שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חלל אורבני
    עצם זה שיש ביאנלה ראשונה לאמנות עכשווית בהרצליה זה כבר משמח. עבודות מגוונות של כ-70 אמנים פזורות ברחבי העיר, מעל ומתחת לפני האדמה. עכשיו השאלה היא, מתי תהייה הביאנלה הבאה?

    ראשית יש לומר שהביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית בהרצליה היא מעשה ראוי. זה לא מאוד עקרוני אם קוראים לביאנלה "העורף" או סתם משה, מה שחשוב הוא שהרצליה הולכת בעקבות ערי הכמעט פריפריה כמו בת ים וחולון ומסמנת את עצמה כמרכז באמצעות אמנות.

     

    הביאנלה נפתחה ביום ראשון השבוע ותימשך עד יום שני הבא. עלות ההפקה שלה היתה יותר משניים וחצי מיליון שקל ועומדות מאחוריה שתי נשים שרצו בה מאוד: יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה ודליה לוין כמנהלת האמנותית.

     


    עבודה של זויה צ'רצ'סקי

     

    זוהי תערוכת אמנות עכשווית גדולה שמציגה הבטחה, שלעולם במקומותנו אין לדעת אם אכן תמומש, לרצף של אחת לשנתיים. משתתפים בה כ-70 אמנים הפועלים במדיומים שונים ובחומרים לעתים מפתיעים בפשטותם. אוצר התערוכה, יהושע סימון, גם הוא בחירה מפתיעה למדי, מפנה, בדברי המבוא הקצרים שלו, את תשומת הלב אל מערכת היחסים שמתהווה בין חיי העיר לאמנות.

     

    מלבד במוזיאון הרצליה עצמו, הביאנלה מתנהלת לאורך הרחובות בן גוריון וסוקולוב ובצומת שביניהם. היא פולשת לתוך מרתפים וחנויות, יורדת אל מתחת לפני הקרקע וחוזרת אל המדרכות. במספר חללים גדולים, עם קירות בטון חשוף, מוצגים מקבצים שונים של עבודות, על פי הטעם שקיים בשנים האחרונות בתערוכות מסוג זה.

     

    מתחת ומעל לאדמה

    במקלט ששימש אתר מרכזי לחלוקת אב"כ במלחמת לבנון הראשונה (והרי ההקשר לעורף!), מוצג מתווה רחב, ובדרך כלל מעניין של עבודות: נעמי ספראי הון מציגה סדרת צילומי צבע של חומות וקירות חסומים של וילות ביוהנסבורג. ברק רביץ יצר כתובת נאון: "מה הן המלים, אם לא שתיקה" - ציטוט אחד האוכסימורוניים החביבים של שלמה ארצי, שקשור לגמרי ללוקאלי ומעניין לבחון מה קורה לו כשהוא מוּתק להקשר ויזואלי ואחר. 


    עבודה של רועי רוזן

     

    דורון רבינא עיצב, על פי צילום צבע מהסוג התיירותי, פסל פורצלן לבן של נער הודי ערום למחצה נושא על כתפו אשכול בננות ומצמיד לאוזן מכשיר טלפון סלולרי. עבודה פשוטה ויפה, עם הקשר מתבקש לחשיבה פוסט קולוניאליסטית. הדמות הכהה המצולמת הופשטה מהקונקרטיות היום יומית העצבנית שלה וקיבלה עידון והרחקה. 

     

    בחוץ, במעבר אל המדרכות העמלניות של הרצליה, אפשר להיתקל בלוחות המודעות העירוניים הגליליים שמכוסים בצילומים של דוד עדיקא ועל המדרכה עומדת אחת העבודות הפשוטות והיפות בביאנלה, של מעין שטראוס, שיצקה מלט על מכונית והפכה אותה לדימוי תלת ממדי המנהל דיאלוג עם הכביש הסואן.

     

    באוויר ובמים

    בחלל אחר בסוקולוב אפשר לפגוש ציור טוב בסדרת עבודות של משה גרשון (לא גרשוני ולא דומה), עדו בר-אל וקיר של יאיר גרבוז שמתישב היטב בתחביר חדש עם עבודות מתוך סדרות שונות. ליוחאי מטוס יש עבודת קיר גדולה עשויה נורות ניאון שמייצרות באופן מופלא פריסה של מטוס קרב.

     

    יאן טיכי מציג סדרת צילומים של עטלפים במעופם. הם מוצגים בשני מקרני שקופיות, מכשירים מכניים מסורבלים שמשוחחים אחד עם השני בקליק-קלק של העברת השקופית, טרנד חוזר ומתחדש בתערוכות אמנות בעולם. העטלפים, יצורים עירוניים ששולטים מלמעלה בחיי הלילה, נתפסים ברגע קצר שמאפשר ההבזק של הפלש. הצילומים מעלים אל פני השטח את המוזרות שלהם, מישהו בעל דמות מעולם משחקי המחשב, שכל הזמן נמצא בסביבה.


    עבודה של ניל פרנק

     

    איתמר ג'ובאני ורענן חרל"פ הם שתי הפיגורות היותר מרשימות במוזיאון הרצליה עצמו. ג'ובאני ממשיך לעסוק במים ומציג פסל רצפה של אגן מים רחב שדמות אדם רוכנת וראשה נעלם בו. תנועת המים נראת מלאכותית עד שמתברר התעתוע, בדמות הקרנת וידאו איטית של מים אחרים אל פנים האגן.

     

    העבודות של ג'ובאני עשויות שכבות שכבות ונראות כמו היטל מלמעלה, בטכניקה של מיפוי טופוגרפי. רענן חרל"פ יצר קונסטרוקציה מעץ גולמי בדמות פיגומים לאורך כל קיר הכניסה של המוזיאון. הפיגומים בנויים באלכסונים שיוצרים תחושה של שיפוע. משהו לא בטוח. יום אחד מישהו יצטרך לעשות מחקר על קיר הבטון המזוין הארוך הזה, שהוכתב למוזיאון מהיותו בית יד לבנים והדיאלוג שהוא ניהל, בשנות קיום המוזיאון, עם האמנות.

     

    בין חוץ לפנים

    בכל הקשור לצילום סטילס, רוב הזמן סימון מציית לגמרי לתפיסה של צילום בסדרות טיפולוגיות שלפעמים לא ממש מצדיקות את עצמן, כמו הסדרה של אורית סימן טוב, שתיעדה חפירות הצלה. לעומת זאת, נמצא שם דרור דאום בסדרה קטנה ומצוינת ונמצאים גם ינאי טויסטר, מיקי קרצמן ובועז ארד שנתנו להומלסים מצלמות והם מציגים את תוצאות הצילום. פעילות מהסוג הדמוקרטי שמוכרת בעשורים האחרונים בעולם הסטילס והווידאו.

     

    אפשר להגיד כל מיני דברים על האוצרות ועל התיזה. לא צריך. ביאנלה

    לאמנות, גם אם בשלב זה היא נשענת על אמנות ישראלית, היא דבר שצריך באמת לשמוח בו. מרכז הרצליה, שלמרות מתיחת הפנים שעבר לאחרונה הוא עדיין שיא של חולין ישראלי מיוזע ומאובק, קיבל מימד עומק. לתושבים ולאחרים שיבואו, הביאנלה מציעה חיבור מלא חיוניות בין חוץ לפנים, בין הרחוב העירוני למה שרוחש מתחת, באיזור המטאפורה והחלום.

     

    ובל נשכח: בקצה אחר של הרצליה מתקיימת תערוכה ראשונה בטרילוגיה "מרחב רחוב". ורדה גינוסר, מנהלת משכן האמנים בהרצליה ב', הזמינה אמנים להציג עבודות שמתייחסות לנוף אורבני. בין המשתתפים בתערוכה כעת: קדישמן, חוני המעגל, פריד אבו שכרה, חנאן אבו חוסיין, איילת כרמי, מלני דניאל, טל פרנק ושירה רכטר. הנופשים החרוצים מבין באי הביאנלה יכולים להמשיך הלאה לשם כדי לקבל מבט אחר אל אותו עניין עצמו.

     

    • "העורף", הביאנלה בהרצליה. אוצר: יהושע סימון. מנהלת אמנותית: זיוה לוין. מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית והרחובות בן גוריון וסוקולוב. פתוח כל יום מ-17:00 עד 23:00, סגור ברביעי ושישי. 23.9.07–1.10.07

     

    • "מרחב רחוב", משכן לאמנים ברח' יודפת, הרצליה ב'.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "חלל אורבני"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עבודה של יעקב מישורי
    עבודה של טליה קינן
    צילום של אלעד ברנגה
    7 לילות
    מומלצים