אם הוא מילימטר מעל 1.73 מ' - אני מיכל ינאי
כבחורה גבוהה, אחד הפתרונות הוא לצאת עם בחור נמוך ממני. פה יש לי קצת קושי להגיע להחלטה, כי מצד אחד יש אחלה בחורים נמוכים וחבל לפספס רק בגלל כמה סנטימטרים ארורים. מצד שני, ללכת לידם ברחוב גורר מבטים של "למה אתה תמיד מביא את אחותך הגדולה לכל מקום" ואוטומטית כל נעלי העקב שלך מוצאות את עצמן בשק התרומות השנתי
עכשיו תוסיפו לתבשיל התפל הזה הרבה גברים נמוכים ממני, וברוכים הבאים לעולם שלי.
במדינת ישראל, אומרת הסטטיסטיקה היבשה, יש יותר נשים מגברים. בתל אביב רבתי גם מה שכבר יש לא תמיד ראוי למאכל אשה, בטח ובטח כזו המתנשאת לגובה 1.79 מ'.
לפי סקר קטן שערכתי בקרב עמיתותיי לצרה עליתי על כמה פתרונות אפשריים (אזהרה: הפתרונות האלה לא ממש עובדים, אז אם את בחורה גבוהה ורווקה כנראה כבר ניסית את כולם):
1. למצוא את הבחור הגבוה היחיד בשכבה עוד בתיכון ולא להרפות ממנו, ויהי מה. פתרון די גרוע לדעתי, כי בגיל הזה הם עדיין נורא מכוערים וגמלוניים ואנחנו עוד לא בגיל המתפשר.
2. לצאת עם בחור יותר נמוך ממך. פה יש לי קצת קושי להגיע להחלטה, כי מצד אחד יש אחלה בחורים נמוכים וחבל לפספס רק בגלל כמה סנטימטרים ארורים. מצד שני, ללכת לידם ברחוב גורר מבטים של "למה אתה תמיד מביא את אחותך הגדולה לכל מקום" ואוטומטית כל נעלי העקב שלך מוצאות את עצמן בשק התרומות השנתי.
3. לצאת עם כדורסלן. יחסית הפתרון הכי טוב עד כה, אבל מה קורה כשמתחילים לחשוב על העתיד? פתאום את מוצאת את עצמך מחפשת לתינוקת החמודה שלך עגלה שני מטר על מטר וחצי כדי שלא יהיה לה צפוף מדי ומבקשת מבעלי מקצוע הצעות מחיר על הגבהת המשקופים בדירה.
4. להמשיך לחפש...
יש לי אמא פולניה (מאוד נמוכה) ואבא שמזמן השתכנז (גובה ממוצע ביותר), שאינם מתייאשים מהבת הסוררת שלהם (גם גבוהה וגם בררנית זה כבר יותר מדי), כך שפעם בכמה שבועות אני שומעת את המשפט הבא: "לשרה (השם נתון לשינוי לפי החברה שאמא שלי שתתה איתה קפה באותו יום) יש בחור מקסים להכיר לך".
על הנייר הוא נראה כמו הבטחה להתגשמות כל חלומותיי
את הבחור הראשון שלחו אליי דודי ודודתי האוהבים עם הבטחה שזה הבחור לו חיכיתי כל חיי. הבעיה היא שאם לזה חיכיתי, נראה שאצטרך לחכות עוד הרבה זמן. איציק (שם בדוי), שעל הנייר נראה כמו הבטחה להתגשמות כל חלומותיי, התברר כסיוט שהצלחתי להתעורר ממנו רק אחרי חצי שעה שנמשכה כמה נצחים. הוא הגיע לפגישה ישר מטרק בערבות פרו אי שם בדצמבר 2001 עם חולצת פלנל מכופתרת, דגמ"ח חום בהיר וסנדלי שורש. לרגע חשבתי שהוא עובד עליי ושהוא רק מעביר איתי את הזמן עד שהאביר שלי מחנה את הסוס שלו, אבל מהר מאוד גיליתי שאולי הדודים שכל כך הייתי בטוחה שמעריכים את היופי והשנינות שלי בעצם רוצים שאגמור עם האח של הנסיך, זה עם תסמונת טורט.
אני ממש לא יודעת על מה דיברנו, אם בכלל, אבל אני זוכרת בבירור שאחרי חצי שעה הוצאתי את הפיהוק הכי גדול שהיה לי וברחתי כאילו אין רמזורים ומעברי חצייה בעולם. את הטלפון הזועם שעשיתי לדודה שלי אחרי שנעלתי את הדלת גם מלמעלה היא לעולם לא תשכח, כמו שאני לעולם לא אצליח לשכוח את הצבעים של המשבצות בחולצה הפלנלית שלו. אמא'לה!
ואם כבר מזכירים את אמי האהובה, ברוכים הבאים לדייט מספר שתיים, בהמלצתה החמה של החברה הטובה שלה, שפרה (שוב, שם בדוי, חבל שינשלו אותי כבר עכשיו מהצוואה), שהודיעה בוודאות שהחבר הכי טוב של בעלה של הבת שלה, איתי (בדוי ביותר), הוא המציאה הכי טובה שיש וכדאי שאתפוס אותו מהר, לפני שיאזל מן השוק.
שפרה אמרה לאמא שלי שאיתי גבוה, ואיכשהו עד שזה הגיע אליי אמא שלי הוסיפה את המילה "מאוד" לפני הגבוה. בתור מישהי שהשאלה הראשונה שהיא שואלת דייטים פוטנציאליים היא "מה הגובה שלך?", אני מבינה שהטעות היא שלי ברגע שבחרתי, במודע, להאמין לשתי השדכניות האלה.
אז חמש דקות לפני שנפגשנו שאלתי, מתוך הרגל מעוות שכזה, מה בדיוק הגובה שלו. התגובה שלו קצת הצחיקה אותי, ואני חייבת לשתף אתכם בסיבה. הוא אמר שהוא 1.76 מ', אבל בתור אחת ששומעת את השקרים הלבנים האלו כל חייה, אני מגלה כל פעם מחדש כמה "חוקי מרפי" הם בעצם "חוקי שלי". במקרה הנדון "חוק שלי" מס' 64 פסקה א' אומר: "בחור מתחת ל-1.90 מ' תמיד מוסיף לגובה שלו לפחות שלושה סנטימטרים".
'עובדה, זה מה שכתוב לי בחוגר'
פסקה ב' של אותו סעיף מציינת בבירור כי: "ברגע העימות ישלוף הבחור במהירות שיא את ההוכחה האולטימטיבית לגובה השקרי שלו – 'עובדה, זה מה שכתוב לי בחוגר"'.מכיוון שכל השיחה הזו התקיימה ממש לפני הפגישה, לא היה נעים לי לבטל בגלל אלמנט הגובה החסר, חוץ מזה אני תמיד סקרנית לדעת אם החוקים שלי עדיין עובדים.
ברור שהם עובדים! אם הוא מילימטר מעל 1.73 מ' אני מיכל ינאי. בפגישה עצמה היה ממש נחמד, אבל אני לא ממש מחפשת עוד ידידים נחמדים. אמא שלי היתה עצובה באופן מחשיד, ואם אתם שואלים אותי, זה בגלל שהיא כבר נתנה מקדמה על האולם והדיג'יי.
אז נפרדנו עם המונח הלא מחייב "נשתמע", ו-סמס שהגיע כעבור יומיים עדכן אותי שהרופא שלו לא צופה שהוא יגבה בקרוב, ומכיוון שגם אני לא מתכננת להתכווץ ב-30 שנה הקרובות נראה שאין לנו עתיד יחד.
לדייט מס' 3 אחראי בן דוד שלי, שגם הוא, כאילו אין עוד משפטים לעוסים בעולם, הבטיח לי שלמרות היותי סרבנית בליינד-דייטים עיקשת, את הבחור הזה אני פשוט חייבת לפגוש. סוגריים על בן דוד שלי: הוא מאמן כדורסל, ולכן רוב החברים שלו הם חומר פוטנציאלי מבחינתי. עוד לפני שהספקתי להחליט אם בא לי לפגוש את הרומיאו התורן, הוא התקשר ואמר: "אני יודע שלא הסכמת עדיין שבן דוד שלך ייתן לי את הטלפון, אבל החלטתי לקחת אותו בכל זאת ואמרתי לו שיהיה בסדר".
משהו בחוצפה שלו משך אותי
על זה כמעט הכנסתי לו סטירה דרך הטלפון, אבל מצד שני משהו בחוצפה שלו משך אותי, והחלטתי לתת לו הזדמנות. אז קבענו שבמקום בליינד-דייט מביך ניפגש בבר שעבדתי בו באותה תקופה ונחליט אם שווה לתת לזה צ'אנס. אני חייבת לציין שבחושך, כשהייתי ממש עסוקה, הוא היה נראה חמוד, אז זרמתי עם זה שהוא לגמרי היה בעניין וקבענו להיפגש בהמשך השבוע.
לרוע מזלנו (או שלמזלי הטוב) הייתי ממש חולה באותו שבוע, ולכן נפגשנו רק לכמה דקות, כדי לדבר, מתחת לבית שלי. נראה שהוא לא הבין את המונחים "חולה" או "לדבר", כי לקח לו בדיוק 30 שניות מהרגע שנפגשנו לדחוף את הלשון שלו לגרון הדואב שלי. מאותו רגע הוא היה עסוק בלחזור על הפעולה הזו קצת יותר מדי פעמים, בעוד שאני הייתי עסוקה בלנסות להכניס לריאות שלי קצת אוויר בריא בין לבין. מהר מאוד הבנתי שדיבור לא יצא ממנו ושהמחלה שלי לא ממש מעניינת אותו, אלא אם זה בשביל "ללוות אותי למיטה ולכסות אותי".
אמנם אני ממש סובלת בדייטים האלה, אבל מצד שני חברות שלי תמיד אומרות שאם לא נצא איך יהיו לנו סיפורים מצחיקים לספר אחת לשנייה. רק חבל שרוב החברות האלה נשואות, והמשפט הזה נולד רק כדי לשכנע אותי כל פעם מחדש שאולי הדייט הזה יהיה כל מה שאני מחפשת ויותר.
אחרי כל אלו ועוד רבים אחרים שנשארו על רצפת העריכה, אני עדיין אופטימית ומקווה שבזמן שאני כותבת שורות אלו הנסיך המיועד שלי יושב לו אי שם (עדיף אי כאן בסביבה) אוכל שמרים כדי להתגבר על מכשול הסנטימטרים האחרונים, ושמתישהו, אם אפשר בקרוב כי אמא שלי קצת מתחילה להילחץ, הוא ידפוק על דלתי ויסחוף אותי לעולמות חדשים ומסעירים ובלה בלה בלה.
לפנייה לכתב/ת 
