מה עושים כשהפעוט מסרב לאכול?
כרבע מהילדים בגיל הרך סובלים מבעיות אכילה, שיתפתחו אצל חלקם להפרעות נפשיות. בניגוד למה שסבורים מרבית ההורים, בעיות אכילה מורכבות אינן נפתרות מאליהן. איך לזהות וכיצד מטפלים?
נושא האכילה של תינוקות ופעוטות הופך בבתים רבים לנושא השיחה (או המריבה, או המלחמה) העיקרי בבית. אין כמעט הורה שאינו מותש בשלב כזה או אחר בחייו מהמלחמות הבלתי פוסקות סביב תזונת הפעוט והילד. אבל אצל כרבע מהילדים בגיל הרך בישראל זה לא ממש הולך: אלפים לוקים בתקופות שונות בחייהם בהפרעות האכלה, שיידרדרו אצל כ-4% מהם לכדי הפרעות אכילה מורכבות, שילוו את הילד תקופה ארוכה ואף יביאו לבעיות בהתפתחות האישית והנפשית.
בעיית האכלה בגיל הרך מוגדרת ככזו שנמשכת יותר מחודש, פוגעת בהזנתו של הילד וגורמת להפרעה בעליה במשקל. הבעיה באה לידי ביטוי בסירובו של הילד לאכול, בדחיית המזון באמצעות היד או הגוף, ביריקת המזון או בניסיונות הקאה. לפעמים ההורים מגיעים למצב שבו הם מנסים להאכיל את הילד בזמן השינה. הפרעות האכלה גורמות לילד עצבנות, אי שקט והפרעות שינה. בטווח הרחוק הן מגבירות את הסיכון להאטה בגדילה, פגיעה בהתפתחות המוחית, יחסים מתוחים עם ההורים ובעיות רגשיות.
בעיית ההאכלה מאובחנת לרוב לאחר גיל שנה, זמן בו הפעוט כבר מתנסה במגוון המאכלים של המבוגרים. בגיל שנתיים מתבטאת ביתר שאת עצמאותו של הילד, שעה שהוא טועם מכל הבא ליד, החל מחול ונמלים וכלה גם בתרופות של הסבא שנשכחו על השידה.
בעיות האכלה מורכבות אינן נפתרות מאליהן. הן כוללת את כל המארג המשפחתי, מרקם היחסים בין בני המשפחה וחוויות טראומטיות מהעבר. כך למשל אצל פגים שהונשמו אחרי לידתם והוזנו בצינורית זונדה לתוך הקיבה, מוצאים פעמים רבות ליקויים ברגישות הטעם בחלל הפה. לכן אצל ילדים כאלה צריך להתאים את התזונה ליכולתם לקלוט מרקמים חדשים. התהליך הזה עשוי לארוך זמן רב, כמובן אחרי הדרכה מתאימה של ההורים.
גם תינוקות שעברו ניתוחים שאחריהם הושארו בצום, ילדים שלוקים במחלות כרוניות ומומים מולדים או תינוקות שנולדו קטנים לגיל ההריון ולא עומדים בקצב הגדילה לו מצפים ההורים, צפויים להפרעות אכילה. מלכתחילה העומס עליהם הרבה יותר גדול. ההורים מצפים מהתינוקות האלה למשהו שהם לא מסוגלים לעמוד בו. תהליך ההאכלה של ילדים כאלה הוא מורכב יותר ומלווה בקשיים טכניים ובהרבה התנגדויות.
בעיות אכילה יכולות להוביל ליחסים מתוחים עם ההורים ולבעיות רגשיות. צילום: ויז'ואל/פוטוס
איך מאבחנים?
אבחון בעיית האכלה מתחיל כבר בביקור אצל אחות טיפת חלב או רופא הילדים. אם עקומת הגדילה לא תקינה וההורים מתלוננים על בעיות בהזנת הילד, יש לפתוח בבירור רפואי שיתחיל בשלילת בעיות רפואיות. לעיתים סירוב הילד לאכול, פליטה מרובה, הקאות או חוסר עלייה במשקל הם תוצאה של הפרעות נוירולוגיות שונות, מחלות כרוניות או בעיות בספיגת המזון.
בשלב הבא, אחרי שנשללה בעיה גופנית, נפגש צוות רב מקצועי עם ההורים ועם הילד ומנסה להתחקות אחרי מקור הבעיה. הצוות כולל רופא ילדים שמתמחה בבעיות אכילה, פסיכולוג או פסיכיאטר של הילד, קלינאי תקשורת שבוחן את מיומנות האכילה של הילד, תזונאי ילדים שמעריך את צורת האכילה, דרך האכילה, התפריט היומי והערכים התזונתיים שלו ועובד סוציאלי שבוחן את תפקוד התא המשפחתי. אחרי האבחון הראשוני מותאמים לילד ולהוריו אנשי המקצוע שאמונים לסייע להם בטיפול.
כך למשל ילד שנמצאה אצלו רגישות יתר בחלל הפה, הפרעה בפקעיות הטעם או בעיית בליעה, יופנה לטיפול אצל קלינאי תקשורת. אם הבעיה מתמקדת בתחום יחסי ההורה והילד, עיקר הטיפול יהיה על ידי פסיכולוג או עובד סוציאלי, שיסייעו בהקמת מסגרות מוגדות של אכילה תוך מתן עצמאות לילד בבחירת המזון ובכמויות האוכל, מתן מגוון של מזונות לטעימה והפיכת הארוחה לחוויה נעימה ויצירתית ללא איומים, הפעלת כוח או הסחת דעת.
אם עולה צורך בטיפול נפשי, יופנו הילד או ההורים לפסיכיאטר ילדים, שלעיתים אף יציע טיפול תרופתי או פסיכותרפי מתאים. תזונאי הילדים ידריך את ההורים בבניית תפריט שכולל את המרכיבים התזונתיים שלהם זקוק הילד בשלבי הגדילה השונים.
התאימו עצמכם לילד
הבעיה העיקרית בטיפול בהפרעות אכילה מורכבות היא הזמן הרב שלוקח להורים להבין שיש בעיה ולפנות לקבלת עזרה. חלק גדול מההורים חשים אשמה על כך שהם לא מצליחים להאכיל את ילדם. אותה אשמה גורמת להם להשתדל יותר, וכמו במעגל קסמים היא עלולה להחריף עוד יותר את הפרעת האכילה של הילד.
אולם במרבית המקרים אין המדובר באשמה, אלא בחוסר התאמה לצרכי הילד בשלבים השונים של התפתחותו. אלה הביאו ככל הנראה לרתיעה מהאוכל ולמערכת יחסים קלוקלת שנגררת מכך. לא צריך להאכיל את הילד כל היום. תחושת הרעב היא חשובה, ויש לאפשר לילד להגיע אליה. זוהי זכותו של הילד לא להיות רעב תמיד, ומהסיבה הזו סדר הארוחות ותיחומן בזמן מאפשרים לילד ליצור את תחושת הרעב.
לפעמים הבעיה מתחילה בטראומות מהעבר. צילום: סי די בנק
סימני האזהרה
הפרעות האכלה ואכילה מתבטאות אצל הפעוט והילד במגוון אופנים. אחד המרכזיים שבהם ואולי החשוב מכולם הוא המשקל. על התינוק להכפיל את משקל הלידה בגיל חצי שנה, ולשלש אותו בגיל שנה. אולם חלק מהתינוקות מדגימים "שבירת עקומות": המדובר בתינוק שאינו עולה במשקלו, ומשקילה לשקילה עובר מאחוזון משקלו לאחוזון נמוך יותר. לרוב תבחין בכך אחות טיפת חלב, אולם גם אתם יכולים לחשב לבד את אחוזוני המשקל, באמצעות גרף האחוזונים המצוי בטיפת חלב וגם במחשבונים של ערוץ הורים.
זמן האכלה ממושך מדי (לרוב מעל כ-30 דקות לארוחה), פעוט המשחק עם המזון ממושכות והתעסקות בלתי נגמרת ב"תחינות" ההורים עד שהפעוט מואיל בטובו לפעור את פיו, מהווים סימן אזהרה נוסף אם הם נמשכים ארוחות רבות.
חלק מההורים נאלצים "לגלח" את כפית המזון על החניכיים של הפעוט, שאינו מגלה סימני אכילה אקטיביים. המריחה הזו מהווה אף היא סימן אזהרה, אם הפעוט ממשיך בפסיביות בזמן ההאכלה, ואינו חובק בשפתיו את הכפית ותוכנה.
פעוט שאינו אוכל במתכונת זהה מול כל המטפלים בו (הורים, סבים וסבתות, מטפלת), מהווה סימן אזהרה נוסף, שכן אחד המטפלים וודאי "מתייאש" או "עושה הנחות" לפעוט, עד שזה אינו צורך את כלל אבות המזון להם הוא זקוק. אם הבחנתם בתופעה הנמשכת פעמים רבות, סימן שיש בעיה.
לא חייבים לגמור הכול מהצלחת. צילום: רוני שיצר
מה אתם יכולים לעשות בינתיים כדי למנוע את ההידרדרות? הנה עשרת הדיברות להאכלה נכונה של הפעוט:
1. לא בזמן עייפות
אל תאכילו את הילד כשהוא עייף ואל תתחבו מזונות לפיו בזמן שינה.
2. בלי כוח
אפשרו לילד לאכול את כמות האוכל שמתאימה לו. האכלת יתר או האכלה בכוח יגררו רתיעה גדולה יותר ויחריפו את הבעיה. הילד לא חייב לגמור הכל מהצלחת או לאכול את כל הכמות שכתובה על קופסת הפורמולה. אם אתם לא בטוחים בכמויות, היוועצו עם דיאטנית ילדים או עם אחות טיפת חלב.
3. הארוחה כחוויה
הפכו את הארוחה לזמן איכות חווייתי. החזיקו את הילד, חבקו אותו לעיתים, התבוננו לו בעיניים, שוחחו איתו חרישית וצרו איתו קשר נעים. הימנעו מהסחת דעת (טלוויזיה, טלפון) ואפשרו לזאטוט לאכול ברוגע.
4. דומים אבל שונים
לכל ילד קצב גדילה ואכילה שונה. לכן כל עוד קצב התפתחותו וגדילתו של הילד תקין - גלו גמישות לגבי הכמויות שהוא אוכל.
5. הטראומה נשארת
בעיות אכילה רבות נוטות להתפתח אחרי אירועים טראומטיים שעבר הילד, ובכלל זה מחלה קשה, ניתוחים ובעיות בחלל הפה. מומלץ להיוועץ באיש מקצוע כיצד לחזור להזנה תקינה והדרגתית.
6. גמילה נכונה
המעבר מיניקה לאכילת מזון מוצק חייב להיות מותאם ליכולות של הילד. אחד הסימנים לכך הוא פעוט שמסוגל לשבת, לפתוח את הפה לאכילה בכפית ולגלגל את הלשון לצורך בליעה. זה הזמן המתאים להתחיל בתזונה מרוסקת, לרוב סביב גיל 6 חודשים. אם הילד עדיין לא בשל לכך, ניתן לדחות את המעבר למוצקים גם עד גיל 9 חודשים.
7. תנו לו ליהנות
הציעו לילד מגוון של מזונות ואפשרו לו לבחור את האהובים עליו בצורה נעימה. אל תהיו מוטרדים אם הילד מתלכלך או משליך את המזון על הרצפה. זהו חלק מהתפתחותו לאכילה חברתית ומגוונת.
8. אל תבלבלו אותו
הורים רבים מוצאים פתרונות יצירתיים להשלמת הארוחות, כמו במבה בגינה, שתייה במקום ארוחה והאכלה מחוץ לבית במקום סביב השולחן. אלה טעויות שמבלבלות את הילד ומונעות ממנו להבין שאכילה היא צורך קיומי ולא משחק חברתי. לכן אל תערבבו את הפעילויות החברתיות של הילד עם האכלה.
9. רעב בריא
תחושת הרעב היא חלק מההתפתחות התקינה של הילד. אל תאביסו את הילד בכל שעות היממה, אלא אפשרו לו לחוש רעב ולרצות בעצמו לאכול באופן מסודר.
10. בלי פרסים ואיומים
הפרידו בין תזונת התינוק לבין התנהגות הילד. אל תצ'פרו אותו באוכל ואל תציעו לו פרסים אם יאכל. המצבים האלה הופכים את הארוחה לשעשוע שאינו רלוונטי לקיומו הבסיסי של הילד.
- ייעוץ רפואי: ד"ר עקיבא פרדקין, גסטרואנטרולוג ילדים ומנהל היחידה להפרעות אכילה בביה"ח ספרא לילדים בתל השומר, ואירית פורז, דיאטנית ראשית בשרותי בריאות כללית ומנהלת שירות הדיאטה במרכז שניידר לרפואת ילדים.
