ביקורת משחק: Half-Life 2: Episode 2

Episode 2 הוא המשך ראוי ל-Half-Life 2, וטוב בהרבה מ-Episode 1 שקדם לו. אך האם זה מספיק?

יובל בירב, vgames פורסם: 25.10.07, 11:00

חובבי Half-Life 2 לא צריכים לחכות רגע אחד נוסף: Episode 2 הוא בדיוק ההמשך לו חיכיתם. הוא אמנם קצר למדי, ונגמר דווקא כשהאקשן מגיע לשיאו, אבל הוא כולל תמצית מרוכזת של כל מה שהיה טוב במשחק המקורי: גרפיקה מעולה, אוייבים מגוונים, עלילה מותחת ונשק פיסיקלי אחד ששווה כל רגע.

מצד שני, לכל מי שנמאס כבר ממשחקים פעולה נוסח-Doom של "ללכת במסדרון חשוך ולחפש את המפלץ

שאורב לך", מכאן לא תצמח הישועה. בערך שלושה-רבעים מ- Episode 2 הם כאלו, ולמרות שיש בו כמה רגעי חסד, המשחק לא מתרחק מספיק מהנוסחה המאוסה והלעוסה הזו כדי שניתן יהיה להמליץ עליו לציבור הרחב.

Episode 2 הוא בדיוק מה שפיללנו לו, כל מה ש-Episode 1 לא היה: המשך ראוי באמת ומוצלח למשחק הפעולה המשובח Half-Life 2. הוא לא מחדש כמעט כלום, אבל למי איכפת? מי שנהנה מהמשחק המקורי יהנה גם מההמשך הזה, ורק יתבאס קצת שהוא נגמר כל כך מהר, וברגע כל כך קריטי.

העלילה הסוחפת והסבוכה של Half-Life 2 מתקדמת הלאה בעוד גורדון פרימן (שזה אנחנו) ואלכס ואנס (שזה החלום הרטוב שלנו) בורחים מהעיר אותה השארנו בסוף המשחק הקודם במצב סופני. במשך רוב המשחק אנחנו מתקדמים ברגל מעל ומתחת לאדמה, וצריכים לחסל מגוון מהאוייבים שהכרנו כבר בעבר: נמלי-ענק, זומבים, חיילי קומביין ושאר מרעין-בישין.

מסדרונות צפופים ואפלים

מרבית המשחק מתרחש בחללים אפלוליים וצפופים, עם מפלצים שמסתתרים מאחורי כל סיבוב: מסדרונות

מפותלים, מכרות נטושים, מעליות שלא עובדות, בסיסים תת-קרקעיים ומרתפים. לא מומלץ למי שסובל מקלאסטרופוביה, או למי שכבר נמאס לו מסגנון המשחק הזה אחרי שהוא נתקל בו כבר עשרות או מאות פעמים מאז "דום".

לקראת הרבע האחרון של המשחק, לעומת זאת, אנחנו נקבל מכונית מהירה שתיקח אותנו לאזורים פתוחים ומוארים יותר, ומשלבים נהיגה כייפית עם עצירות מפעם לפעם במטרה לבדוק אזורים מעניינים ולחפש אחר מצבורי נשק מוסתרים. השלבים במכונית הם בין הטובים ביותר במשחק, וחבל שאין יותר מהם.

לא הבטיחו לנו אויבים חכמים?

הרבה דובר בעבר על האויבים של סדרת Half-Life. אני מצטער לומר, אבל בשום שלב לא הרגשתי באיום משמעותי על חיי, רק במועקה כללית. לתחושה זו עוזרת העובדה שהמשחק שומר את ההתקדמות שלכם באופן קבוע, וכמעט אף פעם לא תצטרכו לחזור יותר מדי לאחור אחרי מוות.

רוב האויבים טיפשים עד מטומטמים, וגם ה"חכמים" שביניהם, כמו חיילי הקומביין או ה"ציידים" החדשים

- מעין רובוטים על שלוש רגליים, משוריינים היטב ויורים רימונים קטנים כחולים ומעצבנים - לא יודעים לשתף פעולה עם חבריהם או לתפוס מחסה, ומעדיפים לעמוד בקו האש שלכם עד מותם.

מכיוון שהאוייבים לא ממש חכמים, המשחק נאלץ להשתמש בטכניקות של הפתעה, מוזיקה מלחיצה, חדרים צרים ואפלוליות כללית על מנת לשמר את תחושת הפחד. זה עובד, אבל לא ממש מאתגר את המחשבה, ולא מתאים לכל אחד. הייתי שמח לראות קצת יותר תחכום או חריגה מהנוסחה הותיקה, שכבר מעלה אבק.

עלילה משובחת, גרפיקה מעולה ו-Gravity Gun

לשמחתי, מלבד נשקים סטנדרטיים למדי, כבר מהרגע הראשון של המשחק אנחנו מקבלים את הנשק המגניב מכל, ה- Gravity Gun, שיכול למשוך אליו כל חפץ ואז להשליך אותו במהירות לעבר המטרה. המשחק מלא בארגזים, קופסאות, מיכלי גז וסתם חלקי מתכת שאפשר לזרוק, לפוצץ ולהבעיר בעזרת הנשק הזה, וכך להפיג את השעמום שבחיסול אוייבים סיטונאי.

את האקשן הסתמי משפר מאוד גם הסיפור המפותל והמותח, הדמויות המעניינות, הדיבוב האיכותי ושאר האלמנטים העלילתיים, שכרגיל בסדרת Half-Life הם בין הטובים שניתן למצוא במשחקי פעולה. אלכס כוסית שיודעת גם להפציץ, Dog (שמופיע רק לזמן קצר) הוא הרובוט הכי מלא חיים שפגשנו מאז "Number 5", ואפילו דמויות המשנה מלאות בדיחות לא צפויות. אגב, כדאי מאוד לסיים את המשחקים הקודמים בסדרה, אחרת לא כל כך תבינו מה קורה ורוב הבדיחות הפנימיות יתבזבזו עליכם.

מחיאות כפיים מגיעות גם לגרפיקה. מנוע ה- Source של Half-Life 2 אולי כבר נחשב "מזדקן" יחסית למנוע Unreal 3 או המנוע של Crysis, אבל כוחו עדיין במותניו, והמשחק נראה מצויין - אם יש לכם את המחשב שיכול להריץ אותו על ההגדרות המקסימליות. השלבים שמתרחשים באוויר הפתוח, בין יערות ונחלים, נראים מעולה, ורק האנימציות קצת מקלקלות את החגיגה - אבל רק קצת.

השורה התחתונה

Half-Life 2: Episode 2 הוא משחק קצר. ניכר שהמפתחים החליטו לשמור על האקשן מרוכז ולהשאיר

לנו טעם של עוד, במקום למתוח את החוויה בלי סיבה כפי שזה נעשה במשחקים אחרים (אהמ... Halo... אהמ). למרות זאת, אחרי שחיכינו שנה למשחק הזה, חמש שעות זה קצת מאכזב, בעיקר כי המשחק נגמר בדיוק אחרי השלב הכייפי מכולם.

בשורה גדולה אין כאן, והמשחקיות מזכירה רוב הזמן אינספור משחקי פעולה קודמים. אבל הגרפיקה המעולה, העלילה הסוחפת והמושקעת וה- Gravity Gun מכפרים על כך. מומלץ בחום לחובבי פעולה מהסוג הסטנדרטי ולחובבי סדרת Half-Life.