המיסטיקה של המספר
מה היא הפילוסופיה העומדת מאחורי תורת הנומרולוגיה? מה משמעותו של מספר והאם הוא ישות בפני עצמו, או חלק ממארג שלם?
הפילוסוף והמתמטיקאי היווני פיתגורס חשב שהמספר הוא אבן הבנין הראשונה. ה-1 מוליד את המספרים והוא עצמו, חסר מימד וללא גבולות. ה-2 הוא צורת הקו. ה-3 יוצר את המישור כמו במשולש. ה-4 הוא תנאי לשטח וגם תנאי לקוביה, כלומר לנפח ותפיסת חלל מוגדר. ה-4, אם כן, מעביר אותנו לגופים הגיאומטריים, ואלו מצידם, תלויים במספרים לקיומם. במילים פשוטות יותר, העולם המוחשי, פיזי, גשמי מעוגן על ה-4 (5,6,7 וכן הלאה). ה-1, 2, ו-3 יותר אידיאליים ומופשטים.
הגופים תלויים במספרים לקיומם, היות והם מהווים אידיאליזציה של הצורות והגשמיות שבקוסמוס. נאמר, אם כן, שביסודם של כל הדברים הגשמיים, מונח המספר. המספר הוא התחלת הכל (שמואל סמבורסקי חוקות שמיים וארץ עמ' 33 מוסד ביאליק 1987 ירושלים). המספר חושף מציאות עמוקה יותר מאשר רק מציאות חומרית. החומר, אמרנו, לעולם יתלבש כמספר בצירוף גיאומטרי או מתמטי מסוים, בצורה או במצב הניתנים לניסוח מספרי. כל שינוי של מערכת פיזיקלית ניתן לתיאור במספרים: קו נוצר מנקודות, פאות יוצרות גוף. אין רציפות ללא מספרים.
הפילוסוף לייבניץ חשב שהמוסיקה היא המתמטיקה של הנפש, כשהיא סופרת שלא מדעת. אפלטון, בדיאלוג טימאיוס, טען שהמספר הוא יצור ביניים, המגשר בין עולם האידאות לעולם ההתהוות. פילוסוף אחר בשם עמנואל קאנט (הקדמות עמ' 43 מגנס תשל"ט ירושלים) אמר שהמתמטיקה בונה בעצמה את מושגי המספרים, על-ידי הוספה נמשכת ועוקבת של יחידות בזמן. מספר, חושב הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, הוא המחשה של המפשט ביותר (מסה על שכל האדם עמ' 302 מגנס ירושלים תשל"ב) זאת היות שאינסוף הוא גם תהליך דינמי של ספירה ושל הוספה.
המספר: אחד שהם רבים-רבים שהם אחד
אם ניקח לדוגמא את המספר 5, כספרה הוא יצור בודד אידיאלי-אידאי ניצחי, אך רעיון ה-5 מקפל בתוכו את חמשת הכדורים, הפרחים, הבלונים וכיוב. הוא מסמן ומשקף חמישה אובייקטים מוחשיים במרחב שלפנינו. המספר מקפל, אם כן, במהותו אחדות וריבויי בכפיפה אחת. כ-5 הוא אחד, אך מרגע שהוגדר כ-5 הוא מציין חמישה דברים כאמור, בעולם חללי זמני הנתפס בהכרת האדם. מרגע שאולצנו למימד הריבוי יכולים כעת להופיע שני מימדים נוספים: סיבתיות וזמן.
המספר: סיבתיות טהורה
הריבוי הופך באמצעות המספר-ים למכניזם של סיבתיות = יחסיי סיבה תולדה: ה-5 לא היה בנמצא לולא הופיע לפניו ה-4 (ולפניו ה-3 וכן הלאה) ה-5 הוא תנאי ל-6 ולכן מקפל למעשה התנייה סיבתית טהורה גם ל-7,8 ו-9 עד אינסוף. אם כן, מספר הוא תוצר של המספר לפניו, בתוספת הוספה, דהיינו ספירה, ומאפשר את המשך המסע הסדרתי-מספרי לכיוון האינסוף.
כמו כן, כקובע סיבתיות טהורה, מספר הוא, כמובן, מיקום מדויק ומוגדר. את המיקום ניתן לכנות כעת מימד מרחבי כמו למשל הבית ה-5 ברחוב, הוא הרי לא היה חמישי ללא ארבעת הבתים לפניו. אך היותו החמישי הופך אותו לקביעה מרחבית, היות והוא ממוקם במרחב ברחוב כבית החמישי במספר.
המספר כהגדרה זמנית וגם ניצחית
המספר 5 בפני עצמו הוא אידיאלי-ניצחי ומצוי בהכרת האדם ותודעתו. אך כמסמן אובייקטים במרחב הפיזי-מוחשי, ברגע הסימון של הבית ה-5 הוא מחדיר לתודעת האדם את מימד הזמן. ה-5 ניצחי, הסימון של האובייקט הופך לאירוע זמני מוגדר, היות והאובייקט החמישי הוא, אמנם אחרי הרביעי, אך גם לפני וגם תנאי לשישי. יחסי הלפני-אחרי, בתוספת הסיבתיות יוצרים על-ידי המספר, הגדרה של מה שנכנה כעת הזמן.
המספר, אם כן, הוא דייר בנצח כיחיד, אך כמסמן הוא יוצר את הזמן. במילים פשוטות - המספר הוא דייר בשני עולמות : אידיאלי-נצחי וסופי-זמני. בבדידותו ופרטיותו הוא נצחי, בקביעתו יחסים וזיקות הוא תנועתי-זמני וגם מרחבי.
תנועה היא הוספה, אך התנועה פועלת בשירות האינסוף. המספר הוא דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד: הוא סופי אך אינסופי בו זמנית הוא הפיגום של האינסוף: זה האחרון יתמוטט ויקרוס ברגע שרק נוציא, ולו רק חוליה אחת בשרשרת המספרים: הסיבות והזמן. הוצא את ה-5 וכל שאר המספרים לא יוכלו להופיע.
המספר כמתווך
עד כה ראינו שהמספר פועל כסוכן של האינסוף, עוצמתו נובעת מהיותו נקודת מפגש בין ניגודים: הוא אחד שהם רבים, הוא ניצחי וזמני. הוא אידאי וחומרי, והוא קושר בין מנוחה וסטטיות לתנועה. הוא סינכרוני כיחידה בודדת, אך סיבתי כמקפל בתוכו ריבוי.
הסופר, אם כן, הוא בעסקת חבילה המכילה מחד, מיסטיקן אידיאליסט ומאידך, מטריאליסט. המספר הוא ישות מתמטית המייצגת-מסמנת ישות פיזיקלית, ולכן הוא דייר בשני עולמות :עולם האידיאות ועולם המציאות החומרית-הכרתית-זמנית שלנו כבני אדם. זאת הסיבה שהמספר אמנם במהותו אידיאלי, אך על-ידי תיווך הניגודים, המקופל בו עצמו, הוא הופך לאירוע הניתן לפירושים שונים בתורת הנומרולוגיה.
