היית הלקוח הכי קשה ברשימה הזאת, ולא הסכמת להצטלם במקום הפרטי שלך. אולי לפחות תספר לנו עליו.

"איל קיציס גנב לי את הכדורגל. אז אני הכי אוהב להיות בפארק הלאומי ברמת גן עם אשתי והילדה".