מנגנים הרבה, שרים במקהלה

שש שנים חלפו מאז שמודעה צנועה במקומון ירושלמי הזמינה מוזיקאים לנגן במרתף בית הוריו של יואל שושני. שש שנים, שבמהלכן 12 הנגנים שנענו למודעה ההיא הפכו ל-15 הרכבים פעלתניים - ולמרכז "לנגן בכיף" המשמש כביתם של כ-70 מוזיקאים. "הקמנו את 'לנגן בכיף' כדי לתת מענה פשוט ומהיר לאנשים כמוני, בשלבים שונים של החיים, שרוצים לנגן ביחד", כך, בפשטות, מתאר שושני (35) את היוזמה שובת הלב שהוא חולק עם אחיו הצעיר יועד (29). "מספר הנגנים החובבים ענקי - אבל הם מפוזרים. הרעיון של המרכז הוא לחבר ביניהם".  

• לחצו כאן כדי להכיר יוזמות חברתיות נוספות

"מניסיוני וממחקרים שקראתי אני יודע שחשוב מאוד להשאיר את המוזיקה בחיים", מסביר שושני הבכור. "החיפוש אחר אמנות ותקשורת לא מילולית טבוע בכל-אחד מאיתנו, וכולנו מחפש אותם בצורה זו או אחרת". נאמן לתפיסת העולם הזו המרכז הירושלמי, שבקרוב יושק סניף נוסף שלו בתל-אביב, "מציע לכל נגן באשר הוא נגן לבצע, ליצור, לחבור לאנשים מסוגו ואפילו להופיע", שושני ממשיך. "חברי המרכז הם נגנים ברמות שונות, בגילאים שונים ובסגנונות שונים. המטרה היא לעזור לכולם לחבור לנגנים אחרים כדי ליצור חוויה מוזיקלית משותפת".  

"משהו מאוד טוב קורה בירושלים. תבוא". חברי "לנגן בכיף" מופיעים

"מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים"

איך המרכז עובד? טוב ששאלתם. המצטרפים החדשים מוזמנים לפגישת היכרות עם אחד המדריכים במקום ("הפגישה היא בשום פנים ואופן לא בחינת קבלה. יש מקום לכל נגן בכל רמה!", פוסקים האחים). המדריכים תוהים לגילם של המלוהקים העתידיים, ההעדפות המוזיקליות שלהם, ניסיונם, וגם הציפיות והמטרות שלהם. לאחר פגישת ההיכרות הם משודכים להרכב המתאים להם - ומוזמנים לפגישת ניסיון עם חבריו. את הפעילות מובילה קבוצת מוזיקאים מקצועיים שמנחים את ההרכבים עד להופעות מחוץ לחממת חדרי החזרות. ההופעות הללו, אגב, הן חלק מסדר יומו של המרכז, שמפיק אירועים עצמאיים המשרתים את תושבי ירושלים ומספקים במה לנגנים.

"בגיל העשרה, כמוזיקאי מתחיל, נתקלתי בקשיים שמנעו ממני להתפתח בתחום", שושני נזכר. "למדתי אצל מורה לגיטרה קלאסית את יסודות הכלי אבל לא נחשפתי לנגינה עם אחרים. וכך, אחרי שנתיים הנחתי את הגיטרה ובמשך שלוש שנים לא ניגנתי בכלל. אני מאמין שרק אחוז קטן מהנוער שלומד לנגן זוכה להיחשף לסביבה

מוזיקלית, וקושי במציאת פרטנרים מתאימים גורם לרבים לנטוש את המוזיקה", הוא מוסיף. "אני יכול להעיד שגם כמוזיקאי בוגר אני נתקל בקשיים לעסוק בתחביב שיקר כל-כך ללבי".

- איך נולד הרעיון להקים את המרכז?

"כששהיתי בבוסטון הצטרפתי למרכז כזה, אבל הוא התמקד רק בג'ז והמשתתפים היו מבוגרים. אחרי שחזרתי לארץ לא התלבטתי יותר מדי ופשוט פרסמתי את המודעה שהזמינה מוזיקאים לנגן ביחד. חילקתי את החבר'ה שהגיעו להרכבים והתחלתי לעבוד איתם. באותה תקופה יועד היה בדרום אמריקה, ואני שלחתי לו אימייל וכתבתי ש'משהו טוב קורה בירושלים. תבוא'. והוא הגיע. אחרי שהוא חזר העניינים התחילו לצבור תאוצה רצינית.

"היום אני יודע שמצאתי שילוב בין עיסוק למוזיקה", הוא מסכם. "אני לא שואף להיות מְבַצע-כוכב, אלא ליצור נישה שאפשר להתפרנס ממנה ובמקביל לחולל שינוי, לבנות קהילה של אנשים שיכולים להכיר, לגעת ולתקשר אחד עם השני. אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. היא תמיד היתה - ותמיד תהיה".

• רוצים להוסיף קצת מוזיקה לחיים? יאללה, בואו לבקר