מי אמר ייעוץ זוגי בגרוש ולא קיבל?
אני מודה, גם אני אוהבת דברים חינם. דוגמיות של אבקת כביסה, בקבוקי שתייה לטעימה שמחלקות דיילות ברחוב, אבל מאז החתונה שלנו, אני מקבלת בחינם מוצר בזוי במיוחד
אני בוהה בדמותה המסתנוורת מולי, מנסה להבין למה לכל הרוחות היא מפרה את האווירה הפסטורלית בנוכחותה הנדחפת, ורק כשהיא יושבת ליד הזוגי ותולשת בכוח את העיתון מידיו, אני מבינה שהיא עוד פסיכולוגית בגרוש, אחת מאינספור יועצים-וונאביז, שמאז שהתחתנו צצים משומקום כדי לספר לי שיש לנו תקשורת מחורבנת ומיניות שחוקה ולהציע ריגושים לחיזוק הקשר הרומנטי.
"אם בשלב הזה אתם לא מדברים, אלא קוראים עיתון, המצב חמור", היא פוסקת, ולכו תספרו לה שזה אחרי שבילינו יחד רצוף שלושה ימים יחד בים המלח.
הוא היה חייב להציל את הכבוד הגברי שלו
והיה גם הגבר בסופרמרקט, זה שקלט אותנו בזווית העין רבים מה לקנות בתקציב הכספי המוגבל. אני, שמחזירה את כל המוצרים שהזוגי לקח הישר מהעגלה, מיד נתפסתי כביצ'ית מגעילה. הזוגי, שהתחנן לקצת גלידת שמנת למרות איסורי הדיאטנית, בוודאי הסתמן בעיניו כגור כלבים מרוט ורעב. הוא היה חייב להציל את הכבוד הגברי שלו, כי גם אצלו בבית כנראה האשה מקצה ארוחות וקלוריות ושומרת על רמת הסוכר בדם שלא תעלה חלילה, אז מיד הוא פרץ בנאום קורע לב על כך שגבר יכול לאכול מה שבא לו, ואיזו מין אשה אני אם אני מונעת ממנו כל הנאה בחיים. הזוגי כמובן הריע לאדון, ואילו אני, שמאסתי בכל המעירים העוקצניים למיניהם, הרמתי ידיים ואפילו צ'יפרתי את הזוגי עם ג'חנון, רק שיהיה מבסוט ושבע ושלא יגידו לי שאני רעיה רעה.
אני מודה, גם אני אוהבת דברים חינם. דוגמיות של אבקת כביסה, בקבוקי שתייה לטעימה שמחלקות דיילות ברחוב, אבל בזמן האחרון אני מקבלת בחינם מוצר בזוי במיוחד: ייעוץ זוגי. פתאום כולם סביבי הם ורדה רזיאל ז'קונט, מצויידים בתואר מתקדם בפסיכולוגיה, בניסיון זוגי עשיר ובטיפים של הקוסמופוליטן.
חברות רווקות אומרות לי שאילו הן היו במקומי הן היו מעריכות קצת יותר את מה שיש לי, כאילו אני יורקת על בעלי כל בוקר לפני צאתו לעבודה. חברות גרושות רומזות שככה זה היה אצלן לפני הפרידה, רק בגלל שיום אחד סיננתי את הזוגי בנייד, סתם כי לא היה לי חשק לשמוע שהוא שוב חוזר מאוחר הביתה מהעבודה. ואפילו אמא שלי הגיעה אתמול לבקר, עמדה מול ערימת הכלים במטבח והסבירה לי שאשה נשואה חייבת לשמור על בית מסודר ונקי.
"אבל אמא, מאיפה את יודעת? הרי מעולם לא התחתנת!" אני גוערת בה.
"כן, אבל תאמיני לי, אני יודעת", היא פוסקת, ולתדהמתי הרבה פותחת בשיעור בזק אודות מירוק וצחצוח השיש. אמא שלי, שתמיד אמרה שאסור להשתנות בשביל גבר,שהיא בלגניסטית כרונית ושממנה ירשתי את התדמית המרושלת שלי. גם היא כנראה, כשהיא רואה את הזוגי חוזר הביתה נאנח ומדליק את הטלווויזיה, חושבת שהחיים שלנו איבדו את הברק. היא לא בטוחה אם זה בגלל שהתחתנו ואחרי החתונה נבלענו בשיגרה התהומית, או שזו באשמת הבת שלה עצמה.
"זה מה שקורה אחרי הנישואים?" היא שואלת, "או שאת", היא מטיחה בי האשמות, "פשוט פרטנרית אנוכית ועצלה מדי?"
הם מחפשים אותנו בקטנות
המתבוננים מבחוץ לא רואים לתוכנו. הם לא יודעים את רגעי השלווה שאופפים אותנו בבקרים, או את הנשיקות הקטנות באמבטיה, את שיחות הנפש הליליות מתחת לפוך. הם רק רואים אותנו מגיעים שפוכים מעייפות לחתונה ורוקדים, עוד רגע וניפול מהרגליים, וחושבים, הנה היחסים שלהם התקררו הם בקושי נוגעים זה בזה. הם מחפשים אותנו בקטנות: "מה, את לא יודעת שהבוס שלו פירגן לו אתמול? אולי את צריכה להתעניין בו יותר!" אומרת לי פרטנרית קנאית שלו מהמשרד.
"את חייבת להשקיע", "את צריכה לחבק יותר", "אתם אולי ברגרסיה", "את חייבת להציל את הנישואים שלך".... הקולות רודפים אותי, העצות, החטטנות, האנליזות, הספקולציות, כל הרעיונות ההזויים, הפרשנות של זרים לסיטואציות בחיי היומיום שלנו שלא הייתי ערה לקיומן, דברים שלא שמתי לב אליהם לפתע מתחילים להציק לי. אולי באמת אנחנו לא כמו שהיינו מקודם? אולי התרחקנו? אולי הם צודקים?
אני יכולה לאטום את האוזניים ולצרוח ולסנן כל ביקורת צולבת, או לחיות במציאות חלופית בה כולם מחמיאים לי על השידוך הנפלא שתפסתי ורוצים שיהיו להם בול נישואים כמו שיש לנו. אבל לפעמים אני פשוט מחזירה אש, אומרת לחברה שמלעיזה שתסתכל על בעלה, כי הוא נראה די מבואס, ואז למעשה הופכת בעצמי ליועצת בגרוש, שולפת מהמותן כל מיני הנחות שיש לי על הזוגיות שלהם, שמהצד נראית לא הוגנת. למה האדון הולך להתאמן בסיף בערבים ומשאיר אותה לבד עם שלושה ילדים קטנים?
ואז אני מבינה כמה קל להיגרר לאותה עמדה משתחצנת שמבקרת ושופטת, ואני סותמת את הפה, כי אף אחד לא ביקש את העצה שלי ועדיף שאתרכז בזוגיות שלי, או לפחות בשם הרע שיצא לה. "אם אף אחד לא מאמין שטוב לנו, אז אולי צריך לעשות יותר הצגות", אני אומרת לזוגי, ולמחרת אנחנו כבר דופקים סשן מזמוזים סוער מול עיני החברים. אז שיגידו שאנחנו משחקים אותה אוהבים אבל רבים בבית, למי אכפת, העיקר שיפסיקו לחלק לי הוראות הפעלה. אני יודעת יפה מאוד לדאוג לנו, תודה רבה.
לפנייה לכתב/ת 
