שתף קטע נבחר

כשבן או בת הזוג לא אוהבים לגעת. איך משתנים?

אנשים רבים יודעים לתת תשומת לב לבני זוגם ולפנק אותם - כל עוד אינם נדרשים גם לנשק ולחבק. מגע גופני הוא מוקצה מבחינתם, ולא משנה אם הסיבה היא אמא, נימוס אירופי מוגזם או מסרים חברתיים. אילנה מסר מנסה לברר למה זה קורה והאם אפשר להשתנות

רק מי שמכיר את הבעיה מקרוב יודע כמה קשה לחיות עם בן או בת זוג שפשוט לא אוהבים לגעת. הם יכולים להיות יפים, מוכשרים ומצליחים, כאלה שיש להם את כל הסיבות שבעולם לקבל ולתת אהבה, ובכל זאת משהו בתוכם נעול ואינו יכול לפרוץ החוצה.

 

"בכל יום שישי הוא מביא לי זר ענק של פרחים‭,"‬ מספרת אשתו של סופר עתיר פרסים, "אבל נשיקה, כזאת טובה, חמה ואוהבת – זה לא‭."‬ הרתיעה שלו ממגע באה לידי ביטוי גם בחיי המין שלהם, שאותם היא מגדירה תחילה "מנוכרים" ואחר כך מתקנת את הניסוח ל"מעוקרים‭."‬

 

"בעלי לא מרגיש בטוח להביע אהבה באופן שיזין את חוויית האיחוד והחיבור שלנו‭,"‬ היא מסבירה. "זה לא אומר שהוא איש רע, פשוט יש לו בעיה. קשה לו לבטא רגש, והוא לא אוהב ללטף ולנשק וגם לא לקבל יותר מדי ליטופים. התרגלתי לחיות ככה".  ‬


חיבוק ונשיקה? היי, זה לא מנומס (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

הכל בגלל אמא

כמו עוד הרבה דברים בהתנהגות שלנו, גם היכולת ליהנות מחיבוקים ומליטופים טמונה אי שם בילדותנו. "התרבות המשפחתית שממנה יוצא האדם היא הגורם החשוב ביותר בעיצוב יכולתו לקבל חיבוק וליהנות מנשיקות ומליטופים‭,"‬ מסבירה

 ד"ר דניס קנולס, יועצת משפחתית בכירה מבריטניה. "ההורים הם שמציגים את מודל ההתנהגות, כך שאם אחד מהם או שניהם לא מרגישים נוח עם יותר מדי מגע גופני קרוב, ילדיהם בדרך כלל יאמצו התנהגות דומה‭."‬

 

ד"ר קנולס מביאה כדוגמה מטופלת שלה שמספרת: "אני לא זוכרת מתי אמא שלי חיבקה אותי כילדה. גם לאבא שלי היתה דרך מוזרה - לתת לי צביטות חזקות בזרוע ובלחיים - כדי להביע חיבה‭."‬

 

לשמירת המרחק ממגע יכולות להיות סיבות נוספות מלבד התנהגות ההורים. כך למשל יש מטפלים שטוענים שמדובר בהשפעה תרבותית, כגון במשפחות אירופיות עם תרבות ארוכת שנים של נימוסים וצניעות, שאצלן לא נהוג לחבק ולנשק בבית כי הדבר נחשב למעשה לא מנומס.

 

סיבה אחרת עשויה להיות קשורה לנושא ההטרדה המינית. בשנים האחרונות, כשמורים מוזהרים להימנע מכל מגע גופני עם תלמיד, גם אם הוא קטן ומפוחד וזקוק לנחמה, קשה להבחין היכן עובר הגבול בין מגע ידידותי מנחם לבין מגע אסור, ולכן מעדיפים להימנע כליל ממגע. גם במשרדים ציבוריים ובארגונים גדולים מתבקשים אנשים בכל דרג להימנע ממגע אינטימי שמתפרש כהטרדה, והדבר מחלחל.

 

עוד סיבה אפשרית, שלדברי סוציולוגים הופכת את המגע האינטימי הידידותי לשטח אסור, היא פריצת תקרת הזכוכית על ידי נשים מצליחות וקרייריסטיות. הנשים האלה סבורות משום מה שעליהן לאמץ התנהגות גברית שנמנעת מחיבוקים, ליטופים, מגע אגבי בשיער וכל אותם אותות קטנים של חיבה. ההתנהגות המאופקת הזאת הפכה אותן, לטענת ד"ר קנולס, לפחות רגישות לנושא הליטופים והמגע בכלל.  

 

ללמוד להביע רגשות

ד"ר קנולס סבורה שמטפל משפחתי לא צריך לוותר למטופליו בנושא המגע הרך, הרגשי, גם אם יש להם חיי מין תקינים. "אפילו דגים‭,"‬ היא אומרת, "אוהבים שמלטפים אותם‭."‬ להוכחת דבריה היא מצטטת מחקר של הפסיכולוגית ד"ר אלווידינה אדמסון מאוניברסיטת וולוורהמפטון באנגליה, שקובע שליטוף ונישוק של תינוק, אפילו כשהוא פג באינקובטור, מחזקים את המערכת החיסונית שלו.


אין דבר המעורר עוגמת נפש מדחייה גופנית של מישהו אהוב (ויז'ואל/פוטוס)

 

"כשאני רואה אנשים שמתנהגים בריחוק גופני כלפי בני זוגם וחבריהם, כאילו יש להם מחלה מידבקת, אני מתקוממת‭,"‬ אומרת ד"ר קנולס, "כי שום דבר לא מסב יותר עוגמת נפש מדחייה גופנית של מישהו שאתה אוהב. ואין נחמה בכך שאותם אנשים שמתקשים לחבק בספונטניות, לגעת ולאהוב, מנסים לחפות על חוסר היכולת הזאת בגינונים מפצים, שכן בסופו של דבר נוצר בינם לבין בני זוגם מחסום רגשי שהולך וגדל‭."‬

 

הבשורה הטובה, לדבריה, היא שזה לא אבוד ושאפשר לתקן. ביטוי רגשות שייך לקבוצת הכישורים המתפתחים והנלמדים עם הזמן, בתנאי שאנשים מוכנים לעבוד על מקצה שיפורים. גם החיים ליד בן זוג ספונטני, שאוהב להביע חמימות ומגע בכל הזדמנות, עושים את שלהם, כי בן הזוג המאופק נוכח לדעת שאין כל סכנה בגילוי אהבה וחיבה בפרהסיה.

 

אלא שחוקרים אחרים, כמו ד"ר סימון מור מאוניברסיטת לונדון, חולקים על ד"ר קנולס בעניין הזה. "הרגשות הטבעיים הם תגובה מיידית שקשה לזייף‭,"‬ אומר ד"ר מור. "‬אם דודה נותנת לך נשיקה רטובה בערב החג, אתה אמנם מתאפק לא לנגב את הלחי, אבל על פניך ניכרת התגובה האמיתית. וזה, בפחות הקצנה, קורה לך גם כשאיש קרוב, ואפילו בן זוג אהוב מאוד, מחבק ומנשק אותך בהתלהבות. לגוף יש סיבות משלו והוא מתקשח ועובר לעמדה של 'לא לגעת‭.'‬ צריך לזכור שהאנשים האלה מראים אהבה בדרך אחרת. הם יעשו בשבילך המון דברים קטנים, יארגנו את הבית, יפתיעו אותך במסיבת יום הולדת או יגישו לך מתנה, כי ככה נוח להם לבטא אהבה. קשה לי להאמין שהם יעברו בקלות לסטטוס של נשקנים ספונטניים". 

הרשו לעצמכם לבכות בקול

ד"ר אנדרו מרשל, יועץ נישואים בריטי ומחבר הספר 'אני אוהב אותך, אבל אני לא מאוהב בך' (הוצאת בלומסברי‭,(‬ סבור שהשינוי אמנם איטי וקשה, אבל אפשרי. בשבוע שעבר פירסם ד"ר מרשל את הגיגיו בנושא ב'טיימס‭.'‬ "אני בטוח‭,"‬ כתב,

 "שמי שמתקשה להראות רגש קיבל את המסר בילדותו. מאחר שלא ניתן לסנן מתוך כלל הרגשות כעס או קנאה, אותם אנשים פשוט נועלים את כל מערך הרגשות שלהם, כולל אהבה, עליצות, שמחה, ותרנות וחמלה. האנשים האלה, שרגשותיהם נכלאו מתחת לשריון, מוצאים את עצמם ביחסיהם האישיים כמי שמנהלים יחסים עסקיים. הם שומרים היטב על הבית, מגדלים את הילדים, מארחים וכו‭,'‬ אבל הם לא פרטנרים אמיתיים.

 

"מי שרוצה לנסות להשליך מעליו את השריון הזה צריך להתבונן עמוק פנימה לתוך עצמו, אל מאגר הרגשות השליליים שלו, כמו היעדר היכולת לבטא כעס. אני מניח שאנשים כאלה לא ראו את הוריהם מתווכחים באופן הוגן, אבל חוו שתיקות שהסתיימו בגירושים. הם לא היו עדים לאי הסכמות ידידותיות, למאבק צודק, ולא ראו בעיניהם בבית התפשרות והתפייסות. גם בבגרותם הם עשו הכל כדי להימנע מקונפליקט, אבל כעס לא מתאייד, הוא רק נדחק עמוק פנימה והופך להיות תוקפנות שקטה או סרקזם.

 

"אני מציע לאנשים שמזהים תופעות כאלה בעצמם להתחיל להתאמן בניהול ויכוחים, לסרב לבן הזוג, לעמוד על דעתם ולהגיד 'לא‭.'‬ תופתעו לגלות שבן הזוג מקבל את זה באופן חיובי. אני גם מציע לא לכלוא את הבכי ולא לנעול צער ואכזבה תחת מעטה של ניכור ושליטה עצמית. אם אתם מזהים את עצמכם שם, אנא חצו את הגבול המגונן, בכו בקול, תנו שם לרגשות הכעס והעלבון שלכם. אמרו לבן הזוג 'אני מרגיש עצוב‭,'‬ 'אני מרגיש לא מוגן‭,'‬ 'אני מרגיש מאוכזב‭,'‬ ואפשרו לו לתת לכם כתף‭."‬

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אל תעשה. מגע כדרך להביע רגש
צילום: ויז'ואל/פוטוס
עשה. לא להסתפק בפרחים
צילום: ויז'ואל/פוטוס
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים