האם דובים ישנים בחורף?

מדי יום מגיעות למערכת האנציקלופדיה עשרות שאלות בתחומים שונים ומשונים. כדי לחלוק את העושר עם כולכם, נציג מדי שבוע לקט שאלות נבחרות ואת התשובות שניתנו להן.  

יש לכם שאלה? כתבו לנו .

שאלה 1: האם דובים באמת ישנים בחורף? אני מתכוון, האם הם ישנים כמו שאנחנו ישנים?

תשובה: לגולש היקר שלום, דובים נכנסים לתרדמת חורף כדי לעבור בשלום תקופה של מחסור במזון ותנאי אקלים קשים. לפיכך, תרדמת החורף מצויה רק אצל הדובים החיים ברוחב גיאוגרפי גבוה, או בהרים גבוהים; הדוב המלאי, לדוגמה, החי בארצות טרופיות, אינו נכנס כלל לתרדמת חורף.

לקראת תקופת התרדמה, הדובים מרבים לאכול כדי לצבור שומן בגופם. לבסוף הם נכנסים למקום מוגן (מערה, עץ חלול, או מחפורת בשלג אצל דוב הקוטב), סוגרים את הפתח מאחוריהם ונרדמים. במשך כמה חודשים הם אינם יוצאים מהמקלט, אינם אוכלים ושותים ואינם מפרישים. קצב חילוף החומרים בגופם יורד פלאים, ונשאר נמוך עד להתעוררותם. למרות זאת, תרדמת החורף של דובים אינה מלאה, כמו זו של כמה סוגי יונקים אחרים (מכרסמים אחדים, עטלפים ועוד), או של זוחלים. אצל אלה, טמפרטורת הגוף יורדת כמעט עד לזו של הסביבה, ומתחוללים בגופם שינויים פיסיולוגיים מרחיקי לכת. אצל הדובים, לעומת זאת, הירידה בטמפרטורת הגוף אינה גדולה, והם מעבירים את הזמן בשינה "אמיתית" (כמו שלנו) ובנמנום, לסירוגין. יתר על כן, ברוב המינים הנקבת ממליטות גורים במהלך "תרדמת החורף" שלהן, ומיניקות אותם, מבלי להתעורר ממש.

שאלה 2: האם האבחנה בין ריחות טובים לריחות רעים היא מולדת או התניה נרכשת?

תשובה: לגולש היקר שלום, תיאורו של ריח כלשהו כ"טוב" או "רע" הוא תכונה נרכשת. היכולת המולדת של האדם (ושל בעלי חיים אחרים) מתבטאת בכך שאנו מסוגלים להבדיל בין הריחות שמדיפים חומרים שונים. כבר המחקרים הראשונים שנעשו בתחום זה, בתחילת המאה ה-20, מצאו שהאדם מסוגל להבדיל בין כ-400 סוגי ריח שונים, והמספר רק הלך וגדל במרוצת הזמן, ככל שהשתכללו שיטות המחקר.

בראייה אבולוציונית, חוש הריח מזהה למעננו חומרים מועילים, מזיקים או נייטרליים – למשל, צמחים ראויים למאכל, או שאינם אכילים, או רעילים. ההבחנה הבסיסית הזאת עשויה להיתפס אצלנו כריח טוב, לא-מעניין או רע, אחרי שאנו לומדים לתת שמות-תואר לדברים. אבל שם-התואר המסוים (טוב, רע) שאדם מסוים (אני, אתה) נותן לריח מסוים, תלוי במידה רבה מאוד בהתניה תרבותית: לדוגמה, ריחו של מנגל עמוס במיני בשר יניע אחדים מאיתנו לחפש איזו אמתלה כדי להיכנס "במקרה" אל השכן בעל המנגל, בתקווה שיזמין אותנו להישאר ולאכול; ואילו אחרים מבינינו, הצמחונים והטבעונים, יגיבו על אותו ריח עצמו בבחילה. לכן, ההבחנה בין ריחות היא תכונה מולדת; איפיונם הרגשי הוא תכונה נרכשת.

שאלה 3: שלום, האם יש בעל חיים עם מספר רגליים אי-זוגי? אם כן, מה שמו ואיפה אפשר למצוא אותו?

תשובה: לגולש היקר שלום. אם כוונתך לבעלי החיים החולייתנים (אלה שיש להם עמוד שדרה, כמו יונקים, זוחלים, עופות), התשובה שלילית:  כמו שנאמר אין חיה כזו, מלבד במקרים נדירים של מוטציה הגורמת להולדת בעל חיים עם גפה נוספת, שלרוב אינם נשארים בחיים. וכמובן, תמיד תיתכן קטיעת רגל מחמת תאונה כלשהי. אבל אם נרחיב את השאלה לבעלי חיים בכלל, ולגפיים במקום רגליים, כוכבי הים מצוידים בדרך כלל בחמש גפיים, ואחדים מהם – במספר גדול יותר, לרוב אי-זוגי. כוכבי ים ממינים שונים נמצאים גם במפרץ אילת וגם בים התיכון.

שאלה 4: האם ניתן להפיק אנרגיה באמצעות ברק ורעם? כלומר להשתמש באנרגיה שמתרכזת בעת היווצרם?

תשובה: לגולש היקר שלום, הואיל ורעם הוא הרעש שמשמיעה ההתפרקות החשמלית הקרויה ברק, נדבר רק על ברקים. הם נוצרים עקב הצטברות של מטען חשמלי בבסיסי עננים, המתפרק בבת אחת כאשר הוא מגיע לגודל מסוים. כלומר, מדובר במעבר רגעי של זרם חשמלי בין פני הארץ לבין בסיס הענן, שנקודת המוצא שלו והמועד הצפוי להתרחשותו אינם ידועים בדיוק. אבל נניח שהצלחנו לבנות איזה מתקן שיגרום להיווצרות ברקים, בתנאי מזג האוויר המתאימים, במקום ידוע. מה נוכל לעשות באנרגיה שלהם?

רק לחבר לשקע ולהפעיל (צילום: איי פי)

אם נזרים אותה אל רשת החשמל הארצית, היא "תישרף" מיד. שום רשת חשמל אינה בנויה להתמודדות עם עוצמה כזו של זרם בזמן כה קצר. להפך, הרשתות כוללות מנגנוני הגנה מפני פגיעת ברק טבעית. מה עוד אפשר לעשות בכמות העצומה והרגעית הזאת של אנרגיה? שום דבר. מעשית, אין דרך לנצל את הברק לשימוש כלשהו.

שאלה 5: אומרים שהחרסינה שבפלגים של הרכבים (מצתים של המנוע) מאוד שונאת זכוכית/ שמשות ובמידה והיא באה במגע עם זכוכית, הזכוכית מתנפצת באופן מיידי (יכול להיות שצריך קודם לשבור את החרסינה ואז לזרוק לעבר הזכוכית/ שמשה). האם יש אמת בטענה או שזו עוד אגדה אורבנית?

תשובה: לגולש היקר שלום, נודה כי טרם נתקלנו בשמועה שכזו. לגופו של עניין, כאשר מנפצים זכוכיות הן מתנפצות תמיד באופן מיידי (הרי קשה לדמיין התנפצות דחויה, או איטית), אם הפגיעה מספיק חזקה. אם הפגיעה אינה די חזקה, הזכוכית עשויה רק להיסדק, או להישאר בלי פגע.

הכול תלוי בטיבה של הזכוכית, בטיבו של החומר הפוגע בה, ובעוצמת הפגיעה. ככל הידוע למערכת האנציקלופדיה, אין לחרסינה (של מצתים, או מכל סוג אחר) שום תכונה מהותית שמסוגלת להשפיע על זכוכית באופן שונה מזה של כל חומר אחר בעל אותה מידה של קשיות ואותו משקל, הפוגע בה באותה עוצמה בדיוק.