שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    10 המפלצות המיתולוגיות של כל הזמנים
    לא, אנחנו לא מתכוונים למפלצות שמתחבאות מתחת למיטה כשאנו הולכים לישון. בסיפורים רבים מופיעות מפלצות מִסּוּגִים שונים - לפעמים הן ממש מְרושָּׁעוֹת ולפעמים דווקא נחמדות וַאֲדִיבוֹת. הכירו: 10 המפלצות הַמִּיתוֹלוֹגִיּוֹת המפורסמות בכל הזמנים. מדע לילדים

    כמעט בכל סיפורי המיתולוגיה המוכרים ניתן לפגוש מפלצות ויצורים מוזרים. חלקם מרושעים ומנסים לפגוע בבני האדם וחלקם דווקא טובים.

     

    יצאנו לפגוש את עשר המפלצות המפורסמות ביותר בעולם המיתולוגי, וניסינו להכיר אותן קצת יותר מקרוב. לפניכם מצעד המפלצות השלם:

     

    בָּסִילִיסְק

    מלך הזוחלים המיתולוגי, שיכול להרוג באמצעות מבט בלבד. ביוונית, במשמעות של המילה בסיליוס היא מלך וזה המקור לשמו של הבסיליסק. הוא ניתן לו בשל הסימן הלבן בצורת כתר שנמצא על ראשו.

     

    הבסיליסק בוקע מביצת תרנגול או מביצת זוחל בתנאים מיוחדים מאוד, ורק קריאת התרנגול יכולה להמיתו. בספר השני בסדרת "הארי פוטר", "הארי פוטר וחדר הסודות", מופיע יצור מיתולוגי זה, כאשר מבט ישיר בעיניו גורם לאדם הניצב מולו להפוך מיד לפסל דמוי אבן. 

     

    הִידְרָה

    ההידרה, או בשמה המלא ההידרה הלרניאנית היא יצור שחי במים ומזכיר בצורתו נחש. לפי המיתולוגיה היו להידרה תשעה ראשים, אך מספרם של הראשים משתנה מסיפור לסיפור. נשימתה של ההידרה קטלנית ביותר, וכל מי ששאף את האוויר שהיא נשפה - דינו היה מוות.

     

    מי שהצליח, בסופו של דבר, להרוג את מפלצת ההידרה היה הגיבור האגדי הרקולס, אבל הוא לא הצליח לעמוד במשימה לבדו. הרקולס ניסה להוציא את ההידרה מהקן שלה באמצעות ירי חצים בוערים לעברה. כאשר ההידרה יצאה, החל הרקולס לערוף את ראשיה.

     

    למרבה האכזבה, בכל פעם שהרקולס ערף ראש – מיד צמח במקומו ראש חדש. כדי לנצח בקרב הזעיק הרקולס את אחינו, איולאוס. השניים החליטו כי בכל פעם שהרקולס יערוף ראש - איואלוס ישרוף מיד את המקום ממנו עתיד היה לצמוח ראש חדש. כדי לוודא את ניצחונם, זרקו הרקולס ואיואלוס אבן ענקית לעבר ההידרה, וירו בה חצים שהיו טבולים בדמה הרעיל. 

     

    טְרוֹל

    הטרול, לפי המיתולוגיה, הוא יצור דמוי אדם, גדול מימדים, לא חכם במיוחד ובעיקר – מאוד מכוער. הפחד הגדול ביותר של הטרולים הוא אור השמש, שגורם להם להפוך לסלעים. כיוון שכך, הטרולים מתגוררים מתחת לפני האדמה, והכניסה למאורתם מוסוית באמצעות סלעים גדולים. במקום מגוריהם ניתן למצוא שלל אוצרות העשויים זהב, שהטרולים הצליחו לגנוב מבני האדם. לעיתים היו הטרולים אף חוטפים בני אדם, והופכים אותם לעבדים.

     

    הסופר ג'.ר.ר טולקין הזכיר רבות את הטרולים בספריו המפורסמים "ההוביט" ו-"שר הטבעות". גם הסופרת ג'י.קי. רולינג עסקה בטרול ההרים בספר "הארי פוטר ואבן החכמים".

     

    חד הקרן

    חד הקרן הוא יצור מיתולוגי שמיוחסות לו תכונות טהורות ואציליות. חד הקרן דומה לסוס עם זקן תיש, כשעל מצחו יש קרן אחת, כסופה. בסיפורים מתואר חד הקרן כיצור לבן כשלג שאינו פוגע בשום פנים ואופן בחי או בצומח, וניזון מטל הבוקר בלבד. 

     

    האגדות מספרות, כי רק בְּתוּלוֹת הַיָּם יכולות היו להתקרב לְחַדֵּי הַקֶּרֶן. לפי אחת הַסְּבָרוֹת חדי הקרן נכנסו למִּיתוֹלוֹגְיָה לאחר שאנשים מִיַּבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה

    הגיעו לראשונה לְיַבֶּשֶׁת אַפְרִיקָה וראו קַרְנַפִּים (זה גם יכול להסביר את הַסְּגולּוֹת הרבות שֶׁמְּיַחֲסִים אַנְשֵׁי יַבֶּשֶׁת אַסְיָה לקרן הקרנף). לפי סברה אחרת, המקור לסיפור חַד הַקֶּרֶן הוא דווקא הָרְאֵם (מין מסוים של אַנְטִילוֹפָּה), שלו שתי קרניים שבמבט מהצד נראות כקרן אחת. גם במקרה זה תוכלו לפגוש את חַד הַקֶּרֶן בסיפורו של "הָארִי פּוֹטֶר", שם מסופר כי דמו של חַד הַקֶּרֶן יכול להעניק ללוגמים ממנו תכונות קסומות, אך במקביל גם לקלל את חייהם.

     

    מֶדוּזָה

    על פי המיתולוגיה – כל המישיר מבט במדוזה הופך לאבן. שיערה של מדוזה עשוי נחשים ארסיים חיים, ידיה עשויות מתכת ושיניה חדות. אבל, לא תמיד זה היה כך. במקור היתה מדוזה נערה יפה עם תלתלי זהב, שאל הים, פוסידון, פיתה. כאשר אתנה, אלת החכמה ותכסיסי המלחמה, גילתה כי פוסידון ומדוזה נפגשו במקדשה - היא קיללה את מדוזה והפכה אותה למפלצת. לאחר מכן גורשה מדוזה לארץ שבה שורר אור שמש נצחי.

     

    מדוזה נהרגה על ידי פרסאוס, שהצליח לערוף את ראשה לאחר שהתקרב אליה עם מראה וכך לא הפך לאבן. מראשה הערוף של מדוזה בקעו הסוס המכונף פגסוס והענק כריסאור. פירוש שמה של מדוזה (מהשפה היונית) הוא "שומרת/מגינה", ולכן בימי קדם נהגו להצמיד פסל דמוי ראשה על דלתות של בתים, קברים, קירות ושיריונות כדי לשמור את הרשע והרוע רחוק ככל שאפשר. 

     

    עוף החול

    דמיינו לעצמכם יצור שלאחר מותו קָם לִתְחִיָּה... זהו בדיוק סיפורו של עוף החול (פֶנִיקְס) - ציפור האש הקדושה. על פי המִּיתוֹלוֹגְיָה הַמִּצְרִית, עוף החול חי במדבר 500 או 1461 שנה (תלוי בגרסה של הסיפור). לפני מותו הכין לעצמו עוף החול קֵן העשוי מֵעַנְפֵי קִינָּמוֹן ואז שרף את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר אסף את האפר הישן שנותר, עטף אותו בְּמור (סוג של קְטורֶת) והניח אותו במקום קָדוֹשׁ לַמִּצְרִים.

     

    ישנם ספרים המתארים את עוף החול כַּאֲנָפָה, נַחְלִיאֵלִי צָהוב אוֹ עַיִט בעל נוצות אדומות וצהובות. זו גם משמעות שְׁמוֹ הַיְּוָנִי של עוף החול - הפֶנִיקְס - שפירושו "צבע חום-אדום".

     

    צִיקְלוֹפּ

    הצִיקְלוֹפּ הוא יצור המופיע במִּיתוֹלוֹגְיָה הַיְּוָנִית. הוא מזכיר בצורתו בן אדם, אך בראשו ישנה עַיִן אחת בלבד. באחת הַיְּצִירוֹת הַיְּוָנִיּוֹת המוכרות ביותר -

    הָאוֹדִיסֵיאָה - מתוארים הצִיקְלוֹפּים כניגודם של בני האדם: הם חיים בִּבְדִידוּת – כל אחד במערתו הוא – כאשר כל אחד קובע חוקים משל עצמו, בהתאם לִתְפִיסַת עוֹלָמוֹ.

     

    דרקון

    אחד היצורים הנפוצים במִּיתוֹלוֹגְיָה. בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ דּוֹמֵה הַדְּרָקוֹן ללטאה או לדִּינוֹזָאוּר, ובתכונותיו נִקְשְׁרוּ מִיתוֹסִים שונים בְּתַרְבּויּוֹת רבות. לרוב, תפקידו של הַדְּרָקוֹן הוא לשמור על אוצרות או על מקומות קדושים. בשל כך תוארו לא פעם הַדְּרָקוֹנִים כאוהבי אוצרות, והופקדו על שמירת זהב ואבנים יקרות. לפי המִּיתוֹלוֹגְיָה הַיְּוָנִית, מכל אחת משיניו של הַדְּרָקוֹן יכול לזנק לוחם צְמֵא דָּם. לפי אותה מִיתוֹלוֹגְיָה, דמו של הדרקון יכול להעניק שליטה בִּשְׂפָתָם של כל בעלי החיים.

     

    רק מִיְּמֵי הַבֵּינַיִם דמותו של הדרקון החלה להיות מקושרת לְכוֹחוֹת הָאופֶל, והוא תואר כיצור חכם אך מרושע, שנושף להבות אש. בְּאַרְצוֹת הַמִּזְרָח הָרָחוֹק, לעומת זאת, מתייחסים לדרקון כְּאֶל יְצוּר שְׁמֵימִי, שמביא מזל. לפי הָאֱמוּנָה הַבּוּדְהִיסְטִית, לכל דרקון יש תחום אחריות נפרד וּמִפְּאַת קְדושָּׁתוֹ, מקימים לכבודו מִזְּבָחִים וּמִקְדָּשִׁים רבים. בכל אחד מאותם מקדשים ניתן למצוא פרחים, קְטוֹרוֹת וּמִינֵי מָזוֹן שמובאים למקום מתוך כבוד מָהוּל בְּפַחַד מפני החיה הקדושה.

     

    גְרִיפִין

    למפלצות רבות במיתולוגיה ישנו גוף קצת מוזר, המורכב מאיבריהם של כמה בעלי חיים. הגריפין למשל, הוא בעל גוף של אריה, רגליים קדמיות של נשר,

    ראש של עיט ואוזניים של סוס או חמור. לפי חלק מהגרסאות, לגריפין יש גם זנב של נחש. הגריפין, לפי המיתולוגיה, חי בקן, אך במקום ביצים הוא מטיל אבנים יקרות. הגריפינים היו מקודשים לאפולו, אל השמש והתבואה, ושמרו על אוצרות הזהב שלו.

     

    כִימֶרָה

    מפלצת מיתולוגית נוספת שנושפת אש ומורכבת מאיברי מספר בעלי חיים היא הכימרה. במיתולוגיה היונית מתוארת הכימרה כמפלצת בעלת ראש של אריה, גוף של עז וזנב של דרקון או נחש. ישנם סיפורים בהם הכימרה היא מפלצת בעלת שלושה ראשים: ראש של עז, של אריה ושל דרקון או נחש. כך או אחרת, בכל המיתולוגיות הכימרה נושפת אש. מי שהרג את הכימרה היה הלוחם בלרופון בעזרת הסוס המכונף, פגסוס.

     

    כיום משתמשים בשם "כימרה" בתחום המדע, כאשר רוצים לציין כי דבר מה מורכב משתי אוכלוסיות תאים שונות, למשל: בתחום השתלת האיברים. מצב כזה מכונה"כימריזם".

      

    איורים: יונתן וקסמן. הכתבה התפרסמה בגיליון אוקטובר של "גליליאו צעיר" - הירחון לילדים סקרנים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הדרקון מככב באגדות רבות
    איור: יונתן וקסמן, "גליליאו צעיר"
    מומלצים