אָנָא כּוּרְדִּי - אָטַאטוּרְק

"העניינים נרגעו מעט מאז הימים הסוערים של תחילת 1999, אז ניהל ה-PKK מלחמת גרילה עזה כנגד הרשויות הטורקיות, אך חלק מהמחוזות עדיין בשליטתו. אם בכוונתכם לטייל בדרום-מזרח טורקיה הקפידו לדבוק בדרכים הראשיות וכדאי גם לבדוק אם יש אזהרות מפני טיול באזור. פרט לכך טורקיה בטוחה למדי, כמובן בתנאי שתשמרו על פרופיל נמוך באזורים מועדים לפורענות ותמנעו מהפגנות פוליטיות" (מתוך מדריך לונלי פלנט לטורקיה)

ברוכים הבאים לטריטוריה הכורדית במזרח חבל אָנָטוֹלְיָה* שבטורקיה . גיאוגרפיה: רמה הררית שגובהה הממוצע כ-1,200 מטר, המתאפיינת ברכסי הרים גבוהים ששיאם הר אררט, המתנשא לגובה של 5,165 מטר. באזור נובעים נהרות הפרת והחידקל ושוכנות כמה ימות, הגדולה בהן היא ימת ואן המלוחה ששטחה 3,755 קמ"ר. אקלים: רב משקעים. בחורף הטמפרטורות נמוכות מאוד ואת האזורים הגבוהים ופסגות ההרים מכסה שלג. דמוגרפיה: האוכלוסייה, חלק ניכר ממנה כפרי-מסורתי ונחשל, דלילה יחסית וסובלת משיעור אבטלה גבוה. מוצאם של מרבית התושבים כורדי.

*שימו לב: לאנטוליה אין קשר למחוז אַ‏נְטָ‏לְיַ‏ה - שבירתו עיר קיט האהודה על נופשים ישראלים - ואך במקרה לשונה הרשמית היא טורקית ולא עברית. 

אם תשעו לחוות הדעת של ספרי ההדרכה למטיילים, הרי שתתנזרו מביקור במחוז הנתון תחת שליטת הצבא הטורקי. ספק אם תחושו שהחמצתם דבר מה שכן דיארבקיר, האקארי ושירנאק, הערים המרכזיות באזור ומעוזי הלאומנות הכורדית, ממילא אינן מפתות נופשים באטרקציות תיירותיות. אם בכל זאת תחליטו להתעלם מההמלצות, ייתכן שתופתעו. האוכלוסייה אמנם כפרית ברובה ולמעלה ממחציתה מובטלת, אך היא אינה נחשלת: צלחות לווין נטועות במרפסות הבתים המשותפים בערים, כמו גם על גגות הבתים בכפרים הנידחים; טלפונים ניידים מנגנים במרץ להיטים כורדים באוטובוסים הבין-עירוניים; ולמרות שבתאי השירותים תיאלצו להפקיד את הצרכים באסלות בול קליעה - ברחובות הראשיים לא תתקשו למצוא קפה אינטרנט.  

את תנועתכם באזור יקטעו מדי פעם נקודות ביקורת צבאיות. החיילים המוצבים בהן, מופתעים נוכח המבקרים הלא צפויים, יבקשו מכם להציג את דרכונכם ולמלא עוד ועוד טפסים. אם ברשותכם דרכון ישראלי ייתכן שתיקלעו למצבים סהרוריים, בהתאם לקצינים המאיישים את נקודות הביקורת. יש בהם כאלה המחבבים את ישראל, אחרים נוהים אחר הפלסטינים. "אני מאוד רוצה לבקר בישראל", הודיע לנו קצין באחד המחסומים. "אתם מדינה נהדרת. אבל למה לא נתתם לטורקיה נקודות באירוויזיון?". קצין אחר, גנרליסימו שחייליו אינם מישירים אליו מבט, נבח בטורקית 'פיליסטינס, פיליסטינס'. "הוא אומר שהוא אוהב פלסטינים ושונא את ישראל", תרגם אחד החיילים. "אבל זאת דעתו הפרטית", הוא מיהר לסייג.  

"נכון, האנשים כאן עניים מאוד, אבל זה לא אומר שהכורדים הם לאומנים נבערים כמו שמנסים להציג אותנו", מתקומם עבדורחמן דוגאר, יו"ר סניף המפלגה הכורדית הדמוקרטית בעיר ואן. המפלגה שהוא מייצג, DTP, המירה את שמה שבע פעמים עד שהורשתה להתמודד לראשונה בבחירות בטורקיה. בבחירות, שנערכו בחודש יולי האחרון והסתיימו בניצחון המפלגה האסלאמית, בחרו במפלגה כשני מיליון מצביעים והיא זכתה ב-20 מתוך 550 המושבים בפרלמנט הטורקי. "למה בחרו בנו רק שני מיליון אנשים אם במדינה חיים כ-20 מיליון כורדים?", דוגאר שואל-משיב. "כי הם איבדו את האמון בכוחם. זו פסיכולוגיה של מפסידים. אחרי עשרות שנים של עוני, הזנחה, אבטלה וקיפוח, הכורדים כבר לא מאמינים שהמצב יכול להשתנות.

"הצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות נעצרה בדרום-מזרח טורקיה", דוגאר ממשיך. "אין השקעה בתשתיות, מערכת החינוך מפגרת אחרי שאר המדינה, לא מקימים אזורי תעשייה, חקלאות ממילא אי אפשר לקיים בשל תנאי השטח - ובשל המצב התיירים אינם מגיעים. מי שהצליח ברח למערב טורקיה, שם החיים טובים יותר. ומי שנשאר? חי מהיד לפה. בערים כמו ואן ויוסקובה פורחת תעשיית

הברחות. המקומיים, שמכירים נתיבים נסתרים בהרים, מבריחים מאיראן סמים, שטיחים ותה, שהמס על הייבוא שלהם גבוה מאוד".

כמו פעילי ציבור אחרים גם דוגאר מוטרד מהתפשטות העוני, הגורר אחריו זנות ושימוש בסמים, וממספרם הרב של ילדי הרחוב - הגבוה ביותר במדינה כולה. הרחובות בשכונות העוני של עירו ואן, המונה כ-400,000 תושבים, פקוקים בילדים מוזנחים, חלקם מתהלכים יחפים בין תעלות ביוב פתוחות ומצבורי אשפה. שכונות כאלה צמחו בפאתי הערים הגדולות באזור במהלך שנות התשעים, מאוכלסות במשפחות שנמלטו מכפריהן מאימת הקרבות בין המחתרת לצבא. לפני עשור, למשל, התגוררו בעיר המחוז דיארבאקיר כ-350,000 תושבים. כיום מספרם זינק ליותר ממיליון איש, רבים מהם חיים הרחק מתחת לקו העוני.

התמהיל הזה, של הזנחה שיטתית ולחימה מתמשכת, דוחק את המיעוט הכורדי לשולי החברה הטורקית הרבה יותר מזהותו האתנית, אומרים פעילים חברתיים. "אנחנו פועלים להטבת תנאי החיים של הכורדים. הטענות שהמפלגה מסווה את ניסיונו של ה-PKK להיכנס לזירה הפוליטית שקריות. הן נועדו להכפיש אותנו ולהקטין את כוחנו", דוגאר פוסק. "אבל כן, אנחנו מאמינים שדמוקרטיה מלאה וחופש, לא מבצעים צבאיים, הם הפיתרון הטוב ביותר", הוא מתנסח בזהירות כשהוא מתאר את השאיפה לכונן אוטונומיה כורדית בטורקיה.  

"אוטונומיה כורדית?", מחייכים במרירות כמה גברים בבר בעיר האקארי, מעבירים עוד יום של אבטלה בשגרת בירה-סיגריות-קלפים-תה-דומינו. "אף פעם לא תהיה כאן אוטונומיה כורדית", הם חורצים בינם לבין עצמם, נדים בראשם לשלילה ושבים למשחק הדומינו. צהרי היום עכשיו, ובעוד הם מעבירים את זמנם בבר המקומי, בדירותיהם הנשים טורחות על התקנת ארוחת הערב. רק שם - בדירות שרצפותיהן מרופדות בשטיחים מקיר לקיר, במטבחים שבהם נבחשים תבשילי אורז ובשר מסורתיים, בחדרים המקושטים בפרחים מלאכותיים האהובים כל-כך על הכורדים, בין הקירות שעליהם תלויות תמונות קרובי משפחה שהקריבו את חייהם למען מדינה שלעולם לא תקום - מתגשמת האוטונומיה הכורדית.