מתנת החתונה שלי: מראה של עצמי
בגרות קוראים לזה? אני לא בטוחה, אבל מה שבטוח הוא, שבנישואים נגמר הקטע של לעשות רק מה שרוצים, ואם משהו "לא בא לי טוב", אני אורזת מזוודה ונוסעת לארץ רחוקה. פתאום צצים חובות חדשים, אי הבנות, אכזבות, והאשליה הזו, שתמיד תחכה לי שם דמות אוהבת ואהובה שתלטף לי את הראש ולא תאמר מילה רעה, קצת מתבדה
סוף סוף החופה. אחרי היום המתיש, הבנות המרושעות מהסלון יופי שתקעו לי אינספור סיכות חדות בקודקוד, עשו לי צבע ג'ינג'י (!) למרות שרציתי חום בהיר, והמאפרת העוינת שמרחה על שפתי אודם אדום זוהר (!), שגרם לי להראות כמו נערת קברט שמרקדת על במות. אחרי הצילומים בסגנון סרט הודי על המרינה, והאחיינית שקפצה על בעלי לעתיד ומילאה אותו בבוץ עשר דקות לפני החופה - הנני כאן.
אני ניצבת בראש השטיח האדום, חתני המיועד כבר תחת פרוכת הקטיפה, ואני מנסה לשלוט בפיק ברכיים פראי על רקע המוזיקה השמימית המתנגנת באוויר. הנה הם כולם, מחבקים במבטים, ויחד עם התרגשותי המתפרצת, מזילים דמעה רכה. איזו התפעמות נפלאה, המתח זועק להשתחרר מקודקודי. אני רוצה, רוצה כבר להיות לאשתך!
חשבתם שהצ'קים זאת המתנה? טעות מרה! גם לי אף אחד לא אמר, שלחתונה אני לא אקבל מכונית חדשה, ובטח לא דירה, אלא מתנת החתונה היחידה מלבד האהבה היא מַרְאָה של עצמי 24 שעות ביממה.
כנראה לא סתם תוקפים אותנו פחדים משונים בעודנו רווקים חסרי מחויבות, ששיקול הדעת הרציני ביותר שעלינו להפעיל הוא "לאיזה מועדון הולכים?". הפחד הזה הוא שורשי, מסתבר, שכן החיבור תחת החופה הוא הרבה מעבר לחשבון בנק משותף, משכנתה וחתימה של אהבה. החיבור הזה הוא בעל רובד רוחני שמוציא את בני הזוג לדרך חדשה – דרך של היכרות עצמית מעמיקה.
חיי הנישואים אינם הדבר הכי קל בעולם. סדר העדיפויות תופס כיוון חדש, הזמן היקר מפז שלך הוא כבר לא רק שלך, והאושר? בהחלט נמצא גם בידיו של אותו אדם מערב הכלולות, ההוא שהבטיח לך אהבה בעוני ובחולי (רק שלא ידעת שמביניכם הוא זה שיהיה המצונן הכרוני).
כן, בהחלט עם החתונה פתאום מתעוררים השדים מתרדמתם. אם כלפי חוץ תמיד היית קולית וסובבת את העולם על האצבע הקטנה, פתאום את כבר לא כזאת חזקה. רגשות חדשים כמו "תלויה", "זקוקה" ועוד מילים איומות שלא יאמרו ברבים בשנות האלפיים ממלאים אותך לפעמים. אם פעם שרדת בעושר ובדוחק, בהיי סוסייטי או בדרום תל אביב הצנוע, חיית את הרגע בלי להתחייב לכלום, אפילו לא למי שאת, אז וואלה, עכשיו את משתנה.
בגרות קוראים לזה? אני לא בטוחה, אבל מה שבטוח הוא, שבנישואים נגמר הקטע של לעשות רק מה שרוצים, ואם משהו "לא בא לי טוב", אני אורזת מזוודה ונוסעת לארץ רחוקה. לא, לא, הרי אמרנו "חתונה". פתאום צצים חובות חדשים, אי הבנות, אכזבות, והאשליה הזו, שתמיד תחכה לי שם דמות אוהבת ואהובה שתלטף לי את הראש ולא תאמר מילה רעה, האשליה הזאת קצת מתבדה. נו, לא נורא.
לא ידעתם שבשבילי נברא העולם?
אבל סופה של כל בדיה היא כנראה תחילתה של מציאות חדשה, ואת שלב הביניים הזה בהחלט עזרה לי לעכל חוכמת הקבלה. לא שהכל פתאום נעשה פשוט ומושלם. אלא התחלתי להבין שהחיים מורכבים יותר מלעמוד בתקן של "זוג יונים מאוהבים", ההתמודדות העקבית עם המחויבות החדשה מאלצת אותי להשתנות, כדי להפוך את הנישואים לסיפור הצלחה.
אז איך משתנים? העולם, כותבים המקובלים, נועד רק כדי לשמש אותי (!) נשמע טוב, אני יודעת. אבל החוכמה היא לדעת איך להשתמש בעולם הזה בצורה נכונה. אם אצליח להבין את המשפט "כל הפוסל במומו פוסל" (שזה בערך הדבר הכי מעצבן שאפשר להגיד למישהו, במיוחד בזמן מריבה, שלא נדע), כלומר כל מה שאני רואה בבן זוגי, הטוב והרע, זה רק ההשתקפות של עצמי - אז אוכל להכיל את החיים ולהגיב להם בצורה יותר פרודוקטיבית ויעילה. אולי כך אוכל להתחיל לגלות מהי באמת האהבה.
לפי הקבלה, אני, כל כולי רצון אחד ענק לקבל הנאה. לכן, המתכונת בה אני תופסת את העולם על כל מה ומי שיש בו, היא - איך זה יכול לספק לי את מה שאני רוצה?
זה לא רע, בסך הכל כולנו נבראנו כדי לקבל הנאה. הבעיה היחידה היא, שמתוך הסתכלות כזאת תמונת המציאות שאני תופסת היא מוגבלת, למעשה, אני בכלל לא מסוגלת לראות מה באמת קורה מחוצה לי, כי אני שקועה בעצמי ורק בעצמי ללא הפסקה. זו לא אמירה פסיכולוגית, זו ממש תוכנה פנימית שלפיה אני מופעלת, ובהתאם לה אני תופסת את המציאות – משליכה על האחרים את התכונות שמתגלות בי מבפנים. אבל מי הם באמת? אין לי מושג, וייתכן שגם לא יהיה לי מושג בחיים.
לפני מספר שנים, גיליתי שבשבילי יכולה להיות דרך שונה, דרך שבה כל אחד מבני הזוג מהווה מראה עבור השני, אבל בו זמנית הוא גם בדיוק החלק המשלים שלו. במקום לחוות את החיים בעיקר דרך עיניים ששואלות "מה זה נותן לי?", התחלתי פתאום לגלות מי אני באמת, ומה אני מסוגלת לתת לצד השני. לדעתי, בזוגיות כזאת יש ערך מוסף פנימי. היא מאפשרת לבני הזוג להרגיש ולהבין בצורה העמוקה ביותר גם את מי שעומד מולו.
אני חושבת שלזה קוראים אהבה.
האימייל של שלי
מנסה לשלוט בפיק ברכיים פראי
צילום: Index open
מומלצים
