פדיקור התזמורת

ברוכים הבאים לעוד סיפור סינדרלה קלאסי, או במקרה שלנו, לכלוכית. אבל שלא תקלטו את השחקנית העולה רינת מטטוב לא נכון. אומנם מאז שהיא זוכרת את עצמה היא מלוהקת לתפקידים של בחורה שברירית, כעורה (אם להיות עדינים) ולא זוהרת, אבל עצם הגשמת החלום - להיות שחקנית - אחרי ילדות ממש לא פשוטה, הופך אותה בעינינו למינימום מיס יוניברס. ואתם יודעים מה? עזבו אתכם מקלישאת היופי הפנימי ותנו עוד הצצה בתמונות. נו, לא הורסת?

"להסיר שערות מהרגליים זו השתעבדות". מטטוב פורמת עול (צילום: כפיר חרבי)

לא סתם פתחנו במבט שטחי של סקירת הלוק של מטטוב, 26. אם עוקבים אחרי הקריירה שלה אפשר להבחין כי הן ב"האלופה" ב־HOT והן בשואב הפסלונים "ביקור התזמורת", היא עושה תפקידים שלא היו מביישים את אחיותיה החורגות, אסתי ובטי ממשפחת המכוערת.

קשה שלא לעשות מהמראה שלה אישיו, בעיקר לאור התייחסותה לעניין. בשלב מסוים מצאתי את עצמי נקלעת לוויכוח סוער נגדה בענייני אסתטיקה.

"להסיר שערות ברגליים זו השתעבדות לפעולה חסרת משמעות", היא קובעת נחרצות, בעוד אני מלמלת "חמסה, חמסה, בן פורת יוסף", פן תיפול עליי שערה משערות רגליה. "בזמן הזה", היא טוענת, "אני יכולה לראות סרט, לעשות ספינינג. חצי שעה מהחיים שלי הולכת, על מה? הגעתי למצב שאני שלמה עם הגוף שלי. חברים שלי אמרו לי שאני חייבת להיות אסתטית כי אני שחקנית, אז אני משחקת את המשחק".

למען אלוהי הסרנגות!

"לפני שלושה ימים, כשרצתי על ההליכון במכון הכושר, נפל לי האסימון למה יש לי רתיעה מזה. כשהייתי קטנה שמתי לק, ודוד שלי מאוד כעס עליי בגלל זה, ונורא לא היה לי נעים. דווקא בגיל צעיר הייתי כמו ליידי, נשית כזאת, אבל לא אהבו את זה בבית וכנראה שזה השפיע עליי לטווח הארוך. גדלתי על זה שחיצוניות זה לא מה שחשוב בחיים, כמו ללמוד למשל".

יותר קל לקרוא ספרי לימוד כשיש פחות גבות.

"בצבא ובתיכון סידרתי גבות ושנאתי את זה. ואז יום אחד בצבא נפל לי האסימון שיותר אני לא עושה את זה, לא משנה מה. לאמא שלי ולמשפחה המורחבת זה מפריע".

רגע, המשפחה שלך מחליטה גם בענייני יערות ברזילאים?

"המשפחה הבוכרית זה ציר משמעותי בחייו של חבר המשפחה. הם מתערבים במה שאני אוכלת, במה שאני קונה. בכל מפגש משפחתי דנים בילד, כל פעם עוברים למישהו אחר. מדברים על איפה הוא צריך להשתפר, כמה חשוב ללמוד מקצועות כמו מתמטיקה וגיאוגרפיה".

אז איך הם הסכימו שתהיי שחקנית?

"אם לא הייתי קוטפת פירות ומקבלת הערכה בתחום, זה לא היה עובר בשקט. אמא שלי עדיין חוסכת ללימודים האקדמיים שלי ומקווה שיום אחד אתפכח ואלמד רפואה. אם יהיה חודש שאני לא אעבוד, יהיה מצב חירום במשפחה".

"בצבא ובתיכון סידרתי גבות ושנאתי את זה". מצא אשה מטטוב 

משפחת מטטוב מבוכרה - מאמא לודמילה, אחות במקצועה, פאפא אליהו, מהנדס בניין, והאח רובי, 24 ("הנפש התאומה שלי") - יכולה לישון בשקט מאחר שהג'וניירית מסתמנת כדבר הבא של עולם המשחק. באמתחתה יש כבר שלל תפקידים משובחים - המטפלת שבה רני זליג (מייקל לואיס) מתאהב בה ב"האלופה", ואוזי הרוקרית שמכורה לסמים והרס עצמי ב"מסכים" - וגם שתי מועמדויות לפרס אופיר, האחרון על תפקיד קטן ומרגש, שבו היא מגלמת נערה ביישנית בשם יולה, בסרט שהיה לזוכה הגדול של האוסקר הישראלי וקטף פרסים ותשבחות ברחבי אירופה, "ביקור התזמורת".

ילדותה של מטטוב לא היתה יכולה להכין אותה לקראת הקריירה הנוסקת. היא נולדה באוזבקיסטן ועלתה לישראל כשהיתה בת תשע. "רקדתי שם בלהקה", היא נזכרת בנוסטלגיה, "היינו צריכים לצאת לסיבוב הופעות ברוסיה. זה היה החיים שלי, אז כשההורים שלי אמרו שעוזבים לארץ, אמרתי שאני נשארת. כמובן שאף אחד לא לקח אותי ברצינות.

"על הארץ רק ידעתי שמדברים עברית ושצריך לשמור על זה בסוד. גדלנו סביב מוסלמים, טורקים ורוסים בזמן שהיתה מלחמה בין האוזבקים לטורקים. אני זוכרת שיום אחד הייתי בקייטנה מרוחקת, ואבא שלי הגיע פתאום, לקח אותי על הידיים ורץ לכיוון האוטו. עכשיו זה נשמע כמו סרט, אבל אז זה נראה לי מגניב ולא פחדתי. ההורים שלי נתנו לנו הרגשה שהכל בסדר, המשכנו להיות ילדים ולעשות שטויות".

"כשההורים שלי אמרו שעוזבים לארץ, אמרתי שאני נשארת" (צילום: כפיר חרבי)

"כשהגעתי לארץ הרגשתי את האחריות. אחי התחיל את כיתה א', היה לו קשה והייתי צריכה לשמור עליו, להכין לו אוכל, לדאוג לו, כי הוריי עבדו קשה. לא היו יותר חוגי בלט ופסנתר".

איזו ילדה היית?

"מאוד שקטה. החוץ לא עניין אותי, לא הלכתי למסיבות. גם כשגדלתי היתה לי בעיית תקשורת עם הסביבה. זה לא הפריע לי, כי תמיד אמרתי לעצמי שלא משנה מה, יש לי את אחי ואת עצמי וזה הספיק לי. היה שלב שזה הפך למצוקה, שלא הצלחתי לבטא את עצמי. ראיתי שאני לא נמצאת באותו סטטוס כמו בנות גילי, שיש להן חבר, שמפלרטטות, שהן סרקסטיות ומתוחכמות, וזה השאיר אותי מאחור. רק עכשיו אני לומדת את חוקי המשחק, וזה רק בגלל שאני שחקנית, אחרת עוד לא הייתי לומדת".

בזמן שטלי שרון, חברתה לספסל הלימודים בבית הספר למשחק של יורם לווינשטיין, קטפה את כל התפקידים השווים, מטטוב נכנסה לחור שחור, בטוחה יותר מאי פעם שלעולם לא תעבוד בתחום הזה. כשקראה בעיתון על הליהוקים של "מישהו לרוץ איתו" ב־HOT, אזרה אומץ, התקשרה ורצה לאודישן. זה נגמר בתפקיד של נערת רחוב פירסינג ורסטות, פלוס מועמדות לפרס אופיר. לאחר מכן עשתה תיאטרון ("כישוף" בקאמרי, "הזדמנות" שהשתתף בפסטיבל תיאטרון קצר), טלוויזיה ("האלופה", "מסכים") וקולנוע ("ביקור התזמורת").

"נכנסתי לנישה של ילדה שהקרקע מתחתיה לא יציבה והיא נאחזת במשהו שמתפרק כל הזמן", מאבחנת מטטוב, "יש לי את המזל שנכנסתי לנישה הזאת, כי זה רחוק ממני, המרדנות הזאת, הגותיות והסמים. נבחנתי לתפקיד מסוים ב'האלופה' ולא התקבלתי, אבל המפיקים החליטו לכתוב בשבילי תפקיד, וזו מחמאה נורא גדולה. לי רק נשאר לעשות מהתפקיד הזה מטעמים".

כל הדמויות שעשית מזכירות אותך באיזשהו אופן.

"כנראה שזה מה שאני מקרינה, אבל אני מטפלת בזה. היום אני לא ככה, זה עניין של תקופות. היום אני יודעת לעשות מינגלינג, לחייך ואז לחזור הביתה ולהסתגר. ואם אני מרגישה שאני מתחילה לסבך את עצמי, אני יודעת לא ליפול לתוך רחמים עצמיים".

אמרו לך שאת מזכירה את רונית אלקבץ? גם היא חידתית.

"תמיד רציתי לפגוש אותה וב'ביקור התזמורת' באנו לסטודיו של דורון אשכנזי להתלבש, וכשהיא נכנסה, זו היתה הפעם הראשונה שנפגשנו. היה משהו מיסטי במפגש בין המבטים שלנו, אבל לא דיברנו. אחר כך באחת ההקרנות, היא אמרה לי שאני עושה תפקיד נהדר ועניתי לה שאני מחכה ומקווה שנשחק ביחד אמא ובת. אני מקווה שלא העלבתי אותה... הייתי צריכה להגיד שנשחק שתי אחיות".

עם רזומה של תפקידים מורכבים, איך נפלת לטלנובלה עם שחקנים בעלי רקע דל יחסית כמו מייקל לואיס ועדי הימלבלוי?

"אני לא חושבת שאני יותר טובה מעדי ומייקל כי למדתי. לכל בן אדם יש את הדרך שלו, גם מייקל עובד קשה, אי אפשר להצליח בתחום הזה מבלי לעבוד קשה".

לא מעליב אותך שתפרו בשבילך תפקיד של מכוערת?

"הסוכנת שלי (פרי כפרי - נ.ר) נרתעה מכך שאכנס לנישה של המכוערת. אמרתי לה שלא ככה עובדת הדמות, שזה לא כזה שטחי ושאביא משהו מעבר לזה. לא משנה מה ישימו עליי ומה תיאור הדמות, בסופו של דבר אני עושה את הבחירות לדמות וסומכת על עצמי".

אחרי שחשפה את הנשיות החבויה בה גילתה מטטוב את המין הגברי וקלטה שיש פה משהו, קצת באיחור. "גיליתי את העולם הזה ממש לא מזמן", היא מתנצלת בחיוך, "לפני שלושה חודשים, ליתר דיוק. גיליתי מה זה אומר להיות מאוהבת, איך זה ישפיע עליי. יצאתי לדייטים, אבל לא סקרן אותי להמשיך. זה התחיל להפריע לי בבית ספר למשחק, כי אנשים שם חשבו שזה מוזר. לא הבינו למה זה רחוק ממני".

ואיך הסברת את זה לעצמך?

"היה לי נוח לא להתבגר, רציתי להישאר ילדה עד כמה שאפשר ולא סבלתי מזה. כשפגשתי את האהבה הראשונה שלי לפני שלושה חודשים זה קרה בלי יותר מדי שאלות. הוא פתח בשבילי דלת, ואני שמחה שזה הוא שהיה שם מכל מיליוני הגברים שיכלו להיות. לא מזמן זה נגמר, אבל טוב שזה היה".

מה גילית על עצמך כשהיית בזוגיות?

"דברים קרו לי פיזית בבטן, הכרתי את הגוף שלי, את הנפש שלי. פתאום הייתי הילדה שלא מבינה כלום והוא זה שמלמד אותי. ואני בן אדם שצריך להיות בשליטה".

את מוכנה לאהבה הבאה?

"זה בית ספר שעברתי. נראה לי שמכאן, זה רק ילך וישתפר".

• את הראיון המלא עם רינת מטטוב תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס " החדש