שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לפעמים אני דווקא רוצה לאבד שליטה במיטה

    כל חברותיי, החל מעקרות הבית וכלה ברופאות מתמחות, מחפשות את המצוינות. ומהי מצוינות אם לא סוג של שליטה? כמי שניסתה בעבר פעם או פעמיים סקס אנאלי, ופעמים רבות את אחיו הקטן והחלש, דוגי סטייל, אני חייבת להודות שיש בזה משהו משכר, להיות לרגע נשלטת. הגיג בעקבות הרשימה של רוני גולדסטאר. רק לא לשכוח שהכיבוש משחית

    לפני מספר ימים פורסמה בערוץ רשימתה של רוני גולדסטאר, בה סיפרה על בן זוג שניסה לכבוש טריטוריה חדשה באזור האחורי שלה.

     

    התגובות הרבות דיברו על היגיינה, אקט השפלתי וכאב, אבל יותר מכל תפסו את עיניי מילותיה של הכותבת עצמה: "מנסה לכבוש טריטוריה זרה".

     

    לפני כשנה אמרה לי חברה: "אני טובה בהרבה דברים, אבל אני לא מוצאת דבר אחד שבו אני מצוינת". אמירה זו מסכמת מבחינתי את תמצית הפמיניזם המודרני. שכן כל חברותיי, החל מעקרות הבית וכלה ברופאות (עדיין בהתמחות), מחפשות את המצוינות. ומהי מצוינות אם לא סוג של שליטה? לאחת יש ילדים מחונכים, לשניה משכורת גבוהה ולשלישית מעמד מקצועי מכובד.

     

    אבל לפעמים אנחנו רוצות לאבד שליטה. להרגיש שלרגע אחד מישהו אחר אחראי ושלא כל העולם מונח על כתפינו. אנחנו יכולות לתת לבעל לשמור על ילד ולשתות קפה עם חברה, או לקחת יום חופש מהעבודה, אלא שאז אוחז בנו הפחד שמא יתגלה השקר הגדול מכל – אנחנו מתחזות. מישהו יכול לעשות את העבודה טוב בדיוק כמונו, אם לא יותר טוב. המשרד לא יקרוס, החולים לא ימותו, הילד אפילו לא יתגעגע.

     

    אנחנו יכולות לאבד שליטה בדרך אחרת, כמובן. אנחנו יכולות לנסות ספורט אתגרי. אבל קפיצה ממטוס אינה מתאימה לכל אחת. סקס לעומת זאת, מתאים כמעט לכולנו, ויוצא שרובנו בוחרות בו כדרך להרפות לרגע את המושכות, ולא בכדי אני משתמשת בביטוי זה.

     

    יש גם משהו נחמד בלשכוח לרגע את הפמיניזם

    כמי שניסתה בעבר פעם או פעמיים סקס אנאלי, ופעמים רבות את אחיו הקטן והחלש, דוגי סטייל, אני חייבת להודות שיש משהו משכר בתחושה להיות לרגע נשלטת. האחיזה בכתפיים, או אפילו בשיער, אנחות וגניחות החורגות מהמלמולים והלחישות הרגילים, כל אלה עוזרים לי, ולו לרגע קט (סתם, לפחות ל-20 דקות, תנו לפרטנר שלי קצת קרדיט) לשכוח שאני קונטרול פריקית שלא מסוגלת לעבור ליד ראי בלי לתקן את הליפסטיק או לשלוח מייל של שורה לבוס בלי לקרוא אותו חמש פעמים לפני שאני מקישה "שלח". יש גם משהו נחמד בלשכוח לרגע את כל כתבי הפמיניזם ולתת לגבר שלי לעשות בי כרצונו.

     

    גם הפרטנר שלי, כמו רוב הגברים עלי אדמות, נהנה מתנוחות שמאפשרות לו נוף לגב, ארבעה כיווני אוויר ורצוי מקום חדירה צר במיוחד. גם הוא נהנה משילוב כוחניות במידת המותר, כלומר, במידה בה אני מתירה לו (אחוז קטן של שליטה בכל זאת מתעקש להישאר), מן הסתם כאמצעי להוציא אגרסיות שהצטברו אצלו מאז הפעם האחרונה בה שלפתי את ה-KY מהמחבוא הסודי.

     

    אני משערת שכל זמן ששני בני הזוג זוכרים שהכיבוש משחית ושמין אנאלי/דוגי אגרסיבי לא יכול לבוא על חשבון סקס רגיל עם ליטופים, נשיקות ודברי חיבה, אין סיבה אמיתית לדאגה.

     

    ולכל הטוקבקיסטים שכתבו לרוני על היות האקט משפיל, אנא זכרו, מדובר בסקס. הרי ברור שבעל אינו מסתכל בבוקר על אשתו וחושב לעצמו "אני לא מאמין שהתחתנתי עם המזדיינת-בתחת הזו", בדיוק כפי שגבר אינו מסתכל על חברתו דקה אחרי האקט וחושב לעצמו "איזה מזל שעוד לא נתתי לה את הטבעת".

      

    "אה", תגידו, "התכוונו לדוגי או אנאלי עם זרים מוחלטים. כאלה שפגשת לפני שעתיים בבר". ומה לגביהם? דוגי הפכה להיות תנוחה כל כך לגיטימית, עד כדי כך שבפעם היחידה שגבר לא סובב אותי על בטני, הרגשתי מרומית. אנאלי זה אמנם סיפור שונה ומעט מורכב יותר, ויש שיאמרו, ובצדק, שכן בשל הסיכוי הגדול לכאב, נדרשים יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים לאקט. אבל אמון גרידא הוא דבר אחד, ואמון בסקס הוא תוצר של אימון. גבר שיודע מה הוא עושה יידע להיות עדין בסיטואציה האמורה גם עם בחורה שהכיר לפני פחות משעה. ומאחר שאלו מאיתנו שכבר עברו את החוויה האנאלית יודעים שזה ממש לא הדבר הראשון שעושים כשנכנסים למיטה, לאשה יש הזדמנות לבדוק במהלך הסקס, לפני נסיונות הבחור להגיע לממלכה הקסומה, האם מידת האימון, כמו גם הכישרון הטבעי של הפרטנר, נוסכים בה אמון מספיק.

     

    איפה הם משחררים את הלחץ?

    נשאלת השאלה, מה גברים עושים כדי לאבד שליטה? רוב, אם לא כל הגברים שהכרתי בחיי, נראו כילדים אבודים עד מועד נישואיהם, או לפחות עד שנולד ילדם הראשון. מרגע שהבינו שעול פרנסת משפחה מוטל ברובו עליהם (ולמגיבים מהתנועה לזכויות הגבר, זה כבר נושא לטור אחר לגמרי), החלו גברים אלה להתנהג כאילו היו לפחות ראשי ממשלה. גברים עובדים קשה, משרתים שירות מסוכן ולא מתגמל במילואים, מפספסים חלק חשוב וכיפי בהתפתחות ילדיהם ועדיין אוהבים לשמור על פאסון של רמטכ"ל. איפה הם משחררים את הלחץ? הרי מעטים הם הגברים המגיעים למועדוני הסאדו-מאזו ומבקשים כי יצליפו בהם. מעטים - כמובן בהשוואה לנשים המפקירות ישבנן מידי שני וחמישי לטובת אותה מטרה בדיוק. האם באמת די להם לצפות במשחקי ספורט? האם לצרוח על שחקן כדורגל באצטדיון מלא אוהדים או מול הטלוויזיה מעניק להם את אותה תחושת שחרור? ואם כן, למה אנחנו לא רואות יותר ספורט? למה לנו לא די בצפייה בסרט כדי להרגיש שהנה החיים שבו למסלולם ואנו יכולות לשוב ולהיות סופר-נני או דוקטור קווין?

     

    סקס לא חייב להיות משהו יפה

    השורה התחתונה: סקס כבר מזמן אינו אקט של אהבה גרידא. סקס הוא אקט שמשלב אהבה, משיכה ושחרור עכבות. את כל אלה כבר ידעתם מזמן, אבל יש לי תחושה שבשיח הציבורי, אנחנו אוהבים לדבר על סקס רק בהקשר "היפה" שלו. אז סקס לא חייב להיות משהו יפה. הוא יכול ולפעמים צריך להיות מלוכלך וגס, קשה ואולי קצת כואב. כל זמן שאחר כך בני הזוג יכולים להסתכל אחד לשני בעיניים ולחייך ללא מבוכה אמיתית, אין כל דבר רע בכל תנוחה שהיא.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    זה מה שהם עושים כדי לאבד שליטה?
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מתאים כמעט לכולנו
    צילום: index open
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים