שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    תזכורת: מה קרה כשהמורים שבתו 45 יום ברצף
    ב-12 בנובמבר 1978 הכריז ארגון המורים העל-יסודיים על שביתה ללא הגבלת זמן. המורים ישבו בבית חודש וחצי, ותלמידי התיכונים נשלחו בין היתר לקטיף. בסופו של דבר הושגו הבנות בין המורים לראש הממשלה והתלמידים לא יצאו לחופשת חנוכה, פורים ול"ג בעומר. גם החופש הגדול קוצר

    השביתה הגדולה: חברי ארגון המורים פצחו היום (ד') בשביתה ללא הגבלת זמן. אותו ארגון הכריז על שביתה דומה בשנת 1978. גם אז עמדו על הפרק נושא שכר המורים ומעמדם. בסופו של דבר לאחר 45 ימים של שביתה חזרו המורים ללמד, לאחר שנפגשו עם ראש הממשלה דאז, מנחם בגין. הישג גדול לא יצא מהשביתה. גם ועדת עציוני שהוקמה לאחר מכן לא הביאה את הבשורה למורים. 

     

    ב-12 בנובמבר 1978, בזמן שראשי המדינה עסקו בשיחות השלום עם המצרים לאחר קמפ דיוויד, הכריזו המורים על השבתת בתי הספר התיכוניים. כ-300 אלף תלמידים לא הלכו אז ללמוד במשך חודש וחצי. מורי בתי הספר היסודיים החליטו אז שלא להצטרף לשביתה והמשיכו במשא ומתן עם משרדי הממשלה.

     

    חודשיים לפני השביתה הגדולה, בחודש ספטמבר, הושבתה מערכת החינוך למשך כשבוע. המורים דרשו אז לקבל מיקדמה בגובה שכר של חודש אחד. בנוסף הם דרשו לקבל תוספת שכר בגובה 10 אחוזים יותר מהתוספת שיקבלו יתר השכירים, במשרד האוצר הציעו תוספת של שישה אחוזים בלבד. המורים פתחו במשא ומתן עם נציגי הממשלה - אך כעבור חודשיים לא חלה התקדמות.

     

    במשרד החינוך מיהרו להודיע בנובמבר 1978 כי אם שביתת המורים תתארך, יקוצץ החומר לבחינות הבגרות. בממשלה הציעו ביום השני לשביתה שהתלמידים יבלו את ימי החופש בקטיף. למרות שהממשלה אישרה תוספת של 9-10 אחוזים למשכורת, המורים החליטו להמשיך לשבות. במשרד החינוך קראו למעסיקים לקלוט תלמידים בעבודות, כדי שלא יסתבבו ברחובות בחוסר מעש.

     

    הסתדרות המורים חתמה - הארגון לא

    ממש כמו המצב כיום, ב-23 בנובמבר נחתם הסכם עם מורי בתי הספר היסודיים, לפיו הם יקבלו תוספת הנעה בין 15-20 אחוזים לשכרם, מעל התוספת שקיבלו כל השכירים במשק. מורי העל-יסודיים השובתים אמרו כי הם לא מצטרפים להסכם ובכוונתם להמשיך לא להגיע לבתי הספר.

     

    ב-13 בדצמבר, לאחר חודש של שביתה, פורסם ב"ידיעות אחרונות" כי שר החינוך דאז זבולון המר פנה למורים בבקשה נרגשת לחזור לבתי הספר. במכתב ששלח ליו"ר ארגון המורים העל-יסודיים דאז, ראובן אבירם, הוא כתב: "לצערי, הגענו עתה למבוי סתום במאבק המורים על תנאי עבודתם ושכרם. לצערי יש כאלה שרואים במורים כאתגר שקל להיאבק דרכו במגמות של העלאת שכר במשק. יש גם שסבורים שבית הספר והלימודים אינם כה חיוניים כנמלי תעופה, או ים ואפשר להחזיק מעמד שנה בלי לימודים ולשבור את המורים בשביתה ממושכת ומתישה".

     

    אבל השביתה הסתיימה רק ב-26 בדצמבר, לאחר 45 ימים ללא לימודים. ראש הממשלה, מנחם בגין, נפגש עם נציגי המורים ואמר להם: "אני מבטיח לעשות מאמץ מיוחד לשכנע את הממשלה לקבל את מסקנות הוועדה הממלכתית לעניין מעמד המורה - ואני מקווה שהמאמץ לא היה לשווא".

     

    יו"ר ארגון המורים  אמר אז כי השביתה היתה כואבת. "האמן לי אדוני ראש הממשלה", הוא אמר לבגין "שכל יום של שביתה היה בשבילנו סבל וכאב". הוא הדגיש כי המורים נלחמו על מעמדם. בסופו של דבר לא השיג ארגון המורים יותר ממה שהשיגו חברי הסתדרות המורים.

     

    הלימודים התקיימו באותה שנה גם בחופשת החנוכה, לא הייתה חופשה בפורים ובל"ג בעומר והחופש הגדול התחיל באותה שנת לימודים ב-13 ביולי.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שביתה במשך 45 ימים
    צילום: לירון אלמוג
    צילום: סער יעקב, לע"מ
    בגין. נפגש עם המורים
    צילום: סער יעקב, לע"מ
    מומלצים