"הצלילה והצילום התת-ימי הופכים את החיים למעניינים ביותר. מתחת לפני המים יש עולמות אחרים ובכל אוקיינוס שאני מגיע אליו, יש בי את התשוקה לגלות ולתעד בעלי חיים ייחודיים וחדשים". כך אומר ל-ynet כריסטיאן פֶטרון (63), אחד הצלמים התת-ימיים המפורסמים בעולם, שהתפרסם בצילומי הסרט "הכחול הגדול" והגיע לביקור מיוחד בישראל לרגל התחרות הבינלאומית "סנדיסק הים האדום 2007" לצילום תת-ימי באילת.
לפטרון, אדם חסון עם חיוך שובב של נער מתבגר, יש ניסיון של עשרות שנות צלילה, וקילומטרז' צלילה שרק גדל בהתמדה. "התאהבתי בעולם הצלילה כבר בגיל ההתבגרות בצרפת", הוא מגלה, ומעניק הצצה לאלבום התמונות האישי שבמחשבו הנייד. "בשנת 64, בגיל 20, כבר קיבלתי תעודת מדריך צלילה ברמה של ארבעה כוכבים, דבר שנחשב נדיר מאוד בזמנו". הוא שולף מארנקו תעודת צולל דהוייה עם מספר סידורי "001". "אנשים עדיין לא מאמינים לי שאני צולל כל כך הרבה שנים", הוא אומר.
עד מהרה החל פטרון לשלב את האהבה לצלילה עם האהבה לצילום. "בשנות ה-60 וה-70, עולם הצילום התת-ימי היה עדיין בחיתולים ופעמים רבות נאלצתי לאלתר ולשפר ציוד קיים. אך ככל שהתמקצעתי בתחום התחלתי גם להתפרנס ממנו", מספר פטרון. "בצילום מתחת למים הזמן עוצר מלכת. אחד הדברים שאני אוהב בעבודה שלי זה לתעד רגעים טבעיים בחייהם של השוכנים במעמקים, בין אם זה לווייתן עצום או דגיגים קטנים המתחבאים בספינה טבועה".
משנת 1972 החל פטרון לעסוק בצילום תת-ימי באופן מקצועי. לפירסום בינלאומי זכה כשהשתתף ב-1988 בצילומי הסרט המצליח "הכחול הגדול" של הבמאי הצרפתי לוק בסון, ונחשב לאחד מסרטי הקאלט הגדולים של אוהבי הצלילה.
"העבודה עם בסון היתה נפלאה ומאתגרת. הוא גורם לך לרצות לשבור את המסגרת ואת גבולות היצירה", מספר פטרון. "לצלם במעמקים בטמפרטורות בהן כל הגוף שלך קופא ורועד מקור זה לא קל, אבל תמיד בערה בי המחשבה שזה הרגע בו אפשר להעביר את הקסם של הצלילה לצופים.
"אחד הרגעים הזכורים לי במהלך צילומי הסרט, הוא שבסון ואני שטים לנו בקייק בו הותקנה מצלמה מיוחדת מתחת לגחון. בזמן שאנחנו שטים ליד קרחונים וקופאים מקור, החיוך וההומור תמיד שלטו בשטח. לא משנה שהטבע היכה בנו מסביב"
מאז "הכחול הגדול" הספיק פטרון לכתוב ספרים רבים על צילום תת-ימי, לצלם מאות סרטים מתחת לפני הים ובצילום סרטי טבע לערוצי הטלוויזיה ברחבי העולם. הוא הקים חברת צילום פרטית מצליחה בשם"
cinemarine" ובימים אלה שוקד על פרוייקט תיעוד מיוחד של לווייתנים בפוליניזה.
"אני משקיע את החודשים האחרונים בצילום באוקיינוס השקט לסרט המתעד את ניסיונות ההגנה על לוויתנים גדולי סנפיר בסמוך לאיים בפולינזיה. היונקים העצומים הללו באים לשם כדי להזדווג ולגדל את הגורים שלהם.
"צילום של בעלי חיים נדירים מחייב אותך לגלות סקרנות ועירנות מתמדת, וגם אם אנחנו נמצאים באי שהגישה היחידה אליו היא דרך טיפוס על מצוקים, אנו נעשה זאת, כי זו הדרך היחידה לגלות לטאות, וציפורים אנדמיות שחיות באי".
פטרון חש שליחות בצילום הסרט. "היפנים מתכננים לחזור שוב לציד תעשייתי של לווייתנים עם ספינות משוכללות, ואם לא נתערב לטובת הלווייתנים הנדירים במהירות הם יעלמו מהעולם. לצילום יש כוח גדול בהעלאת המודעות של הציבור, ועם אמצעי המדיה החדשים שמגיעים לכל העולם במהירות, אפשר לשנות את מצבם לטובה".
פטרון מקפיד לעקוב בקפידה אחר השינויים הטכנולוגיים בציוד הצילום והצלילה ומודה כי אחת החוויות הגדולות שלו בתחילת שנות ה-90 היה מסע עם צוות ערוץ דיסקברי האמריקני לתעד את נסיונות החילוץ של שברים מהספינה "הטיטאניק". פטרון לקח חלק חשוב בבניית עמודי תאורה עצומים שנועדו להאיר את הריסות הספינה בעומק של יותר משלושה קילומטר מתחת למים, ובתנאי טבע קשים. "לא כל יום מזדמן לך להאיר חלקים בהיסטוריה העולמית", הוא אומר.
-
עוד תמונות מרהיבות של צלמי טבע ישראלים - במדור "קליק לטבע"
אבל הדבר שמלהיב ביותר את פטרון הוא צילום בעלי חיים ימיים מקרוב. כיום הוא משתמש במערכות צלילה צבאיות סגורות ומשוכללות, המאפשרות לו זמן שהייה רב במים וצלילה שקטה במיוחד. "הטכנולוגיה כיום מאפשרת לצלם התת-ימי להיטמע בים ולהיות פחות בולט. אחד הדברים החשובים לי בצילום הוא לא להפריע לשגרת החיים של בעלי החיים שאני מצלם. אם אתה מכבד ולא מפחיד אותם, רק אז תקבל את התמורה גם בצילום.
"לצערי, אחת התופעות החורות לי ביותר, היא שצלמים רבים המגיעים לתעד את החיים מתחת למים מפרים את האיזון ומאכילים את בעלי החיים. זה משבש את כל סדרי הטבע וגורם לחיות להיות מנוונות במקום לצוד ולחפש את המזון שלהן. הם מחכות לבני אדם ומבחינתי זו דרך בטוחה לפגוע במערך האקולוגי ובהתנהלות הטבע. היום זה הכרחי לעצור את הפעולות הללו".
פטרון מודה שיש לו את אחת העבודות המאתגרות והמהנות בעולם. אחד המפגשים האחרונים שלו היה עם כריש לבן גדול, טורף-על שזכה לטענתו למוניטין לא הוגן. "הוא בעל חיים מיוחד במינו ומאוד מאתגר להתקרב אליו. הוא טורף מושלם, אך לא מסוכן כמו שרבים חושבים", הוא מסביר. "כיום יותר אנשים מתים בעולם מעקיצות דבורה מאשר תקיפת כריש. אם אני מקפיד להתקרב אליו בלי פצע מדמם או פיתיון בשר, אני מסוגל לתעד גם כרישים שנחשבים תוקפניים במיוחד, בלי כלוב הגנה".
מה הסוד לצילום בעלי חיים מתחת לפני המים? "לדעת את דפוסי המחייה וההתנהגות שלהם. בלי לימוד מוקדם, אתה יוצא לטריטוריה זרה. ככל שהצלם ירכוש ידע על החיה, כך יתאפשר לו להתקרב אליה יותר. לא מספיק כיום לרכוש את הציוד הכי יקר ומשוכלל, צריך גם כישרון, תשוקה להביע את זווית הראייה שלך על העולם, ואהבה גדולה לסובב אותך".
פטרון סבור כי העידן הדיגיטלי שחושף רבים לצילום בעלי חיים עשוי לעזור להצילם. "אני מרגיש היום שאחד מהתפקידים שלי כצלם תת-ימי היא לתעד בעלי חיים רבים ככל האפשר. בזמני, כשהתחלתי לצלול לפני יותר מ-40 שנה, אחת האופנות הגדולות ביותר היתה ציד דגים ויונקים ימיים כדי להתרברב בציד. היום זה השתנה. אנשים מבינים כי לא טמונה תהילה רבה בהרג החיות, אלא יותר בתיעוד חייהן ושמירה עליהן. זה השינוי המנטלי הגדול שעובר כיום על צוללים ואוהבי בעלי חיים רבים בעולם"
