בשם הרוכבים: סליחה מכולכם

לקראת היום הנורא, ומכיוון שנותרו לי בערך שבעה חברים, הנה דרך מצוינת להיפטר גם מהם - סליחה על שהייתי אופנוען ישראלי מצוי. וכן, אני מתאר לעצמי שחלק מהקוראים לא יאחלו לי מחר גמר חתימה טובה. וכן, אני משחק ללא ספק לידי אלה הצווחים כנגד כל דבר עם פחות מארבעה גלגלים. מנגד, בתוך עמי אני חי. והעם לא תמיד צודק, גם אם כולם נגדו.

אז בבקשה, סליחה:

מההולכים על שניים

סליחה מציבור הולכי הרגל, על הפרעה קבועה לסדר הציבורי. ראשית על השאון שמייצרים מפלטים תחליפיים, שנשמעים לעיתים כמטוס קרב הממריא מסיפון נושאת מטוסים. סליחה על ניסור עור התוף וכוויות הקול המהדהדות. סליחה על שפגיעתם הייתה קשה השנה במיוחד בשעות הערב והלילה.

מצטער שרכבתי לכם על המדרכה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

סליחה גם על חטא הרכיבה על המדרכות, והזגזוג בין הולכי הרגל. שני גלגלים לא נוצרו הרי כדי לעמוד בפקק כאחת המכוניות. אסור להם גם לחפש חניה, או להתעכב בדרך. וכשאפשר עוד יותר מהר, ויש נתיב שלם ונינוח שאפשר לנצל (בעברית, מדרכה), אז למה להיתקע? במילים אחרות, סליחה גם מהם.

מהנוסעים על ארבע

גם מהם סליחה ומחילה, בעיקר על הפרעות בקצב הלב. לא יודעים על מה אני מדבר? כנראה שלא לצדכם רוכב אופנוע במהירות דור שלישי. בשעות היום זה נורא. בשעות ערב עם אלומת אור גבוה שמפלחת את החשיכה, שמסמאת לשבריר שניה את העין ומצטרפת ל-200 דציבל במרחק עשרות סנטימטרים מהאוזן, זה גרוע עוד יותר.

סליחה שרכבתי לידכם ממש, אבל ממש מהר

סליחה באותה הזדמנות גם על הפיכת המכוניות לניצבים במשחק מחשב ססגוני, תלת-ממדי, לא מתוחכם במיוחד וקטלני לעיתים. אופנועים רגילים בכבישים מהירים, קטנועים בתנועה עירונית ברחובות הכרך, רק כדי להגיע ראשון למעבר החצייה. והכי מבהיל - בסופי שבוע, בקומץ כבישים ציבוריים מתאימים, כאשר חבורות רוכבי אופנועי ספורט מזהים את התדהמה בעיניהם הקרועות לרווחה של הנהגים ממול. סליחה בעיקר מהם.

מהמשטרה, מצוות חדרי המיון 

מחילה גם משוטרים, שיודעים כי נמנעת מהם ההתרגשות שבמרדף אחר פורעי חוק, אלה עם לוחית הרישוי המסוות או החסרה, או המקופלת. סליחה על כך שכל שנותר להם, מסתכם במארבי פתע עירוניים, או צילום מטושטש של מצלמות מהירות.

(צילום אילוסטרציה: index open)

וגם מצוותי רפואה למינהם, על שדאגנו להם במהלך השנה לתעסוקה מלאה, משלוחי בשר טרי ומפורק שמגיע מדי יום, עם פגיעות רבות ומגוונות. סליחה על אלה שהגיעו אליכם כשחליפת העור הותכה לעורם, ועוד יותר אלה שמצאו עצמם בדרך למיון עם קסדת-חצי, גופיה, כפכפים ומכנסונים.

ממדינת ישראל

סליחה על שלל הקללות, הנאצות, החרפות והגידופים שספגת ממני, מאיתנו. בשם כל אותם רוכבים זהירים, מבוגרים, מצוידים, אחראים, מנוסים, מיושבים, ומהוגנים, ששילמו בחייהם ובגופם בעוון תשתית איומה. כבישים רעועים רצופי מהמורות, מטונפים וסלולים ברשלנות אין קץ. חלקים כמראה ונטולי אחיזה, מעוטרי מעקות בטיחות שמשמשות לעיתים כגיליוטינה, במקום להיות סלחניים בהגדרה ובביצוע. שילוט מחופף, תאורה שאינה קיימת, וכישלון חרוץ בהסברה וחינוך הנהגים לחיי שיתוף עם אחיהם שעל שניים.

סליחה בשם חבריי, ובשמי אני, שרוכב על אופנוע ספורט ואוהב את החיים, אבל לא מצליח להבין מדוע ספורט מוטורי במסלולים יעודיים קיים ומקובל בכל מדינה בעולם, אבל בישראל נחשב כגחמה של מתאבדים. לא קולט למה מגרשי הדרכה יעודיים יכולים לקום רק באופן פרטי. סליחה גם על כך שאין לי שמץ של מושג, איך עוד לא התפתחה במדינה הזו תרבות מוטורית, כלשהי. 

נסים דואק מחזיק במשרד לייעוץ תקשורתי ובין לקוחותיו גם יבואן אופנועים וקטנועים. הוא עדיין רוכב, והרבה