הקומדיה האלוהית
שבי גביזון ודנה מודן כתבו יחד את הסרט "אבידות ומציאות", שעולה החודש לאקרנים. אבל שבועיים לפני העלייה התברר שגביזון חושב שמדובר בקומדיה, ומודן - וכל השאר - סבורים שגביזון הוזה. קבלו את הפרק הראשון בסדרת טורים על אחורי הקלעים של עשיית הסרט, מפי הגבורה
"נו?" שואל העורך החתיך בארץ את הבמאי המודאג בעולם. העורך גמר הרגע להראות לבמאי את הפרסומת לסרטו החדש ומצפה לתגובה, רצוי חיובית. "מה אתה אומר?" "זה יפה", אומר הבמאי , "אבל אני לא בטוח שמבינים שזו קומדיה. אתה חושב שמבינים שזו קומדיה?" "קומדיה?" שואל החתיך המופתע. "קומדיה", עונה הבמאי, "אני לא בטוח שרואים מזה שזו קומדיה". "זו לא ממש קו.." מנסה החתיך, "אנשים צריכים להבין שהם באים לצחוק", מסביר לו הבמאי. "ממה?" תוהה העורך. "חכה רגע", לא מקשיב לו הבמאי ויוצא למסדרון ללקט קורבנות מחדרי העריכה הסמוכים. אולי הוא לא רואה משהו, אולי בעיניים טריות אפשר להבין בכל זאת שמדובר בקומדיה.
"אז מה אתן אומרות? מבינים שזו קומדיה? זה נראה מצחיק?" שואל הבמאי חמש דקות מאוחר יותר שלוש בחורות שעשו טעות והתנדבו למשימה. כנראה לא הגיעו
ההפקה
א-גרויסע מציאה
ynet
קבלו הצצה ראשונה לסרט החדש של שבי גביזון, "אבידות ומציאות", שנכתב במשותף עם דנה מודן. ענת אסולין, המפיקה, מסבירה שמדובר בסרט על נשים, "טשטוש יצרים והשחיקה בחייה של אשה בת 30"
הבנות שותקות. "זה נראה יפה", אומרת לבסוף אחת מהן. "אבל זה נראה קומדיה?" הוא מתעקש, "זה יכול להיות קומדיה? יש סיכוי שזה יצחיק אתכן? אם תהיו במצב רוח טוב אתן עשויות לצחוק? לא?". "אל תרגישו לא בסדר אם זה לא נראה לכן קומדיה", מנסה העורך להרגיע את הבנות המבוהלות, "זה לא בדיוק קו.." הן מנסות. "תן להן להגיד מה שהן חושבות", מהסה אותו בעדינות הבמאי ופונה לבנות "מבינים שזו קומדיה?" הבנות שותקות "דברו, דברו", הוא מעודד אותן.
"זה לא ממש נראה קומדיה", עונה לבסוף זאת שמרגישה מספיק נוח, או שלחילופין סתם רוצה כבר לחזור לעבודתה ואינה ערה מספיק למצבו של הבמאי המודאג, שבועיים לפני עליית הסרט לאקרנים. "זה אמור להיות מצחיק?" היא שואלת. "זה כאילו סרט מצחיק?" היא מקשה. "זה נראה מאד..עצוב". "כן, זה גם עצוב", הוא אומר, "אבל יש בזה הרבה בדיחות. מה את אומרת? אולי זה נראה כמו קומדיה עצובה?" שתיקה. "קומדיה קורעת לב?" הוא מנסה להתלוצץ "אנחנו באמת צריכות כבר לחזור לעבוד. שיהיה לכם בהצלחה".
מיה דגן ואלון אבוטבול. אנשים צריכים לדעת שמותר להם לצחוק
צריך רק לחייך
"למה כתוב פה קומדיה ליד הפרצוף של אלון?", שואלת התסריטאית השותפה שמגיעה על תקן שליחה עם הפוסטר שבדיוק יצא מהדפוס. במרכזו רואים תמונה של אלון אבוטבול שנראה כמו פרסומת ליגון. ליד הפרצוף שלו מופיעה בגדול המלה "קומדיה". "כי זו קומדיה אולי?!" אומר הבמאי. "זו קומדיה? ממתי?" היא תוהה "מתמיד. תמיד זו הייתה קומדיה". "למה זה כל כך חשוב להגיד שזו קומדיה? אנשים אוהבים דרמה, זה הרבה יותר אירופאי ואפילו נחשב יותר מכובד".הבמאי ממש לא נרגע. "אנשים צריכים לדעת שמותר להם לצחוק. אם הם ידעו שהם באים לקומדיה הם ירגישו נוח לצחוק בסצינה שהגיבור יוצא בה מדעתו, בסצינה של ההטרדה המינית בכל הסצינות הקשות. אם אני לא אגיד להם שזו קומדיה, הם עלולים להרגיש לא נעים לצחוק . "אבל אם יהיה משהו מצחיק, הם יצחקו, לא?" "את חושבת?", תוהה הבמאי. "ממה הם יצחקו? זו לא קומדיה!" מתפרץ העורך שאינו יכול עוד, "אולי יש פה אירוניה, פה ושם איזו בדיחה, אבל קומדיה זה לא!".
דממה בחדר. הבמאי מסתכל על התסריטאית השותפה. "את מוכנה להגן על העבודה שלך?" הוא נוזף בה. "אני את כל מה שהיה לי להגיד כבר אמרתי, וחוץ מזה אני צמאה", היא יוצאת מהחדר, משאירה את הבמאי בודד במערכה. "יודעים מה? אולי אתם צודקים. נוריד את הקומדיה. זו כנראה לא קומדיה. יותר מידי אנשים אומרים את זה, מה אני אעשה? זו כנראה לא קומדיה, בוא נקווה שאנשים יצחקו גם בלי זה". הוא לא מאמין למה שהוא אומר, עדיין מקווה שאחד הנוכחים יגלה לב רחום ויסתור אותו, אך לשווא.
אז אם החודש הקרוב אתם קצת משועממים, ויוצא לכם לעבור ליד איזה בית קולנוע, ולהיכנס, ולסרט שבדיוק רציתם לראות נגמרו כבר הכרטיסים, וכבר שילמתם חניה והזמנתם בייביסיטר ואתם מתבאסים לחזור הביתה ומעדיפים להיכנס ולראות את "אבידות ומציאות", עשו טובה, אם יש משהו שנראה לכם כמו משהו שאמור להיות בדיחה, תצחקו, מה אכפת לכם? זה לא בלתי נמנע שהאיש שיושב מאחוריכם הוא הבמאי, שעדיין מנסה להשתכנע שזו קומדיה, וזה מה זה יעשה לו טוב. עולה לכם?
הסרט "אבידות ומציאות" בבימויו של שבי גביזון יעלה לאקרנים ב-15 בנובמבר.
לפנייה לכתב/ת 
שרה אדלר. מתאהבת באלון
מומלצים
