מייסד מגבות ערד מעדיף עובדים ישראלים, לא סינים

לייצר טקסטיל בישראל נשמע. היום רעיון לא מציאותי. בימים שבהם דלתא מחסלת את הפעילות היצרנית בארץ ומעבירה אותה למדינות הערביות השכנות, וחברות אחרות מעדיפות לייצר בסין - ממשיכה חברת מגבות ערד לייצר כאן מגבות ומדים לשוק המוסדי בעולם. אם התארחתם לאחרונה במלון מרשת מריוט, סביר להניח שהמגבת שבה השתמשתם יוצרה בעיר המדברית שלנו. ערד היא הספק העיקרי ‭(60%)‬ למריוט ולרשתות מו־ בילות אחרות.

מייסד המפעל הוא גרי היימן, שמחזיק יחד עם אחיו באימפריית טקסטיל אמריקנית חובקת עולם, "סטנדרד טקסטיל‭,"‬ שמחזור המכירות שלה עומד כיום על 600 מיליון דולר בשנה. מגבות ערד היא החברה־הבת העיקרית של סטנדרד טקסטיל ואחראית לכ־‭20%‬ ממכירותיה.

היימן נולד לפני 54 שנה בסינסינטי, ארה"ב, שם הוא מתגורר גם היום. ב־1973 הגיע לראשונה לארץ, בגיל ‭,22‬ במסגרת תוכנית "שירות לעם‭."‬ "כבן למשפחה ניצולת שואה רציתי לדעת מה זה ישראל‭,"‬ הוא אומר. בשנה הראשונה בארץ התגורר בנווה־אטיב וקריית־שמונה. מלחמת יום הכיפורים תפסה אותו ברמת הגולן ועם פרוץ המלחמה התנדב ליחידת ארטילריה מובחרת בצה"ל. אחרי המלחמה החליט להקים מפעל בנגב, שם נמצא העתיד, כמו שחשב בן־גוריון‭."‬ המפעל הוקם בערד ב־‭.'76‬ השנים הראשונות היו קשות, אבל השקעה של דלתא, שרכשה כ־‭40%‬ ממניות ערד, סייעה לחברה.

סטנדרד טקסטיל עסקה עד אז בשיווק והפצה בלבד של מוצרים לשוק האמריקני. מגבות ערד הייתה מפעל הייצור הראשון שלה‭" .‬היום המוצרים שלנו נמצאים כמעט בכל מלון מעל 4 כוכבים, בצבא ובבתי־החולים‭,"‬ אומר היימן.

מאוחר יותר מכרה דלתא את השק־ עתה בחברה. ב־‭,2002‬ לאחר שתיפקדה עשר שנים כחברה ציבורית, מחק היימן את החברה מהבורסה. "שאלו אותי יותר מדי שאלות שחדרו יותר מדי עמוק", הוא מסביר, "היום טוב לנו ככה - אין לנו צורך באקזיט או במימון כדי להתרחב, לכן אין לנו תוכניות להנפיק‭."‬

ב־1988 מונה היימן לנשיא סטנדרט טקסטיל. כיום יש לחברה 24 מפעלים ב־14 מדינות והיא נחשבת לחברה מספר אחת בארה"ב ובאירופה בתחומה, עם נתח שוק של מעל ‭60%‬ בבתי חולים. בתחום המלונאות היא במקום השלישי בארה"ב.

היימן התגלה כאחד המשקיעים הציוניים הבולטים בתעשייה הישראלית. עד גיל 45 הגיע לארץ אחת לשנה לשירות מילואים בהתנדבות כלוחם וחובש. הוא הקפיד שלא להעביר את הייצור מישראל, גם בימים הקשים ביותר של האינתיפאדה, ולא להתפתות לעלויות הייצור הנמוכות במזרח. יש לו דירה במגדל דוד ברחוב הירקון בתל־אביב והוא דובר עברית שוטפת.

בקונצרן מועסקים ‭3,600‬ עובדים, 800 מהם בסין ו־‭1,000‬ בישראל. המפעל בערד מייצר ‭85%‬ מהמגבות של החברה בעולם, והיתר מיוצר במפעל שהקימה בסין, שם הייתה החברה הזרה הראשונה שנכנסה בלי שותף מקומי. החברה מוכרת ב־57 מדינות ובין לקוחותיה רשתות בתי המלון אקור, ריץ‭,'‬ הייאט, אינטרקונטיננטל ולה־מרידיאן.

"מרוויחים לגמרי לא רע" 

מגבות ערד הפכה ליצרנית המגבות וכלי המיטה לבתי־חולים ומלונות הגדולה מסוגה באירופה. לפני שמונה חודשים התחילה לפנות לראשונה לשוק הקמעונאי ופתחה שלוש חנויות - בערד, ים־המלח ואילת. שתי חנויות נוספות צפויות להיפתח עד סוף השנה בתל־אביב ובצפון.

ב־‭,1992‬ בעקבות גל העלייה ממדינות חבר העמים, הקים היימן מפעל לייצור בגדי עבודה בשם סטנדרט טקסטיל יש־ ראל במגדל־העמק, שבהמשך מוזג עם מגבות ערד מדובר בעיקר בביגוד לחדרי ניתוח ובתי־חולים. למגבות ערד יש כיום שני מפעלים נוספים באירביד שבירדן. המכירות של המפעל במגדל־העמק עומדות על כ־40 מיליון דולר בשנה. שם מעצבים וגוזרים את הבדים, שולחים אותם לאירביד ומקבלים בחזרה את הביגוד המוכן. המפעלים בירדן הוקמו בעקבות הסכם ה־‭,QIZ‬ שמעניק הנחות במסים בארה"ב לחברות שמייצרות בירדן וישראל.

כחברה פרטית מגבות ערד לא מפרס־ מת את תוצאותיה, אבל היימן שולח רמז עבה: "הרווח בישראל הוא דבר שאנחנו מאוד גאים בו. בשנים שהחברה נסחרה בבורסה שיעור הרווח לפני מס עמד על ‭13%‬־‭16%‬ מההכנסות (החברה משלמת מס בשיעור של ‭31%‬־‭,(32%‬ ואני יכול לומר לך ששיעור הרווח לא נמוך מזה גם היום‭."‬ לפי הנתונים האלה, מדובר ברווח של כ-12-11 מיליון דולר בשנה.

החברה מעסיקה 800 עובדים ‭570 -‬ במפעל בערד, שמייצר רק מגבות, 150 במגדל־העמק, והיתר בבית־ג'אן ובאעבלין. החברה מוכרת מגבות ב־830 אלף דולר לעובד היימן‭" :‬כשאני מדבר על המספרים האלה, אנשים חושבים שמדובר בהיי־טק‭."‬

אפשר להרוויח מטקסטיל בישראל?

"כן, וברוך השם אין לי תלונות. אנחנו מרוויחים לגמרי לא רע." ‬

"אתה שואל מה הסוד שלנו בישראל? כל הזמן חידושים. אצלנו, למשל, הלקוח מקבל את המגבת מכובסת ומוכנה לשי־ מוש. זה חוסך לגופים המוסדיים את הצורך לכבס את המגבות עם קבלתן במכונת הכביסה שלהם, ומאפשר לשלוח אותן מהקרטונים ישר לחדרים. המגבות שלנו סופגות יותר כי אנחנו משתמשים בסיבי כותנה ארוכים יותר, שיוצרים גם מגע נעים יותר אנחנו מכניסים את המהנדסים שלנו לכל תהליכי הייצור כדי לשפר ולהוריד עלויות ללקוחות‭."‬

בסין לא הייתם מרוויחים יותר?

"בכל 3־4 שבועות יש לנו משהו חדש להציע ללקוחות. עם המהירות שבה עו־ שים כאן דברים והשירות שאנחנו נותנים, אני לא חושב שבסין ניתן להרוויח יותר כולם חשבו שהכי טוב ללכת לסין, אבל דברים השתנו. כשנכנסנו לסין קיבלנו ‭13%‬ החזר על המע"מ, היום התנאים השתנו לרעה ומקבלים ‭9%‬ בלבד עדיין כדאי לייצר שם, אבל זה לא מה שחשבו.

"פקיסטן? מי יודע מה יהיה שם מחר הודו יותר יציבה, אבל עדיין לא מאורגנת והזמנות נתקלות בבעיות של עמידה בזמנים. טורקיה היא די פאסה - עלות העבודה שם עולה, ומעולם הם לא היו אמינים בטיב ובאספקה. אז אנחנו עובדים בארה"ב, אירופה, ישראל וירדן - מקומות אסטרטגיים ויציבים, ולכן אני מאוד אופטימי לגבי עתיד החברה. אנשים לא מבינים שעלות העבודה היא כבר לא המרכיב העיקרי במחיר, לאור העלייה במחירי האנרגיה וחומרי הגלם, שהם יחד ‭60%‬־‭70%‬ מהעלות. לכן היעילות בעבודה, תהליכי הייצור והמוצר הם מה שחשוב‭."

 ‬

התפוקה בארץ גבוהה פי 4

בביקורו האחרון בישראל, לפני כמה שבועות, נפגש היימן עם שמעון פרס והחליט להוביל מהלך של עידוד אנשי עסקים יהודים להשקיע בישראל. "הם לא חייבים לעשות את מה שאני עשיתי ולהקים בהכרח מפעלים. מספיק שיקנו תוצרת ישראלית ויהיו שגרירים של ישראל וזה יסייע להתפתחות הכלכלה‭,"‬ הוא אומר היימן ינסה לארגן קבוצה של אנשי עסקים יהודים שמשקיעים בישראל, שינסו לעניין אנשי עסקים אחרים בהשקעה כאן. פרס יהיה מעורב במפגשים ויעודד אותם.

אז למה יצרנים אחרים מעבירים את הייצור לחו"ל?

"ההבדל בינינו לבינם, אני חושב, הוא בזה שאחרים מסתכלים על מספרי הברוטו. למשל - כמה עולה עובד בסין, וייטנאם, קמבודיה או תאילנד הם לא מסתכלים על הנטו. לדוגמה: ניהלנו שיחה עם חברה פקיסטנית כדי לייצר שם. מתברר שאנחנו מייצרים פי ארבעה יותר למכונת אריגה ממה שהם מייצרים. אותן המכונות, אותו הציוד, אבל התפוקה פה היא פי־ארבעה.

"בסין הם מייצרים מוצרים גנריים (מוצרי טקסטיל פשוטים) ואילו אנחנו מייצרים מוצרי פרימיום לבתי־מלון, בתי־ חולים ואפילו לשוק הקמעונאי בישראל. דברים מיוחדים עם טכנולוגיה וחידושים, שכמה שלא תשקיע, אתה לא יכול לייצר אותם באותה איכות ובאותה יעילות בתאילנד, וייטנאם, סין או פקיסטן".

יש לך דוגמאות?

"למשל, הסנטיום, סיב סינתטי שפיתחנו ובו כל חוט ערב (חוט הרוחב, בניגוד לשתי, חוט האורך - ג.ח) שאתה מכניס שווה בעצם ל־96 סיבים. כדי להכין לעבודה את המכונה שמכניסה את הסיב הזה, אתה צריך טכנאים ברמה אלף־אלף, שלא לדבר על הפעלת המכונה. לא הצלחנו לייצר את טכנולוגיית הסנטיום בשום מקום אחר.

"בסין אנחנו מייצרים בעיקר סדינים וכלי מיטה. המפעל שלנו הוא אחד הגדולים בסין, ויש שם גם את אותן מכונות אריגה כמו בערד לפני כמה שבועות ניסינו לייצר שם את אותה מגבת שמייצרים כאן. ניסינו וניסינו, עד שהרמנו ידיים והבנו שאת הטכנולוגיות שלנו אי־אפשר להעביר לסינים. שלחנו את הטכנולוגים שלנו, וכשהם עמדו ליד המכונות זה עבד, אבל שלושה ימים אחרי שהם עזבו והסינים היו צריכים לעשות את הכיוונים הרא־ שונים במכונות, התחילו הבעיות. אתה מבין? אותם הנולים (מכונות אריגה‭,(‬ אותה חברה, אותו הנוהל, גם בסין וגם בישראל, אבל בלי האנשים זה פשוט לא הלך".

עוד דוגמאות?

"כן. בעיה נוספת שלא הצלחנו לפתור בסין: המגבות יורדות ממכונות האריגה ועוברות אוטומטית לחיתוך ותפירה, הלבנה, כביסה, ייבוש, עד שבסוף הן יוצאות מוכנות למלון, ללא צורך לכבס, אלא ישר לשלוח לחדרי האורחים. בערד המגבת יוצאת לבנה כמו שלג. בסין, על אותה מכונה, היא יצאה בצבעי שמנת, ואפילו כחול בהיר, והייתה חייבת לעבור כביסה, עלות של 25־30 סנט נוספים לכל מגבת. אז השארנו בסין רק את ייצור השמיכות והסדינים, מוצרים עם אריגה פשוטה.

"אז נכון שהברוטו יותר זול, פחות משכורות, אבל בנטו - אני מרוויח יפה כשאני מנצל את מה שאני יכול להשיג בישראל, כוח־אדם איכותי, אינטיליגנטי, עם מרץ, חדשנות וגאווה במה שהם עושים. הפועלים הישראלים וגם המנהלים רוצים להיות הכי טובים. אין מה להשוות בכלל את הרמה למקומות אחרים. לא מזמן קיבלנו הזמנת ענק מרשת מלונות בינלאומית גדולה. הם דרשו שהייצור יהיה בישראל, אחרי שביקרו בכל האתרים שלנו. אם אתה מבקש ממני מגבת יותר חזקה, סופגת יותר, נעימה יותר, עמידה יותר, ובעלת דוגמאות יפות יותר, אני יכול לייצר אותה בישראל, אבל לא בסין".

העובדים בערד הם עובדי קבלן או עובדי חברה?

"עובדי חברה כולם, עם כל התנאים הסוציאליים. העלות הממוצעת של עובד עבור החברה היא כ־‭10,000‬ שקל בחודש".