שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הפקעת הזכויות החברתיות בישראל
    ככל שישראל הופכת קפיטליסטית יותר, מתעצם הכרסום בזכויות החברתיות-כלכליות של אזרחיה. בהיעדר חוקה, זכות השביתה, הזכות לחינוך ולדיור וזכויות נוספות הולכות ונעלמות. ד"ר אפרים דוידי מאמין שמאבק חברתי ישיב את הזכויות שהופקעו מאיתנו

    ככל שמדינת ישראל מתרחקת מהמודל הקפיטליסטי הסוציאל-דמוקרטי לכיוון הקפיטליזם נוסח אמריקה, מצטמצמות הזכויות החברתיות של אזרחיה. צמצום הזכויות החברתיות אינו מקרי, זהו תהליך מובחן ומכוון המתרחש ב-25 שנה האחרונות. במהלך העשורים האחרונים המדינה הפקירה, ומפקירה, את השכבות החלשות ומעצימה את כוחם של בעלי ההון, קבוצת אוליגרכים המתעשרים על חשבון הציבור שעליהם הממשלה מגינה. 

     

    הפירוש שנותן הקפיטליזם למושג 'זכות' מצומצם - לרוב מדובר בזכויות האזרחיות שאין להם ממש ללא תוכן חברתי. לכן הזכויות החברתיות משלימות ומרחיבות את מושגים זכויות אדם ואזרח. אלא שזכות היא חלק ממערכת של חוקים ותקנות הנמדדת לפי רמת יישומה. כלומר לא ההצהרה, ואפילו לא החקיקה הן שקובעות, אלא מימושן. כך למשל זכות השביתה מעוגנת בחוק מצד אחד, אך מצד שני היא נתונה תחת סדרת התניות והגבלות המצמצמות אותה. עם השנים, בתי המשפט בישראל מעורבים יותר ויותר בהגבלת זכות השביתה, ולכן חל כרסום מתמיד בזכות הבסיסית הזו.

     

     

    חברה ישראלית ענייה ומוזנחת

    היעדר חוקה גורם לכך שבישראל, זכויות חברתיות רבות מצומצמות מאוד: זכות השביתה מוגבלת על-ידי החוק הישראלי האוסר לפתוח בשביתה לפני קיום מספר צעדים מקדימים, בהם הכרזה על סכסוך עבודה, ובכל מקרה השובתים כפופים לפסיקות בית הדין לעבודה; הזכות לדיור מעוגנת בשני חוקים בלבד - חוק המשכנתאות וחוק בנים ממשיכים - אולם לא קיים חוק העוסק בזכותו של כל אזרח לדיור הולם; הזכות לחינוך מושתתת, לכאורה, על חוק חינוך חובה חינם. אולם בפועל החינוך אינו ניתן בחינם כיוון שהכנסת קובעת את גובה תשלומי ההורים, שהם תשלומי חובה ולא רשות, וההשכלה הגבוהה בישראל כרוכה בתשלום.  

     

    אחת הבעיות בהגדרת הזכויות החברתיות היא שהזכויות המעוגנות בחוק הן חלק ממערכת הערכים של המדינה. בישראל, לדוגמה, הזכות הקונסטיטוציונית היחידה המעוגנת בחוק יסוד היא הזכות לקניין פרטי. כיוון שהזכויות החברתיות אינן מוחלטות, אלא מהוות ביטוי של יחסי הכוחות החברתיים השוררים במדינה, הן

    מושגות לרוב לאחר מאבקים המיתרגמים לחקיקה. אולם ככל שמדינת ישראל הופכת עשירה וקפיטליסטית יותר, חל כרסום מתמשך בזכויות החברתיות-כלכליות של רוב האוכלוסייה - ובראש ובראשונה בזכויות העובדים.

     

    בשנות החמישים, למשל, המדינה מימנה 'עבודות דחק', שהיוו ביטוי למחויבותה לספק תעסוקה, ולו עבודות חלקיות וזמניות, לתושביה. במהלך השנים התנערה הממשלה מחובה זו והתירה את פעילותן של חברות כוח אדם הצוברות הון מניצול עובדים. עד סוף שנות השבעים סיפקה המדינה, באמצעות חברות בנייה ציבוריות כגון שיכון ובינוי, עמידר, פרזות ואחרות, דיור לאזרחיה. כיום כל חברות הבנייה הציבוריות לשעבר מופרטות, והמדינה התנערה גם מחובה זו.

     

    לנגד עינינו ישראל הופכת לחברה של קיטוב מעמדי הולך וגובר, בעוד המדינה מפקיעה את זכויות העובדים לטובת שכבה חברתית צרה. התרוששות העובדים וההתנערות מהזכויות החברתיות גורמת למחסור בחלקים הולכים וגדלים של החברה הישראלית, ועשויה להביא להאטה של כלל הפעילות הכלכלית. התוצאה: חברה ישראלית ענייה ומוזנחת.

     

    • ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית


     

    המכללה החברתית-כלכלית מונעת בידי פעילים ואנשי אקדמיה המלמדים בה בהתנדבות, ופועלת כדי להקנות לתלמידים בכל הארץ ידע ביקורתי ותיאורטי על החברה הישראלית - לצד כלים מעשיים לשינוי חברתי. מדור שבועי מגיש שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה. לכל השיעורים לחצו כאן

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים