הכתיבה היא כמו חלום

"אני לא בטוחה אם הכתיבה היא בדיוק 'אובססיה', אולי זה יותר כמו חלומות – תהליך טבעי שכולנו חווים כל לילה ושכנראה איננו יכולים לחיות בלעדיו". אומרת הסופרת האמריקנית ג'ויס קרול אוטס על הספק הכתיבה והיצירתיות המדהים שלה, בראיון לרגל צאת ספרה "עיניים ירוקות מוזרות" בעברית. אוטס, אחת מהסופרות החשובות החיות היום באמריקה, זכתה שלוש פעמים בפרס פוליצר והיתה מועמדת פעמיים לפרס נובל לספרות.

"יש אלמנט של נחיצות בחלימה כמו גם בכתיבה",היא אומרת, "ועם זאת היא מסבה הנאה, לפחות בחלק גדול מהזמן. גם החלומות המטרידים שלנו יכולים להיות יקרים לנו, כי הם אנחנו ונראה שהם משקפים משמעות חבויה. כל אמנות היא 'חלימה' מודעת מאוד ומאורגנת, והיא מניבה גם תסכול וגם הנאה".

בין אם מדובר בתחושת רדיפה או בצורך קיומי בסיסי, אוטס (ילידת 1938) כבר כתבה יותר מ-100 ספרים - בחישוב זריז, בקצב פרסום של ספר אחד כל חצי שנה – וביניהם רומנים, נובלות, ספרי שירה, מחזות וספרות מסאית. כמו כן, היא פירסמה גם חמישה ספרי נוער, או כפי שהיא מעדיפה לכנות אותם, 'ספרי צעירים-בוגרים'. אוטס מוכרת לקורא הישראלי מספרים כמו "מלאך האור" וכן מהנובלה "חיות" שראתה אור בעברית לפני כשנתיים.

כאמור בימים אלה ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספר הנוער שלה "עיניים ירוקות מוזרות" בתרגומה של נילי לוי (קדם לו ספר הנוער "פה גדול והמכוערת" אשר תורגם ב-2004). הספר מגולל את סיפורה של פרנצ'סקה, המכונה "פרנקי" - נערה מתבגרת אשר מבינה יום אחד כי אביה מכה את אמה, והיא נאלצת להתמודד עם הצורך שלה להתעלם מכך ולהישאר לצד האב, שדרן הספורט הכריזמטי והנערץ מצד אחד, ומצד שני, עם הדחף לחשוף את האמת ולגונן על האם.

אוטס מעידה כי ספרות המתבגרים שלה שונה מספריה האחרים בעיקר "בדרמטיזציה וב'קולנועיות' שלהם, ובעיסוק המפורש שלהם במוסר ובאתיקה. בעוד ספרות למבוגרים נוטה להיות מפותלת והססנית", היא מסבירה, "ספרות לצעירים היא די מפורשת מבחינת המשמעות שלה, והסופים שלה הם בדרך כלל מוחלטים ולא מעורפלים. כל הכותבים מעוניינים ב'אמת' ובחדירה שלה לחייהם של בני האדם, וגם העיסוק שלי בנושאים דומים ב'עיניים ירוקות מוזרות' וב'פה גדול והמכוערת' נובע מהעניין המתמשך שלי בנושאים כאלה בספרות הרחבה יותר שכתבתי למבוגרים. בני נוער הם באופן טבעי סקרנים, ספקנים, יצירתיים ובזים ליומרות ולצביעות של מבוגרים", היא ממשיכה. "כמובן שצעירים הם גם רגשנים יותר מרוב המבוגרים ומרגישים דברים יותר לעומק. כתיבה לבני נוער היא מרתקת משום שההתבגרות היא תקופה של הרפתקאות, ערעור על סמכויות וגילוי האפשרויות בחיים".

פער הגילים לא מקשה עליך לכתוב לבני נוער? איך את מצליחה לפנות אליהם בשפה שלהם?

"אני לא חושבת שזה קשה לכתוב למתבגרים מפני שבאופן כללי בספרות המבוגרים שלי אני כותבת פעמים רבות מפרספקטיבה של מתבגרים ואני חשה הזדהות רבה עם חוויות של התבגרות".

קוראיה הנלהבים של אוטס, אשר מכירים מקרוב את העיסוק שלה ב"צד האפל" של החיים, לא יופתעו לגלות שהדבר דומה גם כשזה מגיע לספרות לבני הנעורים. כמו רבים מספריה אשר עוסקים בנושאים של אלימות ותקיפה מינית, משופע גם "עיניים ירוקות מוזרות" בתיאורים קשים לקריאה. הספר עצמו מתחיל בתיאור ניסיון אונס שעוברת פרנקי במסיבה על ידי נער מבוגר יותר ולא מוכר.

מדוע את מרבה לעסוק בנושאים קודרים ואפלים? איך את קושרת בין הנושאים האלה לבין ספרות לבני נוער?

"אני נוטה לעסוק בנושאים ריאליסטיים עכשוויים מהסוג הרגיל ביותר של החיים האמריקניים. יש מעט מאוד סופרות כיום שיכולות להיכלל תחת ההגדרה של 'סופרות נשים' – 'סופרות ביתיות' – כפי שהיה לפני שנות ה-60; רובנו עוסקות כיום בנושאים שהיו בעבר שמורים לגברים בלבד, אותם אירועים 'אפלים וקודרים' (מקרים של אלימות, אונס, מוות במשפחה) שלהם רמזת. יש פתיחות בחיים באמריקה – סביר להניח שגם בחיים בישראל – שנעדרה לחלוטין לפני השנים המהפכניות של שנות ה-60, וזה בסך הכל דבר טוב, נדמה לי".

אין ספק ש"ספרות הנשים" – כפי שרואה אותה אוטס על פי השקפתה, מקבלת ביטוי חריף ומעורר השראה בספר, בעיקר בהתחשב בגיל הקוראים והקוראות שאליו הוא מכוון. האם היא מגדירה

 את עצמה כותבת פמיניסטית? "באמריקה, 'פמיניסטית' הפך להיות מושג רחב", אומרת אוטס, "הייתי מכנה את עצמי 'פמיניסטית מיינסטרימית' – כזו שמאמינה בשכר זהה עבור עבודה זהה, שוויון הזדמנויות לכולם, בין אם במונחים של מין או של השתייכות אתנית. אני לא 'פמיניסטית רדיקאלית', שמאמינה שכל הגברים הם האויב ו/או שנשים הן מטבען נעלות ביחס לגברים. כסופרת, אני נוטה להאמין באינדיבידואלים, לא במכלול", היא מוסיפה, "אני לא תועמלנית, ומקווה שהכתיבה שלי לא יכולה להסתכם במונחים פשוטים ורדוקטיביים".

"ספרות היא כמו מוזיקה", אומרת אוטס, "אפשר רק לחוות אותה, והיא יכולה גם לרגש באופן עמוק, אך זה למעשה בלתי אפשרי לתאר אותה במונחים אחרים ממה שהיא. 'עיניים ירוקות מוזרות" קם לחיים בקולה של הילדה המספרת, שהיא בעלת חשיבה עצמאית, 'ירוקת-עין' ובעלת תעוזה לחשוף את האמת אפילו אם האשליות היקרות לה ביותר – על אביה הנאה והכריזמטי – נהרסות. עבור ילדה עקשנית כמו פרנקי, להתפייס עם ה'נקבה' – אמא שלה – זה אתגר, וזה גם חיוני להתפתחות הרוחנית שלה. אך הדרך היחידה שבה אפשר להכיר את פרנקי היא לשמוע אותה מדברת בקולה שלה – כלומר, לקרוא את הספר. בעצם, לא יכולה להתקיים משמעות 'מחוץ' ליצירת אמנות – האמנות היא המשמעות, והחוויה האינדיבידואלית שבה היא הסיבה לקיומה".