שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ניסיון העבר מוכיח: תגובה איראנית בוא תבוא
    בתוך "צהלת הניצחון" בעקבות הפעולה בסוריה יש נטייה להתעלם מאפשרות תגובה איראנית. בעוד סוריה עשויה להבליג על הפגיעה בה, ניסיון העבר מצביע על סבירות גבוהה שאיראן תמצא את הדרך להגיב בפעולה שלא תתיר מקום לספק מי עומד מאחוריה
    ב-16 בפברואר 1992 תקפו מסוקים של ישראל שיירת מכוניות בדרום לבנון. בשיירה נסעו, בין השאר, מזכ"ל החיזבאללה, עבאס מוסאווי, אשתו ובנו בן השש וכן כמה מלווים. כולם מצאו את מותם בהתקפה. בתחילה התוכנית הייתה לחטוף את מוסאווי במסגרת המאמצים להחזיר לארץ את הנווט השבוי רון ארד. אך, עד מהרה הסתבר כי חטיפה אינה מעשית ולכן החליט הרמטכ"ל, אהוד ברק, לחסלו. ישראל הודתה כי היא זו שעמדה מאחורי המתקפה. את מקומו של מוסאווי בראשות החיזבאללה תפס עד מהרה איש דת צעיר בשם חסן נסראללה. 

     

    איראן, הרואה עצמה כ"נותנת החסות" של החיזבאללה, לא יכולה הייתה שלא לראות בפעולת צה"ל משום התגרות והתרסה כלפיה. ולכן, כך נראה, החליטה קרוב לוודאי בהתייעצות עם בנות בריתה, סוריה והחיזבאללה, לאמץ תגובה הסלמתית. ב-17 במרס 1992 שבועות ספורים לאחר חיסול מוסאווי בוצע פיגוע קשה בשגרירות ישראל בארגנטינה. עשרים ותשעה איש נהרגו ולמעלה ממאתיים וארבעים נפצעו.

     

    ב-21 במאי 1994 חטפה יחידה של צה"ל את מוסטפה דיראני שעל פי המידע שהיה בידי ישראל, היה האחרון שהחזיק ברון ארד בלבנון, ועמד בראש ארגון טרור קטן ובעל קשרים עם איראן בשם "ההתנגדות המאמינה". ב-2 ביוני 1994 תקפו מטוסי חיל האוויר בסיס אימונים של החיזבאללה ליד עין דרדרה, סמוך לגבול עם סוריה. ההתקפה נערכה בזמן שבערים ראשיות בלבנון, לרבות ביירות, ערכו השיעים טכסים גדולים לרגל חג העשורה. נמסר על חמישים מחבלים שנהרגו בהפצצה ועשרות פצועים. תחנות הרדיו של החיזבאללה הגדירו את ההתקפה כ"ברברית" והבטיחו "תגובה כוללת בכל הדרגים".

     

    כחודשיים לאחר מכן, ב-18 ביולי 1994 אירע פיצוץ עז בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 86 בני אדם ששהו במבנה או בסמוך לו וכמאתיים וארבעים איש נפצעו. חלק גדול מהמבנה קרס ונגרמו נזקים כבדים למבנים בסביבתו הקרובה. גם במקרה זה העקבות הוליכו אל איראן.

     

    שני אירועים אלה חייבים לעמוד לנגד עינינו שעה שאנו בוחנים את הפעילות המבצעית שביצעה ישראל בסוריה בשבוע שעבר. על אופייה של פעילות זו עדיין מוטל ערפל כבד, אבל ברור כי מטוסי חיל האוויר חדרו לעומק המרחב האווירי הסורי וביצעו פעילות התקפית. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, גילתה ההנהגה בישראל גישה בוגרת ומתוחכמת יותר ונמנעה מלקיחת אחריות ישירה לאירוע ומהצהרות מתלהמות. אבל את אותות השמחה ושביעות הרצון בקרב מקבלי החלטות בישראל קשה להסתיר. עד לשעה זו, סוריה בחרה להימנע מתגובה "ראויה" על פעולת צה"ל.

     

    אך, חוששני, כי בתוך "צהלת הניצחון" אנו נוטים להתעלם מאפשרות תגובה איראנית. בעוד סוריה עשויה "להתקפל" לספוג את הפגיעה בה ולהמשיך הלאה, איראן תתקשה לפעול בדרך דומה. ניסיון העבר מצביע על סבירות גבוהה שאיראן לא תוכל לעבור לסדר יום על פעולה זו של ישראל, והיא תמצא את הדרך להגיב בפעולה שלא תתיר מקום לספק מי עומד מאחוריה, גם אם בפועל תימנע מלקיחת אחריות.

     

    אמינותה של איראן כבת ברית של סוריה עומדת עתה למבחן. מנהיגיה כבר הבהירו את מחויבותם להגן על סוריה במקרה של מתקפה ישראלית עליה. איראן תצטרך לממש הצהרות אלה כדי שבריתה עם סוריה תישאר יציבה. אם תימנע איראן מתגובה, יבינו סוריה, ואולי גם החיזבאללה, כי איראן היא "משענת קנה רצוץ" - והיא, קרוב לוודאי, תעשה ככל יכולתה כדי שדימוי כזה לא ידבק בה.

     

    פרופ' זכי שלום מרצה בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב ועמית מחקר במכון למחקרי בטחון לאומי

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים