משחק ילדים

בוב בישופ, מאמן קבוצת הנוער בוילנד ומגלה הכישרונות הראשי של מנצ'סטר יונייטד בצפון אירלנד, הסתכל על המגרש ולא האמין למראה עיניו: ילד נמוך ושדוף עשה צחוק מכל הקבוצה שלו. הילדון, כולו בן 15, עבר שוב ושוב את השחקנים של בוילנד כשהכדור דבוק לו לרגליים והרביץ גול אחרי גול. ברוב המקרים הוא עשה את זה אחרי שהשכיב מאחוריו לא פחות משניים־שלושה מגינים, פלוס שוער המום שלא נותר לו אלא לנגב את הבוץ מהפרצוף. בסיום המשחק רץ בישופ לבית הדואר המקומי, ושיגר טלגרמה לבוס הגדול של מנצ'סטר, מאט באזבי. "אני חושב שמצאתי בשבילך גאון", היו חמש המילים שנכנסו להיסטוריה.

השנה היתה 1961, והגאון ההוא היה ג'ורג' בסט, מי שיהפוך לכישרון הבריטי הגדול ביותר בכל הזמנים. בישופ קיבל בזמנו הרבה קרדיט על עבודת הסקאוטינג שלו, אבל במונחים של היום, העובדה שבסט התגלה רק בגיל 15 היתה נתפסת ללא ספק כמחדל. ככה זה עם מגלי הכישרונות של המאה ה־21, הם אוהבים אותם צעירים. היום מסמנים את הכוכבים של מחר כבר בגיל תשע, עשר, מקסימום 11. המגמה הזאת הופכת את העבודה של הסקאוטים למסובכת יותר מאי פעם, ועל זה אתם יכולים לקרוא במסגרת; אבל היא גם הופכת ילדים בני 16־17 לשחקנים רציניים, או־טו־טו סופרסטארים - ועל זה אתם יכולים לקרוא ממש עכשיו.

אף אחד מהשחקנים שבמורד הכתבה הזאת לא חגג עדיין יום הולדת 20, ואני בכל זאת מוכן להתחייב שתוך חמש שנים, לפחות שניים מהם יהיו מהכוכבים הכי גדולים של הכדורגל העולמי. ושימו לב שאני אומר "להתחייב", לא "להמר" - כי כמו בוב בישופ בשעתו, אני חושב שמצאתי בשבילכם כמה גאונים.

שחקן השנה הבאה | סרחיו אגוארו

כשחובבי כדורגל אמיתיים שומעים היום את השם סרחיו אגוארו, סביר להניח שהם לא ממש מגרדים בראש ואומרים לעצמם "סרחיו מי?". הרי אגוארו כבר סגר עונה שלמה בליגה הספרדית, אחרי שאתלטיקו מדריד רכשה אותו ב־22 מיליון יורו מאינדפנדיינטה הארגנטינית. נכון שהעונה הספרדית הראשונה שלו לא היתה מזהירה, אבל הוא בכל זאת סיים אותה עם מאזן נאה של שמונה כיבושים, כולל שער נגד ברצלונה בקאמפ נואו. מצד שני, סרחיו "קון" אגוארו הוא עדיין לא שם שכל ילד ממלמל לעצמו לפני השינה - והשנה זה עומד להשתנות.

"בני זונות, מי כתב לי בערבית על היד?" (צילום: רויטרס)

אחרי שאתלטיקו מכרה לליברפול את הסמל המסחרי שלה, פרננדו טורס, עכשיו היא הקבוצה של קון. עם כל הכבוד לשחקנים החדשים בסגל, דייגו פורלן וחוסה אנטוניו רייס, הילד מארגנטינה הוא הכוכב האמיתי פה. יותר מזה: הוא שחקן לא פחות טוב מלאו מסי. באחריות.

השליטה בכדור, המהירות, היציאה מהמקום, השערים - כמעט כל דבר שקון עושה על המגרש מזכיר את החבר הטוב שלו מברצלונה. אבל יש גם הבדל משמעותי אחד בין השניים: הכוכב של בארסה הוא ילד טוב, והכישרון של אתלטיקו הוא חתיכת פרחח, שלא לומר ערס. אחד שנולד במשפחה מרובת ילדים, גדל ברחובות ולמד את החיים מהצד האפל שלהם. זאת גם הסיבה לחוסר ההצלחה היחסי שלו בעונה שעברה: קון גילה מהר מדי את החיים היפים של מדריד. בעיקר את אלה שמתחילים אחרי השעה שבה מסי הולך לישון עם הדובי.

הקיץ, כשהילד־טוב־ברצלונה עשה דברים גדולים בקופה אמריקה בוונצואלה (אבל הפסיד במשחק הגמר נגד ברזיל), הבליין ממדריד הוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל הנוער. קון, שצעיר ממסי בשנה, היה גם מלך השערים וגם השחקן המצטיין בטורניר שנערך בקנדה. הימור פרוע? עוד העונה הוא יהיה השחקן המצטיין בליגה הספרדית. וכבר מדגדג לי באצבעות להמר גם שאתלטיקו תיקח אליפות, אבל בינתיים אני מצליח להתאפק.

הילד שניצח את פלה | אלשנדרה פאטו

ב־1994, כשאיינדהובן שילמה ארבעה מיליון דולר כדי להחתים חלוץ ברזילאי בשם רונאלדו, הרבה אנשים תהו מה היא עישנה. ארבעה מיליון דולר? על ילד בן 17 שבקושי קרע זוג נעליים?

טוב, בדיעבד ברור שאיינדהובן ידעה בדיוק על מה היא משלמת. הרי רונאלדו הספיק לכבוש יותר מ־50 שערים כבר בשנה הראשונה שלו כמקצוען בברזיל. ואולי בזכות התקדים הזה, כשמילאן הוציאה לאחרונה לא פחות מ־20 מיליון דולר על עוד חלוץ ברזילאי בן 17, אף אחד לא חשב שהיא איבדה את זה. למעשה, לאף אחד אין ספק שמילאן עשתה עסקה פנטסטית. ככה זה כשמדובר במכונת השערים הכי משוכללת שנולדה בברזיל מאז - נו, כן - רונאלדו.

אלשנדרה רודריגס דה סילבה. זה השם המלא של המכונה, אבל אף אחד לא קורא לו ככה: הוא מכונה אלשנדרה פאטו, על שם העיירה שבה נולד (פאטו בראנקו קוראים לה, שזה "הברווז הלבן", מה שהופך את אלשנדרה פאטו ל"הברווז אלכסנדר" בתרגום חופשי. שלא תגידו שאין מידע שימושי ב"בלייזר").

רק לפני תשעה חודשים נתן פאטו את הופעת הבכורה שלו בבוגרים של אינטרנסיונל פורטו אלגרה, והיא היתה בלתי נשכחת: באותו משחק נגד פלמייראס, הוא הבקיע שער, בישל עוד שלושה ובעט פעמיים לקורה. עכשיו אולי תשאלו למה כישרון כזה לא הגיע לבוגרים מוקדם יותר, והתשובה היא שהאנשים של אינטרנסיונל יודעים מה הם עושים: הנהלת הקבוצה אפשרה לפאטו לשחק רק אחרי שחתם על חוזה עם סעיף שחרור של 20 מיליון דולר. לא פראיירים, הברזילאים. הם ידעו טוב מאוד שבאירופה שמעו על הילד כבר כשהיה בן 15 (אחרי שפאטו חתם במילאן הודה מאמן אינטר רוברטו מאנצ'יני ש"כבר שנתיים אנחנו עוקבים אחריו"), ולא היתה להם שום כוונה לתת לו ללכת בלי לראות מזה כמה לירות.

פאטו אמנם משחק בקושי תשעה חודשים, אבל הוא כבר הספיק לזכות עם אינטרנסיונל באליפות העולם לקבוצות אחרי ניצחון בגמר על ברצלונה הגדולה. בזכות התואר הזה הוא גם הצליח לעשות היסטוריה, ולשבור את השיא של פלה מ־1958, כשהפך לשחקן הצעיר ביותר שזכה אי פעם בתואר בוגרים רשמי של פיפ"א.

למילאן הוא הגיע בזכות איש הקשר הברזילאי שלה, לאונרדו. כוכב העבר הוא היום חבר בהנהלת מועדון הפאר האיטלקי, והאיש שאחראי לקשרים עם המולדת. בזכותו הרוויחה מילאן את קאקה, ועכשיו גם את פאטו הצעיר.

בתחילת החודש שעבר חגג פאטו יום הולדת 18, וכבר למחרת התחיל להתאמן עם הקבוצה הבוגרת של מילאן. בחודשים הקרובים הוא אמור להתאקלם בסביבה החדשה וללמוד איטלקית, כדי שעד התאריך הבא לרישום שחקנים חדשים בליגה האיטלקית הכל יהיה מוכן. בתחילת השנה הבאה, כשהוא יחשוף בפני האיטלקים והעולם כולו את הכישרון הנדיר שמאפשר לו לשדך את הכדור לרשת, לא תרצו לפספס את זה.

889 גולים בתור התחלה | בוז'אן קרקיץ'

אין מה לעשות, רוב הכישרונות הצעירים הגדולים בכדורגל העולמי מגיעים מדרום אמריקה. אבל יש גם יוצאים מן הכלל. קחו למשל את בוז'אן קרקיץ' מברצלונה: הילד הזה הוא ספרדי מלידה. ועוד עם שם יוגוסלבי.

האחריות לשם המטעה הזה נופלת על אבא קרקיץ', סרבי במוצאו. גם לו קוראים בוז'אן, וגם הוא היה כדורגלן: בשנות ה־80 הוא שיחק בכוכב האדום בלגרד, ובהמשך היגר לספרד. שם הוא התחתן עם אישה קטאלונית, ועשה איתה ילד פלא.

בוז'אן קרקיץ' ג'וניור הצטרף למחלקת הנוער של בארסה כבר בגיל תשע, ובשבע השנים הבאות הבקיע לא פחות מ־889 שערים. נכון, מדובר במשחקים של קבוצות ילדים, אבל שבע שנים עם ממוצע של שלושה שערים למשחק זה עדיין הישג כמעט בלתי נתפס.

"חודשיים בצבא, נהיה לה כזה תחת" (צילום: רויטרס)

היום, בגיל 17, קרקיץ' הוא הכישרון האירופי הכי גדול בקבוצת הגיל שלו - ואולי גם בן ה־17 הכי טוב בעולם כולו. הילד הוא שחקן מושלם: מהיר, עם טכניקה פנטסטית ובעיטה חזקה ומדויקת, משחק ראש מעולה וביטחון עצמי מרשים. הוא שיחק בכל הנבחרות הצעירות של ספרד, כשברוב המקרים היה צעיר בשנתיים מכל יתר השחקנים - ותמיד גם הטוב מכולם.

קרקיץ' המשיך להבריק גם בקבוצה הבוגרת של ברצלונה. כשתיירי הנרי שיתף איתו פעולה בפעם הראשונה, הוא לא האמין: ילד שהכוכב הצרפתי מעולם לא שמע עליו מחלק לו פתאום סדרה של מסירות גאוניות שמעמידות אותו לבד מול השוער.

בברצלונה התלבטו בקיץ מה לעשות עם קרקיץ' ועם החבר שלו ג'ובאני דוס סנטוס (שעוד מעט תקראו גם עליו). הרי השניים האלה מתמודדים על מקום בהרכב עם ארבעה מהשחקנים הטובים בתבל - רונלדיניו, תיירי הנרי, לאו מסי וסמואל אטו. ובכל זאת, הנשיא ז'ואן לאפורטה והמאמן פרנק רייקארד החליטו שהם יהיו חלק בלתי נפרד מהקבוצה כבר עכשיו. זה מאוד פשוט: הם טובים מדי בשביל לתת להם לחכות עוד שנה.

אחרי שקרקיץ' הוביל את נבחרת ספרד עד גיל 17 לגמר המונדיאל (ולא שיחק בגמר בגלל הרחקה טיפשית), הוא חזר לברצלונה, ישר לקבוצה הבוגרת, לליגה ולליגת האלופות. כמו שזה נראה עכשיו, שני הילדים החדשים של בארסה יגרמו בקרוב מאוד לאחד מארבעת ה"פנטסטיקוס" לעזוב.

בבארסה עדיין לא החליטו. מה שבטוח, העתיד של הקבוצה בידיים טובות. שלא לדבר על הרגליים.

המקסיקני הכי ברזילאי | ג'ובאני דוס סנטוס

חוץ מזה שג'ובאני "ג'יו" דוס סנטוס מבוגר בשנה ושלושה חודשים מבוז'אן קרקיץ', הסיפור שלו דומה למדי. גם הוא בנו של כדורגלן שעבר ממדינה למדינה, רק שבמקרה הזה היה האב, זיזיניו, שחקן ברזילאי שעבר למקסיקו. שם גם נולד הבן המוכשר שלו, אבל כבר כשמלאו לו 12 החליט אבא להעביר אותו למחלקת הנוער של ברצלונה (שם משחק היום גם אחיו הצעיר, ג'ונתן. וגם גיא אסולין הישראלי, אגב).

ג'יו שיחק לצד לאו מסי, אבל בניגוד לארגנטיני, נשאר עד גיל 19 בקבוצת המילואים. זה לא מנע ממנו לעשות שירות קרבי בנבחרת הנערים של מקסיקו, ולסחוף אותה לפני שנתיים לזכייה באליפות העולם עד גיל 17. על הדרך הוא גם עשה לא מעט כותרות כשבחר לייצג את המדינה שבה נולד, למרות שטכנית הוא יכול היה לשחק גם עבור ברזיל. ובעצם לא רק טכנית, כי הגנים הברזילאים ניכרים בכל מהלך שלו: כמו שהסגנון של קרקיץ' מזכיר את זה של מסי, ככה ג'יו מזכיר את רונלדיניו. הם אפילו דומים פיזית, לפחות מרחוק. כי כשמסתכלים מקרוב, ג'יו יכול להיות רגוע. בעניין הזה הוא מנצח בקלות.

"איזה כיף, יו-יו ענק" 

ג'יו הספיק להשתתף בקיץ בחמישה משחקי ההכנה של ברצלונה לקראת העונה החדשה, ולהבקיע בהם ארבעה שערים - יותר מכל שחקן אחר. לפניהם הוא בלט גם באליפות העולם לנוער בקנדה, שם דורג שלישי בטבלת השחקנים המצטיינים של הטורניר. אחרי ההופעות הראשונות שלו העונה בקבוצה הבוגרת, אין בכלל ספק: ג'יו יהיה אחד מהכוכבים הגדולים של בארסה בשנים הקרובות. יש לו טונות של ביטחון עצמי, והקלילות שבה התברג בין כל הסופרסטארים שלצידו היא לא פחות ממדהימה. שלא לדבר על היכולת.

סיפור שמתחיל בבלומפילד | אבר באנגה

הכדורגלן האחרון ברשימה הוא היחיד שעדיין לא הגיע לאירופה, אבל אין ספק שזאת רק שאלה של זמן. בכל זאת, המשחק הרשמי הראשון שלו במדי בוקה ג'וניורס הארגנטינית היה בסך הכל לפני שבעה חודשים.

אבר באנגה בן ה־19 נולד ברוסאריו, בדיוק כמו לאו מסי (כן, שוב הוא); השניים אפילו שיחקו אחד מול השני כילדים. אבל בזמן שמסי פרץ קדימה, הוא נאלץ לחכות להזדמנות שלו עד השנה. את הצ'אנס להראות מה הוא יודע קיבל באנגה אחרי שבוקה מכרה את פרננדו גאגו לריאל מדריד, ומאז הספיק לזכות בשני תארים חשובים: גביע הליברטדורס (המקבילה הדרום אמריקאית לליגת האלופות), ואליפות העולם לנוער.

"נגד ישראל היה יותר קל"

באופן טבעי, בגלל שהטאלנט הצעיר מתפקד כקשר אחורי, הוא מקבל פחות חשיפה וכותרות מחלוצים מבקיעי שערים. אבל מדובר בכישרון ענק שמנהל את המשחק מאחור בקור רוח ובמיומנות של שחקן בן 30. למען האמת, קצת קשה לחבר בין הבגרות הזאת לילד הביישן שזכינו לראות כאן אצלנו ממש לא מזמן. זוכרים שלפני קצת יותר משנה הגיעה בוקה ג'וניורס לישראל בהרכב חסר שכלל גם איזה שחקן נוער אלמוני? אז משחק הידידות של בוקה נגד מכבי תל אביב הפך להופעת הבכורה של אבר באנגה בבוגרים.

באנגה לא היה אז רק אלמוני: הוא אפילו לא חתם עדיין על חוזה מקצועני. למעשה, כששחקני בוקה סיירו בירושלים העתיקה, לא היה לו כסף לקנות מזכרות למשפחה. אבל אל תדאגו, היום הוא כבר מסתובב ברחובות בואנוס איירס בהאמר מפלצתי.

כל הסימנים מעידים על כך שבקרוב ייאלץ הנער הביישן בדימוס להותיר את רחובות בואנוס איירס מיותמים. בדיוק כמו גאגו, שפינה לו מקום בהרכב של בוקה אחרי שנמכר לריאל מדריד ב־20 מיליון יורו, כנראה שגם באנגה יחצה בקרוב את האוקיינוס תמורת סכום דומה. אולי אפילו גדול יותר. מה שבטוח, את המשחק נגד מכבי תל אביב בבלומפילד הוא לא ישכח לעולם.