לגור איתו?
חשבתם שמגורים יחד לפני החתונה הם דרך חכמה לבחון את היחסים שלכם לקראת המעבר לשלב הבא? תחשבו שוב. מחקרים בחו"ל וגם בארץ, מראים שבמקרים רבים זה עלול להיות מסלול ישיר לנישואים מאכזבים ולגירושים מאמללים. למה זה קורה, ומה לעשות כדי לא להיכנס לסטטיסטיקה העגומה?
כשהסוציולוגית שירלי הירש-ניצן מאוניברסיטת חיפה התחילה את המחקר שלה על זוגות ישראלים שגרים יחד לפני הנישואים, היא הייתה עדיין רווקה שחולקת דירה שכורה עם החבר. "אלה היו בעצם נישואי מבחן," מגדירה הירש-ניצן (28) את התקופה שנמשכה שש שנים.
עכשיו, כשנתיים אחרי שמיסדה את יחסיה עם בן זוגה, היא מביטה בתוצאות מחקרה ומקווה, כלשונה, רק לטוב. "אם באופן אינטואיטיבי אפשר היה לצפות שהחיים המשותפים לפני החתונה ישפרו את איכות הקשר ויקטינו את הסיכוי להיפרד, באים נתוני המחקר שלי ומראים את ההפך - למי שגרים יחד לפני החתונה יש סיכוי גבוה פי כמה וכמה להתגרש, בהשוואה לאלה שעשו את זה רק אחר-כך."
זהו המחקר הישראלי הראשון שבדק את השלכות החיים המשותפים בתקופת הרווקות על חיי הנישואים, ותוצאותיו מחזקות את מה שמוצאים אנשי מדעי החברה בארצות-הברית: במקרה הגרוע, סכנת הגירושים הרבה יותר גדולה אצל הגרים יחד לפני החתונה. במקרה הגרוע לא פחות, איכות החיים שלהם צפויה להיות נמוכה יותר מזו של אלה שלא חיו יחד לפני הנישואים: הם יהיו פחות מסופקים, יריבו יותר ותהיה להם נטייה גבוהה יותר לבגידות. ואם לא די בכך, מצא המכון הלאומי לבריאות הנפש בארצות-הברית, כי שיעור הדיכאונות בקרב נשים החיות עם בן זוגן ללא נישואים גבוה פי שלושה מאשר בקרב נשים שעונדות טבעת.
האשמה שלו, הפחד שלה
יותר ויותר מתברר כי הצעד הכל-כך הגיוני לכאורה של זוגות רבים - להתנסות במגורים יחד כדי להבטיח שבחירתם זה בזה נכונה, עלול להוביל אותם לנישואים מכל הסיבות המוטעות. זה מתחיל עוד בעצם ההחלטה לעבור לגור יחד, כמו שמתארים מרשל מילר ודוריאן סולוט, יועצי זוגיות ומיניות פופולריים בארצות-הברית, ומחברי "לא נשואים זה לזה - המדריך הבסיסי לחיים יחד כזוג לא נשוי." "אנשים משאירים אחד אצל השני את מברשת השיניים ואת התחתונים, ומהר מאוד את כל המלתחה. ואז חוזה השכירות של אחד מהם מסתיים, וכיוון שהם ממילא נמצאים כל הזמן אחד עם השני, הם כבר עוברים לגור יחד. במקום להתחייב הם מחליטים לעשות את מה שרבים מהם מכנים 'נסיעת מבחן."' נסיעת מבחן? מילר וסולוט מעדיפים לקרוא לזה "תאונת דרכים". רבים מאלה שגרים יחד, מתחתנים בלי שקיבלו החלטה ברורה להתחייב, הם פשוט "זרמו עם זה" והבינו את השלכות בחירתם רק בדיעבד.
איך זה קורה? ג'ון ג'ייקובס, פסיכותרפיסט ניו-יורקי ומחבר הספר "כל מה שאתה צריך זה אהבה ושאר שקרים לגבי הנישואים," טוען כי זוגות רבים מחליטים להתחתן מתוך אשמה ופחד יותר מאשר מתוך אהבה. כשג'ייקובס מדבר על פחד, הוא מתכוון במיוחד לנשים. רבות מהן, במיוחד אחרי גיל ,30 חוששות, לדבריו, לסיים קשר, צולע ככל שיהיה, ולחזור למשחק הדייטינג האכזרי. גברים, לעומת זאת, מתחתנים מתוך אשמה. לדברי ג'ייקובס, גברים רבים שחיו עם נשים במשך כמה שנים, נדחפים בסופו של דבר לחתונה בגלל תחושה שהם "חייבים" את זה לבנות זוגם שבזבזו עליהם הרבה משנות הרווקות שלהן.
חמודים, אל תנסו את זה בבית (אילוסטרציה: index open)
יותר גירושים, יותר מהר
שירלי הירש-ניצן, שהתבססה במחקרה על נתונים המתייחסים ל800- ישראלים שנישאו בפעם הראשונה בחייהם, משרטטת תחזית פסימית למדי: לאלה שגרו יחד לפני הנישואים סיכוי גבוה פי 3.6 להתגרש בהשוואה לאלה שלא עשו זאת. ממצאי מחקרה של הירש-ניצן עולים בקנה אחד עם תוצאות מחקרים שנערכו בארצות-הברית, אם כי שם המספרים מבהילים פחות.
סקר לאומי שנערך בשנות ה,'90- בקרב יותר מ3,000- אמריקאים, העלה כי לזוגות שנישאו לאחר מגורים משותפים יש סיכוי גבוה פי שניים להתגרש בתוך עשר שנים, וזאת בהשוואה לזוגות שלא חיו יחד לפני שהתחתנו. רוב המחקרים מדברים על עלייה שבין 40 ל85- אחוז בשיעור הגירושים לאחר מגורים יחד. לפי מחקר אמריקאי אחר, 29 אחוז מהזוגות האלה נפרדים בשנתיים הראשונות של הנישואים, לעומת 9 אחוז מבין אלה שמתחתנים בלי שגרו יחד קודם.
פחות מחויבות, פחות ביטחון
אבל למרות הנתונים המדאיגים האלה, לא כולם מקבלים את הרעיון שעצם המגורים יחד מסוכן ליחסים. חוקרים רבים טוענים כי השיעור הגבוה של הגירושים לא קשור בעצם המגורים יחד ללא טבעת, אלא למאפיינים של אותם בני זוג. "אנשים שגרים יחד לפני הנישואים," מסכמת הירש-ניצן את הדעה המקובלת על רוב החוקרים וגם עליה, "מחזיקים מלכתחילה בדעות יותר ליברליות בכלל, וכלפי יחסים ממוסדים בפרט. הם פחות מחויבים לקשר ונוטים פחות מאחרים להישאר בנישואים לא מאושרים רק בגלל אמונות דתיות או רושם חברתי."
ועדיין, יש מקרים שבהם המגורים המשותפים לא בהכרח מזיקים. חוקר אמריקאי, שעקב אחר 136 זוגות בחודשים הראשונים של נישואיהם, מצא כי הבהרה הדדית של כוונות להינשא עשויה לסמן את ההבדל הגדול. כ60- אחוז מבין הזוגות במחקר גרו יחד לפני ההתחייבות זה לזו, ואילו השאר עברו למגורים משותפים רק לאחר האירוסים או החתונה. עשרה חודשים אחרי החתונה, נמצא כי אלה שגרו יחד קודם ללא כל התחייבות סבלו מתקשורת בעייתית וחשו פחות ביטחון ביחסים ופחות מחויבות לבן הזוג, בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות. הנישואים של זוגות שעברו לגור יחד אחרי האירוסים היו חזקים באותה מידה כמו של אלה שעברו לגור יחד אחרי הנישואים.
יותר נאלצים, יותר בוחרים
ההמלצה המתבקשת ממחקר זה היא, כמובן, שלא לעבור לגור יחד ללא הכרזה פומבית על כוונות לנישואים. אבל היועצים מילר וסולוט, שחיים יחד כבר עשר שנים בלי טבעת, הם האחרונים שייגררו להטפות מסוג זה. הדבר הכי חשוב, לדבריהם, הוא שלפני המעבר לדירה אחת, כל פרטנר יבין מה עובר בראש של השני: "תתייחסו למגורים יחד כאל החלטה רצינית, בחירה משמעותית בחיים. תחשבו יחד מה המשמעות של הצעד הזה בטווח הקצר והארוך. אם שניכם רואים את הדברים עין בעין, יש לכם סיכוי טוב ממש כמו לזוג שלא חי יחד לפני הנישואים."
סקר של מרשם האוכלוסים האמריקאי מראה כי שיעור הזוגות הנשואים עמד בשנת 2005 על פחות מ50- אחוז. במדינות כמו שוודיה וצרפת מגורים יחד מתחילים להחליף את מוסד הנישואים. בישראל התסריט הזה עוד רחוק: רק 16 אחוז מהזוגות בארץ מתנסים במגורים יחד לפני הנישואים. אבל "התופעה הזאת רק הולכת ומתפשטת," מבהירה הירש-ניצן. "מה שנחשב פעם למשהו רע, הוא כבר חלק מהנורמה. לצד זוגות רבים שלא יכולים להתחתן, כמו הומואים ולסביות, עולים מחבר המדינות ועובדים זרים, יש יותר ויותר אנשים שרוצים לחסוך מעצמם נישואים מאכזבים וגירושים מאמללים. צעירים רבים, שראו איך הוריהם מסיימים מערכת נישואים בגירושים מבן זוג לא מתאים, רואים במגורים משותפים לפני הנישואים צעד הכרחי ומתבקש. אני לא מתחרטת לרגע על שש השנים שחייתי עם בן זוגי לפני החתונה".
- הכותב הוא פסיכולוג. הכתבה המלאה התפרסמה לראשונה בעיתון "לאשה"
