אין תקרה לרוח

קוֹנְטרַפּוּנקט

לאדוארד סעיד

נְיוּ יוֹרְק / נוֹבֶמְבֶּר / הַשְּׂדֵרָה הַחֲמִישִׁית /

הַשֶּׁמֶשׁ צַלַּחַת מַתֶּכֶת נִתֶּזֶת

אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי הַזָּר בַּצֵּל:

הֲזֹאת בָּבֶל אוֹ סְדוֹם?

שָׁם, בְּשַׁעַר תְּהוֹם חַשְׁמַלִּית

בְּרוּם הַשָּׁמַיִם,

פָּגַשְׁתִּי אֶת אֵדוּאַרְד לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה,

וְהַיָּמִים הָיוּ גּוֹעֲשִׁים פָּחוֹת מִן הַזְּמַן הַזֶּה...

שְׁנֵינוּ אָמַרְנוּ:

אִם עֲבָרְךָ הוּא נִסָּיוֹן

הֲפֹךְ אֶת הַמָּחָר לְמַשְׁמָעוּת וּלְחָזוֹן!

הָבָה נֵלֵךְ,

הָבָה נֵלֵךְ אֶל הַמָּחָר שֶׁלָּנוּ בּוֹטְחִים

בְּכֵנוּת הַדִּמְיוֹן, וּבְנֵס הָעֵשֶׂב /

אֵינֶנִּי זוֹכֵר שֶׁהָלַכְנוּ לַקּוֹלְנוֹעַ

בָּעֶרֶב. אֲבָל שָׁמַעְתִּי אִינְדִיאָנִים

קַדְמוֹנִים קוֹרְאִים לִי: אַל תִּבְטַח

בַּסּוּס, וְלֹא בַּמּוֹדֶרְנָה /

לֹא. שׁוּם קָרְבָּן לֹא יִשְׁאַל אֶת תַּלְיָנוֹ:

אֲנִי אַתָּה? לוּ חַרְבִּי

גְּדוֹלָה מִן הַוֶּרֶד שֶׁלִּי ... הֲתִשְׁאַל

אִם הָיִיתִי נוֹהֵג כָּמוֹךָ?

שְׁאֵלָה כָּזֹאת מְעוֹרֶרֶת אֶת סַקְרָנוּת מְחַבֵּר הָרוֹמָן,

בְּמִשְׂרַד זְכוּכִית הַמַּשְׁקִיף עַל

חֲבַצָּלוֹת בַּגַּן... שָׁם

יַד הַהַשְׁעָרָה לְבָנָה כְּמוֹ מַצְפּוּן

הַמְּחַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מְחַסֵּל חֶשְׁבּוֹן עִם

הַנְּטִיָּה הָאֱנוֹשִׁית... אֵין שׁוּם מָחָר בָּ

אֶתְמוֹל, אִם כֵּן הָבָה נִתְקַדֵּם! /

הַקִּדְמָה עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת גֶּשֶׁר הַחֲזָרָה

אֶל הַבַּרְבָּרִיּוּת.../

נְיוּ יוֹרְק. אֵדוּאַרְד מֵקִיץ אֶל

עַצְלוּת הַשַּׁחַר. מְנַגֵּן נְעִימָה שֶׁל מוֹצַרְט.

רָץ בְּמִגְרַשׁ הַטֶּנִיס הָאוּנִיבֶרְסִיטָאִי.

חוֹשֵׁב עַל מַסַּע הַמַּחֲשָׁבָה מֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת

וּמֵעַל הַמַּחְסוֹמִים. קוֹרֵא אֶת הַנְּיוּ יוֹרְק טַיְמְס.

כּוֹתֵב אֶת טוּרוֹ הַמָּתוּחַ. מְקַלֵּל מִזְרְחָן

הַמּוֹבִיל אֶת הַגֵּנֵרָל אֶל נְקֻדַּת הַתֻּרְפָּה

בְּלִבָּה שֶׁל בַּת-מִזְרָח. מִתְרַחֵץ. וּבוֹחֵר

אֶת חֲלִיפָתוֹ בְּאֵלֵגַנְטִיּוּת שֶׁל תַּרְנְגוֹל. וְשׁוֹתֶה

אֶת הַקָּפֶה בְּחָלָב שֶׁלּוֹ. וְצוֹעֵק עַל הַשַּׁחַר:

אַל תִּתְעַכֵּב!

דרוויש. "הזהות פתוחה לריבוי"  (צילום: עטא עוויסאת)

עַל הָרוּחַ הוּא הוֹלֵךְ. וּבָרוּחַ

הוּא יוֹדֵעַ מִיהוּ. אֵין תִּקְרָה לָרוּחַ.

אֵין בַּיִת לָרוּחַ. וְהָרוּחַ מַצְפֵּן

לִצְפוֹנוֹ שֶׁל הַזָּר.

הוּא אוֹמֵר: אֲנִי מִשָּׁם. אֲנִי מִכָּאן

וְאֵינֶנִּי שָׁם, וְאֵינֶנִּי כָּאן.

יֵשׁ לִי שְׁנֵי שֵׁמוֹת הַנִּפְגָּשִׁים וְנִפְרָדִים...

וְיֵשׁ לִי שְׁתֵּי לְשוֹנוֹת, שָׁכַחְתִּי בְּאֵיזוֹ מֵהֵן

אֲנִי חוֹלֵם,

יֵשׁ לִי לָשׁוֹן אַנְגְּלִית לִכְתִיבָה

שֶׁמִלּוֹתֶיהָ צַיְּתָנִיּוֹת,

וְלָשׁוֹן שֶׁל שִׂיחַ הַשָּׁמַיִם

עִם יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהַטְעָמָתָהּ כְּסוּפָה

אֲבָל אֵין הִיא מְצַיֶּתֶת לְדִמְיוֹנִי

וְהַזֶּהוּת? אָמַרְתִּי

וְאָמַר: הֲגָנָה עַצְמִית...

הַזֶּהוּת בַּת הַלֵּדָה הִיא אֲבָל

בַּסּוֹף הִיא יְצִיר בְּעָלֶיהָ, לֹא

יְרֻשַּׁת עָבָר. אֲנִי הַמְּרֻבֶּה... בְּ

תוֹכִי בָּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ. אֲבָל אֲנִי

שַׁיָּךְ לִשְׁאֵלַת הַקָּרְבָּן. לוּלֵא הָיִיתִי

מִשָּׁם, כִּי אָז אִמַּנְתִּי אֶת לִבִּי

לְגַדֵּל שָׁם אֶת צְבָאֵי הַמֵּטוֹנִימְיָה...

שָׂא אֵפוֹא אֶת אַרְצְךָ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ וֶהֱיֵה

נַרְקִיסִיסְט בְּעֵת הַצֹּרֶךְ /

– גָּלוּת הוּא הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי

גָּלוּת הוּא הָעוֹלָם הַפְּנִימִי

וּמָה אַתָּה בֵּין הַשְּׁנַיִם?

– אֵינִי מַגְדִּיר אֶת עַצְמִי

פֶּן אֲאַבְּדֵהוּ. אֲנִי מַה שֶּׁאֲנִי.

אֲנִי הָאַחֵר שֶׁלִּי בִּשְׁנִיּוּת

הַמִּתְהַרְמֶנֶת בֵּין הַדִּבּוּר וּבֵין הַמֶּחְוָה

לוּ כָּתַבְתִּי שִׁירָה הָיִיתִי אוֹמֵר:

אֲנִי שְׁנַיִם בְּאֶחָד

כְּכַנְפֵי סְנוּנִית

אִם תִּתְאַחֵר עוֹנַת הָאָבִיב

אֶסְתַּפֵּק בַּהֲבָאַת הַבְּשׂוֹרָה!

הוּא אוֹהֵב אֶרֶץ וְנוֹסֵעַ מִמֶּנָּהּ.

(הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי רָחוֹק הוּא?)

הוּא אוֹהֵב לִנְסֹעַ אֶל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא

כִּי בַּנְּסִיעָה הַחָפְשִׁית בֵּין תַּרְבֻּיּוֹת

עֲשׂוּיִים הַמְּחַפְּשִׂים מַהוּת אָדָם לִמְצֹא

דֵּי מוֹשָׁבִים לַכֹּל...

כָּאן שׁוּלַיִם מִתְקַדְּמִים. אוֹ מֶרְכָּז

נָסוֹג. הַמִּזְרָח לֹא בְּדִיּוּק מִזְרָח

וְהַמַּעֲרָב לֹא בְּדִיּוּק מַעֲרָב.

שֶׁכֵּן הַזֶּהוּת פְּתוּחָה לְרִבּוּי

לֹא מִבְצָר אוֹ חֲפִירוֹת /

הַמֵּטָפוֹרָה יָשְׁנָה לָהּ עַל גְּדַת הַנָּהָר,

לוּלֵא הַזִּהוּם,

הָיְתָה חוֹבֶקֶת אֶת הַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה

– הַאִם כָּתַבְתָּ אֶת הָרוֹמָן?

– נִסִּיתִי... נִסִּיתִי לְהַחֲזִיר לִי

דַּרְכּוֹ אֶת דְּמוּתִי בְּאַסְפַּקְלַרְיוֹת הַנָּשִׁים הָרְחוֹקוֹת.

אֲבָל הֵן הֶעֱמִיקוּ לַחְדֹּר לְתוֹך לֵילָן הַמְּבֻצָּר.

וְאָמְרוּ: יֵשׁ לָנוּ עוֹלָם בִּלְתִּי תָּלוּי בַּטֶּקְסְט.

לְעוֹלָם לֹא יִכְתֹּב גֶּבֶר אִשָּׁה, הַחִדָּה וְהַחֲלוֹם.

לְעוֹלָם לֹא תִּכְתֹּב אִשָּׁה גֶּבֶר, הַסֵּמֶל וְהַכּוֹכָב.

אֵין אַהֲבָה דּוֹמָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְאֵין לַיְלָה

דּוֹמֶה לְמִשְׁנֵהוּ. תְּנֵנוּ אֵפוֹא לִמְנוֹת אֶת תְּכוּנוּת

הַגְּבָרִים וְלִצְחֹק!

– וּמֶה עָשִׂיתָ?

/ צָחַקְתִּי עַל תְּפֵלוּתִי

וְהִשְׁלַכְתִּי אֶת הָרוֹמָן

לְפַח הָאַשְׁפָּה /

הַהוֹגֶה מְרַסֵּן אֶת סִפּוּר מְחַבֵּר הָרוֹמָן

וְהַפִילוֹסוֹף מְנַתֵּחַ אֶת פִּרְחֵי הַזַּמָּר /

הוּא אוֹהֵב אֶרֶץ וְנוֹסֵעַ מִמֶּנָּהּ:

אֲנִי מַה שֶּׁאֲנִי וּמַה שֶּׁאֶהְיֶה

אֶצֹּר אֶת עַצְמִי בְּעַצְמִי

וְאֶבְחַר אֶת מְקוֹם גָּלוּתִי. גָּלוּתִי הִיא רֶקַע

הַתְּמוּנָה הָאֶפִּית, אֲנִי מֵגֵן עַל

צֹרֶך הַמְּשׁוֹרְרִים בַּמָּחָר וּבַזִּכְרוֹנוֹת גַּם יַחַד

וּמֵגֵן עַל עֵצִים שֶׁעוֹטוֹת הַצִּפֳּרִים

כְּאֶרֶץ וְגָלוּת,

וְעַל יָרֵח שֶׁעוֹדֶנּוּ רָאוּי

לְשִׁיר אַהֲבָה.

אֲנִי מֵגֵן עַל רַעְיוֹן שֶׁשָּׁבְרָה פְּרִיכוּת בְּעָלָיו

וּמֵגֵן עַל אֶרֶץ שֶׁחָטְפוּהָ הַמִּיתוֹסִים /

– הַאִם תוּכַל לַחֲזֹר אֶל דָּבָר כָּלְשֶׁהוּ?

/ מִלְּפָנַי גּוֹרֵר אֶת מֵאֲחוֹרַי וְנֶחְפָּז...

אֵין זְמַן בִּשְׁעוֹנִי לְהַתְווֹת קַוִּים

בַּחוֹל. בְכָל זֹאת אֲנִי יָכוֹל לְבַקֵּר אֶת הָאֶתְמוֹל,

כְּמַעֲשֵׂה זָרִים בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מַקְשִׁיבִים

בָּעֶרֶב הֶעָצוּב לִמְשׁוֹרֵר הָרוֹעִים:

"נַעֲרָה עַל עֵין הַמַּיִם מְמַלֵּאת כַּדָּהּ

בְּדִמְעוֹת הֶעָבִים

וּבוֹכָה וְצוֹחֶקֶת מִדְּבוֹרָה

שֶׁעָקְצָה אֶת לִבָּהּ בְּמַשַּׁב הַהֶעְדֵּר

הַאִם הָאַהֲבָה הִיא שֶׁלַּמַּיִם מַכְאִיבָה

אוֹ מַחֲלָה בָּעֲרָפֶל..."

(וכן הלאה עד סוף השיר)

– אִם כֵּן מַדְוֵה הַכִּסּוּפִים עָלוּל לִפְגֹּעַ בְּךָ?

/ כִּסּוּפִים לְמָחָר, רָחוֹק יוֹתֵר גָּבֹהַ יוֹתֵר

וְרָחוֹק יוֹתֵר. חֲלוֹמִי מַנְחֶה אֶת צְעָדַי.

וַחֲזוֹנִי מוֹשִׁיב אֶת חֲלוֹמִי עַל בִּרְכַּי

כְּחָתוּל בֶּן בַּיִת, הוּא הַמַּמָּשִׁי הַדִּמְיוֹנִי

וּבֶן הָרָצוֹן: יֵשׁ לְאֵל יָדֵנוּ

לְשַׁנּוֹת אֶת הֶכְרֵחִיּוּת הַתְּהוֹם!

– וְכִסּוּפִים לְאֶתְמוֹל?

/ רֶגֶשׁ שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ לַהוֹגֶה אֶלָּא

כְּדֵי לְהָבִין אֶת כְּמִיהַת הַזָּר אֶל כְּלֵי הַהֶעְדֵּר.

בַּאֲשֶׁר לִי, כִּסּוּפַי הֵם מַאֲבָק עַל

הוֹוֶה הַמַּחֲזִיק אֶת הַמָּחָר בַּאֲשָׁכָיו

– וְכִי לֹא הִסְתַּנַּנְתָּ לְאֶתְמוֹל, בְּשָׁעָה

שֶׁהָלַכְתָּ אֶל הַבַּיִת, בֵּיתְךָ שֶׁבִּ

ירוּשָׁלַיִם בִּשְׁכוּנַת טַאלבִּיָּה?

/ הֵכַנְתִּי אֶת עַצְמִי לְהִשְׂתָּרֵעַ

בְּמִטַּת אִמִּי, כְּמַעֲשֵׂה הַיֶּלֶד

בְּשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹחֵד מֵאָבִיו. נִסִּיתִי

לְהַעֲלוֹת בְּזִכְרוֹנִי אֶת לֵדַת עַצְמִי,

וְלַעֲקֹב אַחַר שְׁבִיל הֶחָלָב עַל גַּג בֵּיתִי

הַיָּשָׁן, נִסִּיתִי לָחוּשׁ אֶת עוֹר

הַהֶעְדֵּר וְאֶת רֵיח הַקַּיִץ מִן

הַיַּסְמִין בַּגַּן. אֲבָל צְבוֹעַ הָאֱמֶת

הִרְחִיקַנִי מִכִּסּוּפים שֶׁפָּנוּ כֹּה וָכֹה כְּגַנָּב

מֵאֲחוֹרַי.

– הַאִם פָּחַדְתָּ? מַה הִפְחִיד אוֹתְךָ?

/ אֵינִי יָכוֹל לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָבְדָן פָּנִים

אֶל פָּנִים. עָמַדְתִּי בַּדֶּלֶת כְּקַבְּצָן.

הַאִם אֲבַקֵּשׁ רְשוּת מִזָּרִים הַיְּשֵׁנִים

עַל יְצוּעִי שֶׁלִּי... לְבַקֵּר אֵצֶל עַצְמִי

לְחָמֵשׁ דַּקּוֹת? הַאִם אֶשְׁחֶה בְּכָבוֹד

לְדַיָּרֵי חֲלוֹם יַלְדּוּתִי? הַאִם יִשְׁאֲלוּ:

מִיהוּ הַמְּבַקֵּר הַזָּר הַטַּרְדָן? הַאִם

אוּכַל לְדַבֵּר עַל שָׁלוֹם וּמִלְחָמָה

בֵּין הַקָּרְבָּנוֹת וּבֵין קָרְבְּנוֹת הַקָּרְבָּנוֹת, בְּלִי

מִלִּים עוֹדְפוֹת וּבְלִי מַאֲמָר מֻסְגָּר?

הַאִם יֹאמְרוּ לִי: אֵין מָקוֹם לִשְׁנֵי חֲלוֹמוֹת

בַּחֲדַר שֵׁנָה אֶחָד?

לֹא אֲנִי אוֹ הוּא

אֲבָל הוּא קוֹרֵא הַשּׁוֹאֵל עַצְמוֹ מַה

אוֹמֶרֶת לָנוּ הַשִּׁירָה בִּשְׁעַת צָרָה?

דָּם,

וְדָם,

וְדָם

בְּאַרְצְךָ,

בִּשְׁמִי וּבְשִׁמְךָ, בְּ

פֶרַח הַשָּׁקֵד, בִּקְלִפַּת הַבָּנָנָה,

בַּחֲלֵב הַתִּינוֹק, בָּאוֹר וּבַצֵּל,

בְּגַרְגֵּר הַחִטָּה, בְּקֻפְסַת הַמֶּלַח /

צַלָּפִים מְעֻלִּים פּוֹגְעִים בְּמַטְּרוֹתֵיהֶם

בְּהִצְטַיְּנוּת

דָּם,

וְדָם,

וְדָם,

הָאָרֶץ הַזֹּאת קְטַנָּה מִדַּם בָּנֶיהָ

הַעוֹמְדִים עַל סַף תְּחִיַּת הַמֵּתִים כְּמוֹ

הַזְּבָחִים. הַאִם הָאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת

מְבֹרֶכֶת אוֹ מֻטְבֶּלֶת

בְּדָם,

וְדָם,

וְדָם,

שֶׁלֹּא הַתְּפִלּוֹת וְלֹא הַחוֹל יְיַבְּשׁוּהוּ.

אֵין בְּדַפֵּי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ צֶדֶק

מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁיִּשְׂמְחוּ הַשָּׁהִידִים בַּחֵרוּת

לְהַלֵּך מֵעַל הָעֲנָנָה. דָּם בַּיּוֹם.

דָּם בָּאֲפֵלָה. דָּם בַּמִּלָּה!

הוּא אוֹמֵר: הַשִּׁיר עָשׂוּי לְאָרֵחַ

אֶת הָאָבְדָן, חוּט אוֹר זוֹהֵר

בְּלֵב גִּיטָרָה, אוֹ מָשִׁיח עַל

סוּס, מֻכֵּה מֵטָפוֹרָה יָפָה, כִּי אֵין

הָאֶסְתֵּטִי אֶלָּא נוֹכְחוּת הָאֲמִתִּי בַּ

צּוּרָה /

בְּעוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁמַיִם נִהְיֵית

הָאָרֶץ תְּהוֹם. וְהַשִּׁיר אַחַת

מִמַּתְּנוֹת הַנִּחוּמִים, אַחַת מִתְּכוּנוֹת

הָרוּחוֹת, בֵּין דְּרוֹמִיּוֹת בֵּין צְפוֹנִיּוֹת.

אַל תְּתָאֵר אֶת מַה שֶּׁרוֹאָה הַמַּצְלֵמָה

מִפְּצָעֶיךָ. צְעַק כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמַע אֶת עַצְמְךָ,

וּצְעַק כְּדֵי שֶׁתֵּדַע כִּי עוֹדְךָ חַי,

וְחַי, וְכִי הַחַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת

אֶפְשָרִיִּים. הַמְצֵא אֵפוֹא תּוֹחֶלֶת לַמִּלָּה,

צֹר כִּוּוּן אוֹ מַרְאֵה תַּעְתּוּעִים שֶׁיַּאֲרִיךְ אֶת הַתִּקְוָה.

וְשִׁיר, כִּי הָאֶסְתֵּטִי חֵרוּת הוּא /

אֲנִי אוֹמֵר: חַיִּים שֶׁאֵינָם מֻגְדָּרִים אֶלָּא

בְּנִגּוּד לַמָּוֶת... לֹא חַיִּים הֵם!

הוּא אוֹמֵר: נִחְיֶה, וַאֲפִלּוּ יַעַזְבוּנוּ הַחַיִּים

לְנַפְשֵׁנוּ. הָבָה נִהְיֶה אֲדוֹנֵי הַמִּלִּים אֲשֶׁר

יַהַפְכוּ אֶת קוֹרְאֵיהֶן לִבְנֵי נֶצַח – לְפִי

דִּבְרֵי חֲבֵרְךָ הַמְּיֻחָד בְּמִינוֹ רִיטְסוֹס...

וְאָמַר: אִם אָמוּת לְפָנֶיךָ

אֲצַוֶּה לְךָ אֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי!

שָׁאַלְתִּי: הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי רָחוֹק הוּא?

אָמַר: בְּמֶרְחַק דּוֹר

שָׁאַלְתִּי: וְאִם אָמוּת לְפָנֶיךָ?

אָמַר: אֲנַחֵם אֶת הָרֵי הַגָּלִיל

וְאֶכְתֹּב: "אֵין הָאֶסְתֵּטִי אֶלָּא

הַשָּׂגַת הַנָּאוֹת". וְעַתָּה, אַל תִּשְׁכַּח:

אִם אָמוּת לְפָנֶיךָ אֲצַוֶּה לְךָ אֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי!

כַּאֲשֶׁר בִּקַּרְתִּיו בִּסְדוֹם הַחֲדָשָׁה,

בִּשְׁנַת אַלְפַּיִם וּשְׁתַּיִם, הִתְנַגֵּד

לְמִלְחֶמֶת סְדוֹם בִּבְנֵי בָּבֶל...

וְלַסַּרְטָן גַּם יַחַד. כַּגִּבּוֹר הָאֶפִּי

הָאַחֲרוֹן הַמֵּגֵן עַל זְכוּת טְרוֹיָה

לַחֲלֹק אֶת הַסִּפּוּר /

נֶשֶׁר נִפְרָד לְשָׁלוֹם מִפִּסְגָּתוֹ מַעְלָה

מַעְלָה,

שֶכֵּן הַמְּגוּרִים מֵעַל הָאוֹלִימְפּוּס

וּמֵעַל הַפְּסָגוֹת

מְעוֹרְרִים מֵאוּס

הֲיִי שָׁלוֹם,

הֲיִי שָׁלוֹם, שִׁירַת הַמַּכְאוֹבוֹת!

כותרת שירו של מחמוד דרוויש (طباق) פירושה אנטיתזה (ברטוריקה) או קונטרפונקט (במוזיקה ובאמנות). בספרו Culture and Imperialism טבע אדוארד סעיד את המונח "קריאה קונטרפונקטית" (contrapuntal reading). סעיד, פסנתרן בעצמו, שאב את הרעיון לכתיבתו התיאורטית מתוך הערצתו לנגינתו של גלן גולד. זה לעומת זה, נוכחים בטקסטים, הקול האימפריאלי והקולות המתנגדים לו. קריאה קונטרפונקטית מרחיבה את גבולות הפרשנות כדי לכלול בטקסט את מה שהוצא ממנו בכוח: ההיסטוריה של הקולוניאליזם וכן ההיסטוריה של התנועות האנטי-אימפריאליסטיות; השיר התפרסם ב"מטעם" במלאת ארבע שנים למותו של סעיד.

• מתוך גליון מספר 11 של כתב העת "מטעם" שראה אור בשבועות האחרונים.