שינוי באיבר הרחה גרם לעכברות להתנהג כעכברים רודפי מין

זכרים ונקבות מתנהגים באופן שונה אלה מאלה, בעיקר בהקשר של התנהגות מינית וחברתית. טלי קמחי (Kimchi) ועמיתיה מאוניברסיטת הרווארד הראו כי די בשינוי בגן יחיד, על מנת לגרום לעכברות חסודות לשנות את התנהגותן לזו של זכרים רודפי מין.

במיני חיות רבים, ההתנהגות המינית מושפעת ממולקולות הקרויות פֶרומונים. הפרומונים נקלטים בעיקר באיבר יעקובסון, שהוא איבר הרחה הקיים בחיות רבות, נוסף על האף; הוא ממוקם בתקרת חלל הפה. ממחקרים במכרסמים עולה כי לפעילותו של איבר יעקובסון חשובה מולקולה הפועלת כתעלת יונים, שלייצורה מקודד הגן Trpc2. זכרי עכברים בלא גן זה איבדו את היכולת להבדיל בין זכרים ונקבות וחיזרו וניסו להזדווג עם שני הזוויגים, התנהגות שיכולה אולי להצביע על תפקיד איבר יעקובסון בזיהוי זוויגי.

במחקר שפורסם לאחרונה בשבועון המדע "נייצ'ר", ייצרו קמחי ועמיתיה עכברות החסרות את הגן Trpc2 על מנת לבדוק את תפקיד איבר יעקובסון (המכונה גם vomeronasal organ) בהתנהגות המינית של הנקבות. נקבות בלא הגן התנהגו בדיוק כמו זכרים – הן טיפסו על עכברים אחרים כאילו ניסו להזדווג עמם, ביצעו תנועות אגן וקראו אותן קריאות על-שמעיות המשמשות זכרים במהלך החיזור - אך גם כלפי עכברות וגם כלפי עכברים.

נקבות, כגון של חולדות מעבדה, מטפסות לפעמים על פרטים כהצגת עליונות. אך, על פי החוקרים, במקרה של עכברות חסרות Trpc2 הטיפוס הוא חלק מהתנהגות הזהה לחלוטין לזו של זכר המנסה למשוך נקבה ולהזדווג עמה, ולכן אינו בבחינת הפגנת עליונות גרידא.

כאשר שחררו את העכברות חסרות הגן במתחם המחקה תנאים טבעיים, בחברת עכברים זכרים בעלי ניסיון מיני, הן רדפו אחרי העכברים, חיזרו אחריהם וניסו לטפס עליהם, כפי שמתנהגים זכרי עכברים. הזכרים הגיבו כלפי הנקבות בתוקפנות הולכת וגדלה, עד שלבסוף הצליחו להזדווג איתן, ומרבית הנקבות חסרות הגן אף התעברו. כאשר המליטו העכברות המעוברות, הן לא התנהגו בצורה אמהית, אלא טיפלו בגורים בצורה גרועה ולא הגנו עליהם מפני עכברים אחרים.

עכברות זקוקות לאיבר יעקובסון

בעכברות חסרות Trpc2, איבר יעקובסון איננו פעיל כבר במהלך ההתפתחות העוברית, ובמהלך כל חייהן. לפיכך ייתכן שחוסר הפעילות של האיבר גורם להתפתחות חריגה של המוח, שממנה נובעת ההתנהגות הזכרית של עכברות אלה. אך אפשרות אחרת היא, כי מוחן של עכברות בוגרות זקוק לאיבר יעקובסון תקין על מנת למנוע התנהגות זכרית.

על מנת לבחון איזו משתי האפשרויות נכונה, הסירו החוקרים בניתוח את איבר יעקובסון מעכברות בוגרות רגילות, ועקבו אחר התנהגותן. גם במקרה זה, העכברות שינו את התנהגותן והחלו להפגין התנהגות מינית זכרית, כצפוי אם אכן פעילות איבר יעקובסון דרושה על מנת לדכא התנהגות זכרית ולהבטיח התנהגות מינית נקבית.

תוצאות המחקר נוגדות את המודל המקובל, שלפיו ההבדלים בהתנהגות בין זוויגים נובעים מהורמוני מין, כגון טסטוסטרון, המשפיעים על התפתחות המוח העוברי והצעיר. אך החוקרים טוענים כי ממצאים אלו הגיוניים מאוד – במקום שיתפתח מוח האופייני לזכר או לנקבה מתפתח מוח "עכברי" כללי, וקיים מעין מתג, הגן Trpc2, המוודא כי כל חיה תתנהג בהתאם לזוויג שלה.

מכל מקום, לא ברור אם ניתן להסיק מממצאי מחקר זה על בעלי-חיים אחרים, ובפרט על קופי-האדם והאדם, שבהם איבר יעקובסון מנוון, וככל הנראה אינו פעיל.

סרט וידיאו קצר שבו נראית נקבה (בהירה) מטפסת על זכר. לא מומלץ לילדים