בחזרה לכיכר העיר
תחושת הקבס מהפוליטיקה גורמת לרבים וטובים לנתק עצמם מן הזירה הציבורית. זה הזמן לחזור לכיכר העיר שמתוכה תצמח האחריות לסדר יום ציבורי חדש
בשנה היוצאת תחושת המיאוס מהפוליטיקה העמיקה את שורשיה בקרב הציבור. ערב השנה החדשה, נוכחותה, ההולכת ומתרחבת של תחושה זו, לפתחם של מוסדותיה של הדמוקרטיה הישראלית מותירה אותנו תחת האיום המתחזק על עצם קיומם של המוסדות הללו. תחושה זו – "קללת המיאוס" - מניעה יותר ויותר, צעירים, משכילים, בעלי און, הון או יכולת, להפנות עורף כלפי העשייה עבור המשותף, הציבורי. וכי מי ירצה להשתתף במה שמתואר כרפש, סחי ומדמנה?
קללת המיאוס מהפוליטיקה ניזונה מאחותה התאומה - הרטוריקה השטחית והמתלהמת המציעה לנו ספינים, כותרות צרחניות, "כוכב נולד" לחם ושעשועים בתקווה שנבוא על סיפוקנו. ובמקביל, אנו משתמשים באותה רטוריקה כדי לחבוט ב"הם". "הם" – המושחתים, הנלוזים, שידיהם טבולות בביצה העכורה של הפוליטיקה, בעשייה המורכבת של השרות הציבורי – הם הנושאים את הגועל שבא לנו להתנתק ממנו.
רבים וטובים אכן מתנתקים. הללו, (רובינו, יש לומר) נענים בסיפוק וברצון למירוק מצפונינו על ידי "טהרנים" למיניהם העושים לכאורה – במעשה כזב - את המלאכה עבור כולנו: מחד, הם תורמים לרטוריקת הטחת הבוץ והרפש על מה שסביבם והם שותפים פעילים בהעמקת תחושת הקבס וקללת המיאוס מהפוליטיקה. אך, מעל הכול, הם משחררים אותנו מחובת המעורבות, חובת שיקול הדעת, וחובת ההתמודדות עם המורכב שאיננו פשטני.
ואולם, כנגד כל אלה ואולי מתוכם, עשויה לצמוח לנו ברכה. הברכה שבה עלינו לברך את עצמנו ואת הדמוקרטיה שלנו, היא ברכת ההתגייסות, ברכת שינוס המותניים, ברכת ההתעשתות והיכולת לקבל ולהתמודד עם המורכבות רבת המימדים של הזירה הציבורית ואת הפוליטיקה המניעה את ההכרעות המשפיעות על זירה משותפת זאת.
בל נשכח, זירה משותפת זו, "כיכר העיר", שייכת לכולנו. ממנה צומחים ובתוכה נמצאים הפוליטיקאים הנבחרים יחד עם הביורוקרטים, הפקידים, משרתי הציבור המתמנים. כיכר העיר המשותפת לכלל היא המאחדת אותנו עם ה"הם"; היא הזירה שממנה צמח נגע השחיתות אשר כולנו יונקים משורשיו העכורים ועל כתפי כולנו – ולא סיירות שחיתות לסוגיהן – האחריות לסילוקו. הזירה הציבורית, כיכר העיר, היא זאת שמתוכה חייבים לעלות קולות אחראיים המטילים ספק ברטוריקת השטחיות וההתלהמות.
הברכה תצמח מתפיסת כיכר העיר כנדל"ן המשותף לכולנו. מתוכה תתעורר מחדש האחריות לסדר יום משותף, לביקורת בונה, למינוף כללי אתיקה שיגמדו את תרבות הרייטינג. קבלה מחדש של הספירה הציבורית כשייכת לי, לך ולכולנו, תקדם את הענווה על חשבון היהירות, את סימני השאלה במקומם של סימני הקריאה.
מי ייתן ונשכיל להפוך את עשרת ימי התשובה שבפתח ויום הכיפורים שבשיאם לחשבון נפש קולקטיבי, ציבורי. שנעמיס על עצמנו את עול החשיבה אודות המשותף ולא רק הפרטי. מי ייתן ואת מקומה של קללת המיאוס מהפוליטיקה והרטוריקה השקרית של רייטינג והתלהמות תחליף ברכת האחריות - מי ייתן ולכל אלה יהיה לנו כוח!
ד"ר אריק כרמון הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
ד"ר אריק כרמון
מומלצים
