באושר ובעושר? עד עצם היום הזה?

אורנה ננר היא העורכת הראשית של עיתון "לאשה" כבר שמונה שנים. קודם לכן הייתה "כתבתנו בלונדון" (מטעם "ידיעות אחרונות") ועורכת המוסף "זמנים מודרנים" (באותו עיתון). הטור האישי שלה פותח את העיתון מדי שבוע.

• ספיישל טורים אישיים - הכותבים של עיתון "לאשה" מתארחים באתר: 
  

איילת שני , דניאלה לונדון-דקל , עמוס אלנבוגן

שלא תבינו אותי לא נכון. אני לא נגד נישואים. להפך. אני מאמינה גדולה באהבה ובזוגיות. אני מאמינה שזוגיות טובה יכולה לשמש מקור שמחה ואושר, תמיכה וחום. היא מאפשרת לגדול, להצמיח כנפיים. היא מקום לנוח בו מעמל היום ומקשיי החיים. אין כמו זוגיות טובה. בתנאי שהיא באמת טובה.

עם יד על הלב, כמה אנשים סביבכם אתם מכירים שחיים בתוך זוגיות טובה באמת? אם היינו שולחים את השאלה הבאה לסקר סודי ואנונימי: "האם אתה חולם בסתר על פירוק נישואיך?" כמה אנשים לדעתכם היו אומרים בלבם:"כן! כן! כן!"?

האם נדמה לי או שאני יכולה להרגיש עד כאן, במשרדי המערכת, את ראשיכם המהנהנים בסתר ברגע זה ממש: כן, כן, כן!

המון אנשים נמצאים בתוך נישואים רק משום שזה נוח, או שהם כבר התרגלו, או שהם חוששים ממה שיגידו במשפחה, ההורים, השכנים, או שאין להם אומץ לפרק אותם, או שהם לא חושבים שיש להם סיכוי למצוא שוב פרטנר לחיים, או שאין להם כסף ובן הזוג הוא מקור הפרנסה, או שהם נמצאים שם בשביל הילדים (עד שהילדים יגדלו, ואם הילדים כבר גדלו, הם נשארים ביחד כי הם כבר מבוגרים מכדי להתחיל מחדש). בקיצור, המון אנשים נשארים בקשרים לא טובים מכל הסיבות הלא נכונות.

יש משהו ברעיון של אותה פוליטיקאית. תתארו לעצמכם שהייתם יודעים מראש שזמן הנישואים מוגבל. שבע שנים, או עשר שנים. אחר זה החוק מחייב אתכם להיפרד אלא אם ממש תתעקשו ותתאמצו ויהיה לכם חשוב מאוד להמשיך ביחד לעוד קדנציה. זה היה עובד מצוין: אנשים היו יודעים שהם צריכים להתאמץ כדי לשמור על הנישואים הללו. לא לקחת אותם כמובנים מאליהם. הרבה לפני תום המועד הם היו מחויבים לבדק בית תמידי: האם נישואינו מספקים? האם אנחנו נותנים את המיטב שבנו לקשר הזה? האם יש סיכוי טוב שבן הזוג האהוב לא ירצה לממש את החוק וללכת?

בינתיים, אצלנו בעיתון, הגיעה לסיומה הסדרה שלנו, "תיק גירושים" מאת עו"ד איילת גולן־תבורי. במשך שנה ליווינו את ענת ואמיר בתהליך גירושים ארוך, ברגעים הקשים של כאב ופגיעה, ובכל ההתלבטויות המלוות את התהליך המורכב הזה. זו לי ההזדמנות לומר לה תודה על הסדרה המאלפת.

ולכולכם, אני מאחלת מכל הלב זוגיות טובה, שנה טובה. אני, כמו ילדה, עדיין מאמינה שהאהבה מביאה איתה אושר גדול. ההשגות שלי הן רק על המשפט המסכם את האגדות: "...ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה...." לא תמיד, לא בהכרח. שווה להסתכל פנימה, בעין בוחנת, איש איש לנפשו. הבחירה, הרי, בידינו.

חג שמח, אורנה ננר