"ישראל זכתה בפרס ישראל פוליאקוב"
מאות רבות של אנשים הגיעו לבית העלמין בקיבוץ עינת כדי להיפרד מישראל (פולי) פוליאקוב. מוטי גלעדי ספד לו: "אם דויד היה נעים זמירות ישראל, אתה, ישראל, היית נעים בימות ישראל". בתו, יעל: "אני בטוחה שאלוהים מקבל אותך בחיבוק חם כי אתה צדיק"
עצוב היה היום בבית העלמין של קיבוץ עינת. מאות רבות של אנשים הגיעו בכדי להיפרד, לחבק ולחלוק כבוד בפעם האחרונה לישראל (פולי) פוליאקוב, שהלך אתמול לעולמו.
איש מצחיק מת, איש אהוב וחסר פניות ומוכשר שהרעיף אהבה על כל הסובבים אותו ונתן לעם שלם את היכולת להתחבר סביב אותה מדורת שבט שיצר בכישרון כה רב. באופן סימבולי הושמע שוב ושוב "שיר ערש" מתוך המחזמר "אסתר המלכה", שמתחיל במילים: "נומי דרך, בא הקץ, נומה מלך, בא הלץ". ואכן, הסתיימה דרך ואכן הגיע הלץ אל המלך. גם השיר "לו יהי" התנגן ברקע, מדבר על סוף הקיץ וסופה של דרך.
סביב הקבר התאסף קהל רב מלהכיל, שהתקשה לעצור את הדמעות כשהרב דיבר על איש אהוב, אמן גדול שהפך היום את דמעת הצחוק לדמעות עצב. "קודם זמנו מת האיש, ושירת חייו באמצע נפסקה", אמר.
חנן גולדבלט על קברו של פולי (צילומים: ירון ברנר)
בין הסופדים לפוליאקוב היה מוטי גלעדי: "פולי, עם רב כבהלם קרב מבכה אותך ואת עצמו על שלא תהא כאן להנעימו. נעמת לנו, נפלאתה אהבתך ותרומתך לנו. טוב לבך וזוהר פניך, כשרונך הענק. דרכיך דרכי נועם וכל נתיבותיך שלום. תחסר לנו מחר, אתה חסר לנו היום. אם דוד היה נעים זמירות ישראל, אתה, ישראל, היית נעים בימות ישראל. נישא תפילה ונגשש באפלה עם שני גששים חיוורים מכאוב, ולא נמצא נחמה ישראל פוליאקוב. על הבמה היה לך טייימינג של מופת וזו לא דרכך להשאיר אותנו כך כעת. נבכה פועליך היום, גם מחר. תרנגול וגשש שכמוך, על מותך לבבנו נשבר. ישראל שכל כך צחקה איתך, בוכיה וכואבת אותך. זכית בפרס ישראל ויסכימו איתי, מקרוב מרחוק, ישראל זכתה בפרס ישראל פוליאקוב".
בנו הבכור של פולי, איתמר: "כבר כמה חודשים שאנחנו יודעים ומבינים שהסוף מתקרב מהר יותר ממה שחשבנו. במהלך החודשים האלה עברו לי בראש מחשבות על בית הקברות, הקבורה, על מילים והספד. היו לי אין סוף מילים ומשפטים ודרכים לתאר את האהבה, ממך ואליך. ובסוף כשזה קורה, אין מילים. קשה מאוד להיפרד מאדם כל כך יקר, אבא. אני בר-מזל כי זכיתי לגדול עם אבא כל כך מופלא. הסבלנות האין סופית, טוב הלב, האהבה, הקבלה, הסלחנות, ובעיקר הרדיפה אחרי צדק. תמיד אמרת: 'העיקר שתהיו בני אדם', ואתה היית נשמה טובה. כמה הרבה למדתי ממך, כל מי שאני זה בזכותך.
"כשהחל מסע הפרידה שאלתי איך זה קרה ואיך יוצאים מזה, ואתה אמרת שככה זה, אלו הם החיים. הלכנו כל יום לים, כשאני מת מפחד לאבד אותך ואתה מקבל את הבשורה בשקט. הסוף מתקרב ואני מרגיש שדוחפים אותנו לתהום. הבטחתי שאני לא עוזב לך את היד, ושנצא למסע ביחד, ולאן שנגיע נגיע. לא ידעתי שהמסע ייגמר כל כך מהר. אני יכול להתנחם מעט במסורת האדירה שהשארת. תחסר לי".
בנו של פולי, אריאל: "בנוסף לכל מילות הפרידה שכבר אמרנו, רציתי לומר עוד הרבה דברים. אני יודע שאתה שומע ושאין צורך לומר בקול, אבל כשראיתי כמה אהבה וכבוד הרעיפו עלינו בזכותך בימים האחרונים רציתי לומר בקול שכולם ישמעו: לא רק שחקן הכי טוב היית, גם אבא הכי טוב והחבר הכי טוב שלי. אין עוד אנשים כמוך ולא יהיו. אני מרגיש אותך כל הזמן. אני ואיתמר ויעל ואמא חוזרים הביתה, לבית שאתה בנית, והוא ריק. בשבילנו תמיד תהיה, כי אתה האהוב שלנו והיקר מכולם. אני יודע שמחכים לך כבר הרבה זמן למעלה והנה הגיע הרגע הקשה. והזכרונות שיישארו, לא של 'הגשש' או של 'הכל דבש', אלא שלנו המשפחה. אנחנו אוהבים אותך, משחררים אותך וניפגש בבית".
יעל: "אבא אהוב, תודה על הכבוד והמזל העצום שהיה לי לגדול בזרועותיך. אבא יקר שלי, תודה על שנים נפלאות איתך, על החיים הטובים שיש לנו בזכותך. אני לא מאמינה שזה הקבר שלך שאני עומדת עליו. תמיד אמרת שמשפחה זה הכי חשוב שיש. הקמת משפחה לתפארת. תודה על ההכוונה, הדאגה, המסירות והאהבה הכנה והטהורה שהרעפת עלינו. אבא אהוב שלנו. כל חיי פחדתי מהרגע הזה, ולצערי הנה זה נוחת עלי. אני בטוחה שאלוהים מקבל אותך בחיבוק חם כי אתה צדיק".
שעה ארוכה אחרי תום הלוויה עמדו לא הרחק מחלקת הקבר שייקה לוי וגברי בנאי. הם העלו זכרונות, סיפרו זה לזה ולאחרים על רגעים, כל כך הרבה שקשה לספור וברגע מסוים אמר לוי: "בתיאטרון הקאמרי, כשעמדנו על הבמה, אמרתי שכשהסתכלתי על הארון חשבתי לעצמי שהפעם, יגאל שילון הגזים. לא הספקתי לומר שמה שיותר מעצבן, זה שפולי משתף איתו פעולה. ימים חדשים התחילו".
ובכל היום הזה אנשים הלכו ודקלמו קטעים מתוך הגשש. כפי שאומר המשפט הידוע: עין אחת צוכה, עין אחת בוחקת.
