הבשורה, אבל לא בשבילי

תערוכה חדשה של יהודית לוין  שתציג עבודות מהשנים 1974 – 2007 תפתח בשבוע הבא במוזיאון תל אביב. בתערוכה מוצג מבחר מתוך העבודות שיצרה יהודית לוין (ילידת 1949, עין ורד) במהלך יותר מ-30 שנה, מראשית דרכה האמנותית ב-1974 ועד היום, כולל שתי סדרות מהשנים האחרונות שעדיין לא הוצגו: "במיטה" (2005 – 2006), ו"מחסום חווארה" (2007). כמי שלמדה במדרשה למורים לציור בראשית שנות ה-70, יצירתה של לוין ממשיכה את המסורת המרכזית של המודרניזם הישראלי, זו ששמה לה כמודל דמויות וזרמים במודרניזם האירופי ואחר כך האמריקאי. אבל כאמנות שנולדה בשלהי התקופה המושגית, יצירתה של לוין היתה גם אחד הביטויים הראשונים של הפוסט-מודרניזם הישראלי.

בסוף שנות ה-70 ובראשית שנות ה־80, יצרה לוין שני גופי עבודה גדולים וייחודיים - "לייסטים" ו"דיקטים" - שהשכילו להפיק יופי מרהיב משאריות של רהיטים, כולל רהיטי במבוק, משברי דיקטים ומתצלומים, שחברו יחד, על גבול הציור, הפיסול והמיצב, לדימויים גדולים של אובייקטים, חיות וסצנות מיתולוגיות. עבודות אלה ביטאו את המתח בין החומרי לרוחני שפרנס את המגמות המינימליסטיות של המודרניזם והדהד קולות תיאולוגיים-מיסטיים. בלשונה של האלכימיה אפשר להציג את העבודה של יהודית לוין כשאלה: "איך עושים "בשורה", "פייטה" או "חדוות חיים" מכמה חתיכות, משאריות שבורות ובלויות של דיקט שנאספו ברחוב? איך אוספים יחד מחדש את שברי הפייטה?

במיטה 2005-6. יהודית לוין

באמצע שנות ה־80, לאחר שהות של כשנתיים בניו יורק, עברה יהודית לוין לצייר על בדים וחזרה לחיות בעין ורד, בבית שבו נולדה. ב-20 השנים מאז ועד היום יצרה לוין סדרות רבות בהן המחווה הציורית הפכה בידיה ל"עבודת חלום", שבין אם מראיתה פיגורטיבית ובין אם מופשטת, היא מייצרת נוכחויות עלומות, יותר מאשר ייצוגים ספציפיים של דמויות או אירועים מחייה. בציורים אלה, הפרוזאי הופך למיתולוגי, והארצי והחומרי - לשמימי. שאלות של קיום וזהות, של ארוס ושל יחסים משפחתיים-מיתיים, מזדקקות בציורים מתוך המגע של הצבע על הבד.

את התערוכה מסיימות עבודות משתי הסדרות האחרונות: "במיטה" ו"מחסום חווארה". לכאורה, מבחינה נושאית, סדרות אלו שונות לחלוטין זו מזו. אבל תחושות של כאב ואובדן הן המקשרות ביניהן.

שנות ה-80 באמנות הישראלית

הראיון המצולם עם יהודית לוין לקוח מהאסופה "שנות ה-80 באמנות הישראלית- 12 קצרים", אסופה של 12 סרטים הכוללים ראיונות עם 43 אמנים ישראלים שהחלו את דרכם בשנות ה-80 ובמרוצת הזמן, חלקם הגדול הפכו לנוכחים ומשפיעים בשדרה הראשית של שדה האמנות בישראל. דור אמנים זה התחיל להשמיע את קולו אחרי מלחמת יום כיפור ובשלהי מלחמת לבנון, ימי המהפך הפוליטי והפרטת המשק הציבורי.

בסדרה זו האמנים והאמניות מדברים. הם מציגים את עבודתם את עצמם ללא תיווך. הם מדברים כיחידים, אך קולותיהם מצטרפים לפנורמה רבת פנים החושפת עשייה אמנותית תוססת, רחבת היקף ומגוונת עד מאוד, המעלה 'על פני השטח' לעיון מחודש, עבודות אמנות מרכזיות שלא נראו מאז הוצגו בשנות ה-80.

סדרת הסרטים היא תוצר וחלק מפרויקט אוצרותי יחודי - "שנות השמונים באמנות הישראלית", שיזם והוביל האמן דוד וקשטיין בשיתוף סטודנטים במכון לאמנות באורנים. הסרטים הקצרים הופקו על ידי אלי וטל חכים והוקרנו לראשונה בגלריה באורנים בשנים 2004-2005.

• יהודית לוין: אלכסנדר : אלכסנדר עבודות, 1974 – 2007. מיום ד' 7 בנובמבר במוזיאון תל אביב לאמנות. אוצר: דוד גינתון