גבר זה גבר
ב"להוציא את הכלב", צחי גראד מגלם גבר בעייתי שבוגד באשתו, במציאות הוא מודה שלפעמים, בטווחים מסויימים, גבר נשוי יכול להיות מאוהב בשתי נשים. ראיון
באישון לילה אחד גילה צחי גראד שבראיון שנתן למגזין נשים נכתבו בשמו דברים שמעולם לא אמר. השחקן שבו כבר מורגל ברוטינת הכנסת המילים לפיו, אבל כאדם גראד נכנס להלם.
"הייתי אחרי הצגה, השעה היתה חצות. עברתי ליד קיוסק, ופתאום נזכרתי שראיון
שלי אמור לצאת אז קניתי את המגזין. היה חושך, תאורה חלשה, והראייה שלי לא מושלמת, אבל קראתי שורה, שתיים", הוא מספר על הרגע בו גילה שפורסם ראיון שלם אתו, כששמו מאויית כהלכה והתמונה בו אכן תמונתו, אבל האימרות - הן אמרותיו של עומר גרשון, יחצ"ן וגם - רצה הגורל - גיי.
"וזה עוד היה ראיון שמדבר על גבריות, שזה קצת אידיוטי בעיני, בדרך כלל אני לא עושה דברים כאלה" הוא מספר על הגילוי הלילי. "בקיצור, היתה מן שאלה כזאת 'גבר זה...?'. אז עניתי: 'גבר זה גבר'. אז אני קורא בתשובה 'גבר זה מכונה עם כפתורים'. התקשרתי ליחצ"ן ואמרתי לו 'בואנה, היא סילפה לי את כל התשובות', ורק כשהגעתי הביתה והראיתי לאשתי והיא קראה את זה באור - אז חטפנו את השוק האמיתי. האמת שהיא נורא צחקה, אני פחות.
"הוא גם היה מאוד שונה ממני, הבנאדם. זה כאילו שאתה שמאלני ושמים לך תשובות של ימני מתחת לתמונה שלך. זה הפריע לי כי היום הקוראים זוכרים רק אימג'ים, אז משהו שם נדבק, משהו שהוא לא אני וזה לא נעים, אז הם פיצו אותי אחר כך. מצד שני, כל האנשים סביבי נקרעו מצחוק מזה, ברמות של החזקת בטן. קרן מור ורבקל'ה מיכאלי לא יכלו להפסיק לצחוק מאחורי הקלעים של ה'קאמרי', ועד היום עושים לי דאחקות מזה".
גבר הוא גבר, ושלא ימכרו לכם שזה מכונה עם כפתורים (צילום: אלדד רפאלי)
גראד, שהופיע לאחרונה כמעט בכל סדרה או סרט ישראלים ("מרחק נגיעה", אמאל'ה","מדוזות", "בשורות טובות") השתבץ בלא מעט סדרות גם החורף. הוא יופיע ב"להוציא את הכלב", ב"פאפאדיזי", וגם ב"אבידות ומציאות" - הסדרה, לא הסרט, כי מהסרט, ממש כמו מהראיון ההוא, גראד הושמט. במקרה הזה זו היתה כרוניקה של השמטה ידועה מראש. "כשנכנסתי לסדרה, ידעתי שיהיה ממנה גם סרט וידעתי שאני לא אהיה בו. אם יש לך סדרה של כמה פרקים, אז סרט מאותם חומרים לא יכול להיות אותו דבר. כך שהעלבון קרה על ההתחלה, לא באמצע".
נישואים בכל מחיר?
ב"אבידות ומציאות" שכתב גביזון עם דנה מודן, גראד מגלם את הבעל של שירי גולן, אחת משלוש אחיות. "בסדרה אני לא מסתדר איתה. היא משוגעת, אי אפשר לחיות עם בנאדם כזה" הוא אומר. ב"להוציא את הכלב" של ניר ברגמן ושירלי מושיוף, שעולה לשידור במוצאי שבת הקרובה, הוא מגלם בעל בעייתי. "שם אני משחק איש נשוי שבוגד עם בחורה שצעירה ממנו, וזה יום מאוד היסטורי ביחסים שלהם. זה היומולדת שלה, וקורה בינינו פיצוץ" הוא מספר. חברתו הצעירה בסדרה היא נטע ריסקין. אשתו היא צופית גרנט, שלפני שיצאה ללונדון היתה לרגע אשתו הנבגדת.
גראד וריסקין. לפעמים גבר יכול לאהוב שתי נשים (צילום: אלדד רפאלי)
איך נכנסת לנעליו של הבעל הבוגד?
"הבחירה של ניר ושלי היתה ללכת על סיפור אהבה, למרות שהנתונים סותרים את זה. כשאני מחפש חנייה כדי להגיע אליה, היא מנתקת לי את הטלפון בפרצוף. אז אני נעלב ואומר לה 'אני משתגע! אני הופך את כל היום, אני בג'ט לג, למה את מנתקת לי ככה'? נכון שמה שיש שם זה בעצם אישה שאני בוגד בה, אבל אני לא חושב על זה בכלל, זה כאילו לא קיים. אבל יכול להיות גם גבר נשוי שאוהב שתי נשים, מה יש? זה אפשרי לטווחי זמן מסוימים".
ולמה הדמות שלך בוגדת?
"כי יש להם זוגיות מפורקת, הם נשארים ביחד בגלל הילדים".
זה תמיד תירוץ טוב.
"ניר טוען שזה גם התירוץ הנכון. שצריך להישאר ביחד, מה שלא יקרה".
ניר ברגמן? זה מה שהוא טוען?
"הוא טוען שנישואים זה דבר קדוש בעיניו. ושצריכים לקרות דברים היסטריים כדי שיהיה נכון לפרק את זה, אחרת אתה עושה לילדים נזק אדיר. הוא חווה את זה באופן אישי ולכן הוא מרגיש ככה. הוא גם טוען שיש עניין כזה שאם אתה בן של גרושים, אתה בחיים לא תתגרש, כי אתה יודע כמה שזה נורא לילדים".
ולבגוד אפשר?
"הוא אומר שאם אשתו היתה בוגדת בו ואז באה ואומרת לו, הוא לא היה מיד
מתגרש. הוא היה מדביק את זה בחזרה, או לפחות מנסה, או נורא רוצה. אולי לא אם היא היתה בוגדת בו בסלון, לפני הילדים, באופן קבוע, בימי חמישי בבוקר. אבל צריך לקרות המון כדי שהוא יישבר. ואני מסכים שיש משהו בתא המשפחתי שגורם לי לחשוב כמה פעמים טובות לפני שמפרקים אותו, כי הוא אף פעם לא מושלם. גם יש המון סוגים של בגידה, לא כל בגידה שווה לפרק בשבילה את החבילה".
רוב הסצינות שלך הן נטע ריסקין. איך היה לעבוד איתה?
"היא היתה קצת ירוקה. לא נורא מנוסה, אז זה קצת הגביר את המבוכה ואת הקושי כי היינו צריכים קצת להתמזמז, אבל איכשהו הסתדרנו. אני מאוד מחזיק ממנה, יש לה פוטנציאל מאוד גדול, ויש לה כמה מתנות שאלוהים נתן לה, וגם אינטליגנציה חריפה. היא מאוד לטעמי, בלי קשר לעבודה עצמה".
אז היית בוגד איתה באשתך?
"לא".
שלטון הדיקטים
גראד הוא לא רק שחקן, אלא גם במאי. הוא ביים את "ג'ירפות" חביב המבקרים, ואת "תנועה מגונה", סרט שמאחוריו רזומה פסטיבלים מפואר, וההזמנות להקרנתו ממשיכות לזרום. "הכי מסעיר אותי שהוא מופץ עכשיו בספרד ובפורטוגל ב-15 עותקים, ומקבל ביקורות טובות בכל העולם".כבמאי, במה סגנון הבימוי של שבי גביזון שונה מזה של ניר ברגמן?
"באיך הדבר מגיע לעיצוב הסופי שלו. אצל ניר זה תוך כדי ניסיונות פרועים ומשוחררים, שבי בונה את זה פרט פרט, רגע רגע. זה עניין של נטיות ומאיפה אתה יוצר. ניר למשל, לקח בחלק מהמקרים שחקנים לא מנוסים, וזה פחות מתאים לשבי, שבונה דברים עם משמעות כפולה. הוא אוהב להתחכם לאורך הדרך. הוא יושב אתך על האינטונציה. על הניואנסים. האפקט שלו מינימליסטי וחשוב לו לדייק. ניר יכול להגיד לך: 'בוא תאלתר' הוא הולך עם הרגשות".
ואיך אתה מביים?
"אני איפשהו באמצע. אם הייתי מקבל תסריט כמו 'להוציא את הכלב', יכול להיות שהייתי עובד יותר כמו ניר. ואם הייתי מקבל תסריט של דנה ושבי, שמה זה יושב הרבה על הכתיבה, הייתי פחות חופשי עם המשפטים ויותר מחפש איך לעצב את הקיים במדויק".
פרויקט בימוי מאתגר לא מבצבץ כרגע באופק של גראד והוא מתרכז בעבודתו כשחקן. בקרוב ישחק גם בסדרה החדשה של הברבשים,"ארץ אוכלת יושביה", וישתתף בעונה נוספת של "אמאל'ה". להצעה מטלנובלה הוא סירב.
"אני לא אוהב את שיטת העבודה שם", הוא מצטדק. "עובדים מהיום להיום, אין חזרות, עושים סצינה בשני טייקים. גם הקהל עצמו לא לוקח טלנובלה ברצינות - יותר חשובה לו העלילה. הקהל יודע שזה דיקטים, הוא גם קצת יכול לראות את הדיקטים, אבל לא אכפת לו".
אתה לא אוהב להיות דיקט.
"אני מעדיף שלא לעבוד קשה במשהו שבסופו של דבר לא ייצא ממש טוב, אלא בסדר. תדעי לך ששחקנים שיוצאים טוב בטלנובלה הם כנראה שחקנים מצוינים, כי הם עובדים בתנאים מאוד קשים. תארי לך שאני אעבוד קשה ובסוף עוד לא אצא טוב"?
