הפניקס סירבה לשלם למבוטחים. ביהמ"ש חייב אותה
בשני פסקי דין שונים חייב בית המשפט את חברת הפניקס לפצות מבוטחים שלה שרכושם ניזוק או נגנב, והיא סירבה לשלם להם
במקרה הראשון, בית המשפט חייב את הפניקס בפיצוי בסך של 86,889 שקלים בגין נזקי שריפה, וזאת על אף העדר פוליסה בתוקף, ובמקרה השני חייב בית המשפט את הפניקס בתשלום סכום של 10,000 שקלים למבוטח בגין פריצה למחסן בחצר ביתו וגניבת כלי עבודה.
אחד התובעים, הוא בעלים של עסק של מצבעה לצביעת ריהוט הנמצא במבנה תעשייתי בשטח של 130 מ"ר בכפר יאסיף. התובע ביטח את עסקו משך ארבע שנים בביטוח עסק באמצעות הפניקס וסוכן הביטוח. בשנה החמישית לא חודשה פוליסת הביטוח, ובסוף שנה זו שריפה כילתה חלקים גדולים של העסק.
התובע טען בתביעה, כי פוליסות הביטוח חודשו מדי שנה באופן אוטומאטי ללא התערבותו, וכי הוא סמך על סוכן הביטוח בעניין זה.
מנגד, טענה הפניקס כי לא קיבלה מהסוכן הוראה לחידוש הפוליסה, ולכן לא היה ביטוח במועד השריפה. לדבריה, למרות שאין זה מתפקידה של חברת הביטוח "לתזכר את הסוכנים לגבי פוליסות שתוקפן עומד לפקוע", היא נהגה לעשות כן כשירות לסוכניה.
סוכן הביטוח טען, כי לא קיים הליך של חידוש אוטומטי בביטוח עסק באף חברת ביטוח, וכי מעולם לא אמר לתובע שהפוליסה מתחדשת אוטומטית.
הסתמכות על נוהג
השופט דניאל פיש, מבית משפט השלום בחיפה, לא קיבל את טענת התובע כי הוסכם מהשנה הראשונה על חידוש אוטומטי של הפוליסה, אך קבע כי הוכח בפניו כי משך כל השנים שהעסק בוטח נהגה הפניקס להזכיר לסוכן שיש לחדש את הפוליסה לקראת סיומו והסוכן בתורו נהג להודיע על כך לתובע המבוטח.
לדבריו: "נוהג זה יצר הסתמכות מצד התובע שתינתן לו הודעה אודות הצורך לחדש את הביטוח ויצר הסכם אחר, במובן של סעיף 9(א) לחוק חוזה הביטוח, הסכם שכלל מחוייבות נוספת של המבטחת כלפי המבוטח. ההימנעות ממתן הודעה בשנה החמישית היוותה, בנסיבות, הפרה של ההסכם בין הצדדים המזכה את התובע בסעד בגין הפסדיו".
בהתאם לכך, חוייבה הפניקס לשלם לתובע סך של 86,889 שקלים בגין נזקיו, בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 8,600 שקלים בתוספת מע"מ כדין והחזר האגרה ששולמה כהוצאות.
פרצו לו למחסן
במקרה השני, התובע הוא אדם בן 89 לאחר ניתוח לב, שתבע מהפניקס, המבטחת שלו, לשפות אותו בגין פריצה למחסן בחצר ביתו. בפריצה נגנבו כלי עבודה ששימשו אותו לתחביביו בתחום האמנות.
אלא שהפניקס סירבה, בטענה שמדובר בביטוח חסר ומכיוון שמדובר היה בביטוח בערך כינון, על התובע לרכוש מחדש את כל המוצרים שנגנבו בפריצה. בהתחשב בנימוקים אלה היתה מוכנה הפניקס לשפות את התובע בסכום של 2,135 שקלים ולאחר משא ומתן הגדילה את הסכום ב-894 שקלים.
אשר לטענת ביטוח החסר, התובע הסביר כי שמאי מטעם הפניקס בקר בביתו והעריך את כל הנכסים, כולל כלי העבודה, בסך של 5,000 שקלים. במהלך השנה בקש התובע להעלות את שווי החפצים ל- 10,000 שקלים.
אשר לטענת הכינון, טען התובע כי לאור גילו ומצבו הבריאותי אין לו צורך ברכישת כלים חדשים שכן אינו מסוגל עוד לעבוד.
התובע בקש, כי בית המשפט יפסוק, שלא היה ביטוח חסר של תכולת המחסן וכי יורה לפניקס לשפותו במלוא ערך החפצים ולא על פי ערך כינון.
התנהגות לא ראויה של הפניקס
השופט (בדימוס) גבריאל שטרסמן, מבית המשפט לתביעות קטנות בפ"ת, קבע כי הפניקס לא הפריכה את הערכתו של התובע לגבי שווי הכלים שנגנבו . לדבריו, האפשרות שהעלתה הפניקס כי התובע העריך בכוונה תחילה את ערך הכלים במחסן בפחות מערכם האמיתי, אינה ראויה.
"אכן, העובדה שהתובע העריך תחילה את שווי הכלים ב-5,000 שקלים ואחר כך העלה את שוויים ביוזמתו ל-10,000 שקלים, היא הנותנת שהיה מודע לאפשרות ששוויים גדול יותר משהעריך תחילה". נקבע, כי לא מדובר כלל בביטוח חסר.
עוד קבע השופט, כי הפניקס לא נהגה בתום לב כאשר דרשה כי התובע ירכוש כלים חדשים. "מה בצע לכפות על ישיש חולני בגילו המופלג - עד מאה ועשרים - לקנות כלים חדשים, שעה שלא יביאו לו עוד כל תועלת".
לאור האמור, חויבה הפניקס לשלם לתובע את הסכום של 10,000 שקלים וכן הוצאות משפט בסך 1,000 שקלים.
לפסק הדין בעניין מוחמד נאטור נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע''מ - לחצו כאן
לפסק הדין בעניין משה מרקובצקי נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ - לחצו כאן
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין"
