בין השמשות

זהו סיפורו העגום, אך מלא התקווה, של מי שהיה לרגע בפסגה אבל אז התרסק, ועתה הוא במסע מחודש בחיפוש אחר אמון וגאולה. לא, אני לא מתכוון לאף אחד מגיבורי הסרט "שובו של אלוף" – למרות שזו בהחלט גם העלילה של שתי הדמויות הראשיות בו. הכוונה לבמאי הסרט, רוד לוריא. לוריא, יליד ישראל ובנו של הקריקטוריסט המשובח רענן לוריא, התחיל את דרכו כמבקר קולנוע קשוח למדי בלוס אנג'לס, לפני שפנה לקריירה שנייה כבמאי־תסריטאי בעל אג'נדה פוליטית. סרטו הראשון, "המועמדת", משך אליו תשומת לב וזיכה את שחקניו במועמדויות לאוסקר.

סרטו השני, "המבצר האחרון", כבר הופק על ידי סטיבן ספילברג וכיכבו בו רוברט רדפורד וג'יימס גנדולפיני. ואז הוא כתב וביים פיילוט לסדרת הטלוויזיה "גבירתי הנשיאה" עם ג'ינה דייוויס. אלא שאז קרה מה שאף אחד לא רוצה שיקרה לו בסדרה שהוא הגה, כתב, ביים ויזם: הרשת פיטרה אותו מהתוכנית של עצמו. ב"שובו של אלוף" חוזר לוריא אל העולם שבו צמח: מערכות העיתונים. ג'וש הארטנט הוא עיתונאי ספורט זוטר שנתקל במה שנראה לו כמו סיפור המאה – אלוף אגרוף שחי כהומלס. הסרט, שנוצר בהשראת סיפור אמיתי, עוקב אחר מה שקורה לעיתונאי ולמושא סיקורו בעקבות פרסום הכתבה. לוריא הוא כותב מיומן ובמאי נעים. סרטו זורם, רהוט, ויש בו חמלה. אלא שהוא כמעט לחלוטין לא מעניין. מצער יותר: נדמה שסמואל אל. ג'קסון השקיע לא מעט עבודה בעבודה פיזית על דמות שכנראה גזלה ממנו אנרגיה רבה, אבל יצאה מעצבנת להפליא. וג'וש הארטנט? הוא סביר כאן.