השף המטפטף

"נכנסתי לחדר, ראיתי מיטה אחת ושבעה רופאים עמדו סביבה. התחלתי לחשוב שאולי זו טעות, אולי לא הסברתי נכון. שאלתי את עצמי למה דווקא אני. הרופאים גילחו אותי בכל הגוף והתחלתי לבכות. הם ניסו להצחיק אותי ולדבר איתי על התוכניות שלי, ניסו להרגיע אותי שיהיה בסדר, אבל ידעתי ששום דבר כבר לא יהיה בסדר.

"בחדר הניתוח ביקשתי שירדימו אותי, התחננתי. אבל הרופא שטיפל בי אמר לי שאפשר רק לטשטש אותי. דחפו לי חומרי הרגעה עד שהייתי מטושטש. ואז אתה כאילו רגוע, אבל אתה הכי לא רגוע, אתה חסר אונים. עולות לי דמעות עכשיו כשאני נזכר בזה... העיניים שלך נשואות למעלה. הידיים קשורות. הם נכנסים ללב שלך. אתה מרגיש זוחלים בגוף. ואני שומע שהפרופסור אומר 'לא הצלחנו', ואז 'אולי ניכנס מפה?'. והכל מתערבב. ואז נרדמתי".

"אולי מפריע למבקר שאני נשוי למפורסמת ויש לי שרירים". שגב משה (צילום: דביר כחלון)

לא מעט אנשים בתעשיית הבידור היו יכולים להיחשד כמי שעומדים מאחורי המונולוג הזה. השם אסי דיין, ודאי קופץ לכם מיד לראש כאחראי לציטוט שנלקח היישר מתוך החיים במחלקת תשושי הנפש. אולי מדובר בטקסט מרטיט באדיבות שלומי סרנגה, בראיון בלעדי רגעים אחדים לפני מריטת הנוצות. אבל תודו שלא חשבתם אפילו בצחוק על השף שגב משה, 33. ובכן, הקטע הדרמטי שלעיל נלקח מתוך סיוט שהבשלן הלוהט חווה לפני שלוש שנים, בתקופה שבה היה רווק הולל, כזה שבחן לכמה דקות את הלוע של שרון אילון, הגיש פינת בישול אצל אודטה, בטרם הכיר את אשתו סנדרה רינגלר.

"הכל התחיל מדופק מהיר", משחזר משה (שמעתה ועד סוף הכתבה ייקרא שגב), "יכולנו לדבר סתם ככה ופתאום הייתי מרגיש דפיקות ואז הייתי מתעלף. סחבתי את זה שבע שנים, עד שזה החמיר והייתי חייב להודות שיש לי בעיה. אני הרי לא בחתך הגילים של האנשים שחולים במחלת לב.

אני גולש מגיל אפס, שוחה, רץ, אז איך לי קורה דבר כזה? הייתי בטוח שזה כלום, לא קלטתי עד כמה זה חמור. אחרי שהייתי בבית חולים איכילוב בבדיקות, התקשרו מיד לקבוע לי תור לצנתור וחשבתי שהם ממהרים בגלל שאני מפורסם. לא הבנתי את המשמעות. יום לפני הצנתור היתה בטלוויזיה תוכנית על צנתורים ואז התחלתי להילחץ. תפסתי את הראש והדברים התחילו להתחבר לי. למחרת הגעתי עם אמא שלי לבית חולים והתחלתי לבכות. מדי פעם עברו אנשים והחמיאו לי על המתכונים שלי והייתי נבוך".

ואיך הרגשת אחרי שזה נגמר?

"אחרי ארבע שעות יצאתי מחדר הניתוח וראיתי את כל המשפחה שלי, את החברים, את אודטה, ושוב בכיתי. למחרת חזרתי הביתה להורים שלי ולא הפסקתי לבכות. הרגשתי שמשהו נכנס לי פיזית ללב והיום אני מבין את הערך של שמירה על הבריאות. זה מה שיקרה למי שלא שומר על תזונה, לא ישן מספיק, יעבוד בלחץ, ישתה קפה בלי הפסקה, ישתה אלכוהול, יעשן, יהיה עצבני".

ולאיזו משבצת השתייכת?

"בדיעבד אני יודע שזה קרה כי פתאום היו לי על הכתפיים הרבה משקולות. עבדתי כמו מטורף, עניינה אותי רק הקריירה, רק רציתי לעבוד. העבודה במטבח היא עבודה קשה, 16 שעות מהבוקר עד הלילה. התוכנית היתה לפני עלייתה והיה עליי המון לחץ. אודטה היתה שואלת אותי מה שלומי ואני רק דיברתי על עבודה. היא אמרה לי שאני צריך לנוח, שאשתה שמן אקליפטוס ונתנה לי כל מיני טיפים איך להירגע, אבל לא הקשבתי לה".

וגם היית רווק מבוקש, שזו עבודה מתישה משל עצמה.

"הייתי חיית לילה, לא היתה לי זוגיות. ביליתי, לא ישנתי, שתיתי בפאבים, חזרתי הביתה רעב ב־6:00 בבוקר, אכלתי שטויות ושעה אחר כך הלכתי לעבוד. הפסקתי לשתות אפילו יין. היה לי פחד שהאלכוהול יזרים את הדם ויעלה את הדופק".

אחרי הצנתור לא פחדת ללכת לישון ולא להתעורר?

"שאלתי את הרופא אם אני יכול לחזור לחיים רגילים והוא אמר לי, 'שגב, יש לך לב של ספורטאי, היתה בעיה והיא נפתרה'".

כבר בגיל 13 ידע שגב שהוא רוצה להיות שף והחל לעבוד במטבחים של מסעדות. ג'ולי, אמו, פדיקוריסטית רפואית, תמיד היתה מקור ההשפעה שלו ("תמיד היו סירים על האש, לא היה דבר כזה לחמם במיקרוגל"). אביו, ג'ק, פנסיונר של התעשייה האווירית, לא חסך מהמשפחה דבר ("זה לא בית שהכסף בא בקלות, אבל שום דבר לא היה חסר לנו"). יש לשגב שלושה אחים ואחיות, אחד מהם עובד במסעדה שלו.

לתודעה של העם הרעב בציון נכנס שגב כשהגיש פינת בישול אצל אודטה. בכל פעם ששבר שתי ביצים, היא עשתה קוצ'י מוצ'י. כמה שעקרות הבית אהבו את הבשלן המסוקס. ועדיין, כואב לו שהפך ל"השף החתיך שמבלה כל ערב עם בחורה אחרת".

למה לדעתך נוצר לך דימוי של השף המתהולל?

"כי פתאום הגיע למסך שף צעיר שנראה בסדר ולא היתה לו מסעדה. זה לא נראה לאנשים שאתה נראה טוב ומבשל. יש משפט ידוע של שפים, שאם אתה רזה אתה לא יכול להיות שף. הייתי כל הזמן נתון תחת זכוכית מגדלת, גם רווק, גם הייתי מהחלוצים של תוכניות הבישול במסך וגם לא היתה לי מסעדה אלא רק חברת קייטרינג. התחילו השאלות, למה אין לו מסעדה, כשלישראל אהרוני יש, לחיים כהן יש".

מה שעוד יוצא החוצה זו העובדה שאתה עמך.

"חשוב לי להרגיש בנוח, גם בעיצוב המסעדה שלי. אני לא מוציא את העיניים של האנשים. ככה גם דיברתי עם אודטה, 'עיניים' ו'כפרה'. גדלתי בראשון, הורי מרוקאים ואלג'יראים, קידוש בשבת זה חשוב ומי שלא מגיע לארוחת שבת אוי ואבוי לו. בגיל 16 הלכתי עם שרשראות, אין לי מושג למה עשיתי את זה. וכשאני מסתובב בשוק, אני מחבק, וכל מי שמבקש מקבל מתכון".

הביקורות מעולם לא היו מפרגנות. כששגב פתח את המסעדה הראשונה שלו, שגב בהרצליה פיתוח, מסעדת גורמה שרבים באצולת הביצה הברנז'אית אוכלים בה, שגב אכל את הקטילות. אבי אפרתי, מבקר האוכל של "ידיעות תל אביב", כתב: "שגב משה, השף הטלוויזיוני השרירי מ'שגב במטבח', מתגלה כיותר ידוען מבשלן".

"כאב לי לקרוא ביקורת על התוכנית בלי התייחסות לאוכל", אומר שגב, "התייחסו לזה שיש לי קעקוע על היד, שאני נוסע על רולר בליידס בשוק, וזה כואב. ואולי מפריע למבקר שאני נשוי למפורסמת, שיש לי שרירים ושבטלוויזיה אני מחייך ולא דידקטי. אנשים רוצים לראות חיוך על המסך".

שגב שוקד בימים אלה על פתיחת מסעדת גורמה אקספרס ברמת החי"ל, שתיתן מענה לאנשים שאין להם זמן. ובכלל, מבקריו ייאלצו להתמודד עכשיו עם עוד תוכנית בישול בהנחייתו, "אצל שגב במטבח", שעלתה בערוץ 2 (רשת) ומשודרת בכל יום ראשון ב־16:30. האקסטרה בתוכנית, בניגוד לתוכניות האולפן, תהיה בדמות סיורי שטח כאשר שגב ייצא לשטח ויבקר באתרים שונים בארץ, עם גזייה וציוד מינימלי. אכן, מעורר תיאבון.

מחוץ למסך ולמטבח המהביל שגב העניק את ליבו המשופצר לסטייליסטית סנדרה רינגלר. ביחד הם מגדלים את ליאו, בן שנה וחודש. בין טיסה לקריביים לטיסה לאטלנטה, הם מבלים עם אושיה לא פחות בלונדינית, שלי גפני, התאומה הרוחנית של רינגלר. הזוגיות של משה ורינגלר, או שאולי עדיף, שגב וסנדרה, עברה כמה פאזות. בגרסה הראשונה הם יצאו שלושה שבועות והבינו שזה לא זה.

שנה וחצי אחר כך, כשהלב של שגב החל להחלים בעקבות האירועים שנחשפתם אליהם בפתיח, סנדרה שבה לחייו. אחרי שהכירו במסגרת התוכנית שלו היא הזמינה אותו לארוחת ערב. עם יין (פלאשבק לקטע מוקדם יותר בכתבה: "הפסקתי לשתות יין. היה לי פחד שהאלכוהול יזרים את הדם ויעלה את הדופק").

"היינו אצלה וחשבתי אם לשתות או לא לשתות מהיין", נזכר שגב, "בסוף שתיתי וחיכיתי שיקרה משהו. סיימנו שני בקבוקים והייתי בסדר. אז הבנתי שהיא תהיה אשתי. איתה אני רגוע".

איך היא מרגיעה אותך?

"סנדרה לימדה אותי לישון. לא ישנתי כמעט. היא לימדה אותי לסדר את החיים שלי אחרת. הייתי קובע פגישות מוקדם בבוקר גם אם עבדתי עד מאוחר בלילה. היא שדרגה אותי".

סנדרה רינגלר ו שגב משה (צילום: רפי דלויה)

ואיך הבעיה בלב שינתה את היחס שלך לאהבה?

"כואב להגיד את זה, אבל אתה רוצה לעבור דבר כזה כדי לראות את הדברים בצורה אחרת. אחרי שאתה נופל אתה מבין מה הפסדת. אני מודה לאלוהים על זה. שום דבר לא ברור מאליו. בדיוק אתמול היתה לי שיחה עם סנדרה על זה, היא שאלה מתי נצא מהמינוס, מתי נטוס לחו"ל. אמרתי לה שאסור לנו להתעסק בדברים האלה. טוב לנו ביחד, יש לנו ילד מקסים, אנחנו מטיילים כשאנחנו רוצים. נכון שאנחנו לא טסים עכשיו לסן־טרופה, אבל כשאתה מתעסק בעתיד אתה מפספס את ההווה".

היי, יש לך רכב יפה, מסעדות, תוכניות טלוויזיה, וגם לסנדרה לא חסר, בלי עין הרע. קצת קשה לי לראות אתכם חיים במינוס.

"גם בעלי עסקים רווחיים נמצאים במינוס בחשבון הפרטי שלהם. שנינו עצמאים ואנחנו חיים במדינה שמאשרת לך 200 תשלומים באשראי ובצ'קים. אני מגיע מבית חם ואוהב, אבל זה בית שגדלים בו על תשלומים. אני עובד, אני לא שחקן הוליוודי, אנחנו לא הולכים לפתיחות, כי זה פחות מדבר אלינו. אנחנו יותר בעשייה, כותבים לנו חלומות ביחד, על נייר...".

סטופ! כותבים חלומות ביחד על נייר?!

"שמעת על תיאורית הסוד? אני גרופי של רוחניות. אני מאמין שאנחנו במאים של עצמנו. איפה שאנחנו נמצאים, זה בזכותנו. ואם אנחנו מחליטים כל הזמן להתלונן שהיד כואבת, היא תכאב בסוף. זוגיות ומשפחה זה עסק".

יש לכם גבולות אדומים כזוג?

"לא נעשה קמפיין להלבשה תחתונה ביחד".

• את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא בגיליון החדש של "פנאי פלוס"