זה לא שהייתי עצובה, או שהאושר שלהם הפריע לי
מלבד השלווה הנהדרת שלו, ים הוא גם מקום מצוין לצפייה באנשים. תמיד קורה משהו ששווה לראות, תמיד יש מישהו שכיף לנחש מה הסיפור שלו. אנשים הם תמיד מעניינים. הרכבתי משקפי שמש, מרחתי קרם הגנה והתכוננתי לצפות בהצגה
הגעתי לים אחר-צהריים אחד בשבוע שעבר, ביום שמשי אבל סוער במיוחד. שבעה גולשים שזופים תפסו את אותו גל גדול והתקרבו במתואם אל החוף, שני גלשני קייטסרפינג ריחפו על פני המים בזיגזגים. התמקמתי על הלונגי שלי, מרחתי קרם הגנה והתכוננתי לצפות בהצגה.
מיד ראיתי, לא רחוק ממני, בחור שנראה אסיאני. ניסיתי לנחש אם הוא גר כאן, אם הוא תרמילאי שבא לראות ארצות אקזוטיות, או איש עסקים שלקח הפסקה מהישיבות. אבל כשאנשים לובשים רק בגד-ים אין יותר מדי רמזים, ונאלצתי להמשיך לנחש. מה שאהבתי בו היה שהוא קרא ספר, ויכולתי לראות בבירור שהכתב היה מאונך. אפילו השם על הכריכה היה באותה שפה, כך שלא יכולתי לדעת מה הוא קורא. דמיינתי ששנינו קוראים בדיוק את אותו ספר, כל אחד בתרגום לשפה אחרת, אבל מובן שלא שאלתי. גם הוא נראה שקוע בשלו ולא מחפש הפרעות.
אחר כך עברתי לצפות בשני בחורים ששיחקו מטקות בניסיון להרשים בלונדינית שהשתזפה לה לבד. אי אפשר היה לפספס את העובדה ששניהם הלכו באופן קבוע למכון כושר, הקוביות בבטן זרחו למרחקים. חוץ מזה הם לבשו בגדי ים בצבעים דומים, הרכיבו משקפי שמש גדולים וחבשו כובעים זהים - אחד בכחול ואחד באפור. העברתי את הזמן בניסיון להבין מי מהם מנסה להתחיל איתה. אולי שניהם, אולי היא לא ממש התאמצה לגלות. בכל מקרה היא לא נראתה מתרשמת מתצוגת המטקות הגברית להפליא, ואחרי כמה דקות הם שינו מיקום ועברו לשחק במקום יותר נוח - ליד בחורה אחרת. שקלתי לשלוח אותם לראות את הסרט "נפלאות התבונה" לפני שהם יוצאים לפעולה, אבל כרגיל שמרתי את ההערות שלי לעצמי. לא חשבתי שהם יעריכו את העזרה.
מי מהם ניסה להרשים אותה? (צילום: סיגלית פרקול)
תשומת הלב שלי עברה מנסיונות ההתחלה המתוחכמים של תאומי המטקות אל גבר אחר, לא רחוק ממני. הוא ישב קצת כפוף, כשהידיים מסתירות את הפנים, כך שלא יכולתי לראות אותו אלא רק לשמוע כשהוא דיבר בנייד. תמיד משעשע לשמוע רק צד אחד בשיחה ולנסות לנחש על מה בעצם מדברים, אבל במקרה שלו לא היו שום בעיות להבין בדיוק מה קורה. הצד שלו הספיק כדי לקרוע את הלב:
"אבל למה? אני לא מבין...
...אני לא יכול ככה יותר
...את יודעת שאני אוהב אותך
...אל תעשי לי את זה
...אני באמת רוצה...
...אני בא אליך
תני לי לבוא..."
הפסקתי להקשיב, זה היה כואב מדי, גם בשבילי.
לא יכולתי לדמיין לעצמי זוג יותר הפוך מהם
לקראת הערב הגיעו שניים, בחור ובחורה, שהתיישבו על החול עם הפנים לים. נראה שניגודים באמת נמשכים, כי לא יכולתי לדמיין לעצמי זוג יותר הפוך מהם: הבחורה, ג'ינג'ית קטנטנה וחיוורת במיוחד, לבשה שמלה לבנה. יכולתי להבין למה היא לא באה לים לפני חמש. היא היתה ניגוד מהמם לבחור שאיתה, שלבש בגד ים כהה והיה גדול, שרירי, שזוף, עם שיער שחור. הם היו אחד הזוגות המרשימים שראיתי: יפים ביחד, אך גם שני אנשים נפרדים מאוד.
הניחושים שלי לגבי האם הם אכן זוג נפתרו תוך שנייה וחצי. ים הוא אולי מקום ציבורי, אבל היה ברור לכל אחד בחוף שהזוג ההוא נמצא בעולם משלו, ושתשומת הלב שלהם נתונה רק אחד לשניה. הם נטו זה כלפי זה, חייכו וצחקו, בהו באוויר שלפניהם בזמן שדיברו, נגעו כל הזמן זה בזו ולא שמו לב לים, לאנשים, לכדורגל מהמשחק שהתנהל בסמוך וכמעט פגע בהם, לכלום.
לא הייתי מספיק קרובה כדי לשמוע על מה הם דיברו, אבל התנועות שלהם היו ברורות מאוד, ויכולתי לראות שתוך כדי שיחה הם שיחקו ביניהם משחק קטן, אולי קיטשי אבל משעשע לצפייה: הג'ינג'ית אכלה ארטיק והבחור רצה ביס. היא התפנקה ולא הסכימה לתת לו, והעיפה לו את היד בסטירות קטנות כשהוא ניסה לחטוף ממנה את הארטיק. בסוף הוא עשה פרצוף נעלב והפנה את הראש לכיוון השני, ואז הבחורה ריחמה עליו ורצתה לתת לו ביס. הוא שיחק אותה קשה לריצוי ובהפגנתיות לא הסכים להסתובב אליה. היא שידלה אותו בצחוקים ובליטופים עד שהסכים לקחת ביס – ואז הוציא לה לשון עם כל הקרח עליה. אחרי שהושכן שלום זמני הם המשיכו לדבר על דברים אחרים, ואז הבחור רצה עוד ביס וכל המשחק התחיל מההתחלה.
כולם בחוף נאנחו בקנאה
מצאתי את עצמי צוחקת איתם בכל הרגעים הנכונים. הם היו כל כך מאוהבים ושמחים וחמודים, שהיה ממש קשה שלא להשתתף באושר שלהם. הם כמובן לא שמו לב לאף אחד. הוא היה עסוק בללטף לה את השיער, והיא התרכזה בנשיקות קטנות על הכתף שלו. כולם בחוף נאנחו בקנאה, אבל אני סובבתי מהם את הראש וחזרתי לקרוא. זה לא שהייתי עצובה, או שהאושר שלהם הפריע לי, פשוט השמש סינוורה אותי ולא יכולתי להסתכל יותר.
האימייל של שמש
